כך זה נגמר

אני יודע מה אתם חושבים, אבל אני לא הולך לספר לכם כלום על מה שקרה בלילה עם נטלי. זה לא לעניין. רק נגיד שיש דברים שהשתיקה יפה להם. כשהגענו למערכת בבוקר הבנו שאודי בילה שם את כל הלילה. "החלטתי ללכת עם זה עד הסוף", הוא אמר לנו, "לא מעניין מי ייפגע. זה העבודה שלנו. אבל אנחנו עדיין לא יודעים שני דברים חשובים: מי עומד מאחורי כל הסיפור הזה ומה המטרות שלו. אין לנו את כל התמונה". בדיוק דנו בדרכים לחבר את פיסות הפאזל האחרונות כשקיבלתי עוד ס.מ.ס קריטי ממספר לא מוכר. "אני בארץ. אני רוצה להיפגש. עוד שעה בחניון של הסיטי טאוור ז.ח". אני ונטלי הגענו לשם וראינו שהמקום ריק לגמרי, חוץ מהאמר שחור אז נסענו לכיוון שלו. כשהתקרבנו זיהינו מישהו שעומד מחוץ לאוטו. הוא הסיר את משקפי השמש שלו ולחץ את ידי.

אם לא קראתם את החלקים הקודמים, לא תבינו. זה קטע כזה

-    "אז אתם עומדים מאחורי מינוי ברקוביץ'?"
-    "הקמפיין של ברקוביץ'... המסע"ת של ברקוביץ'... המינוי של ברקוביץ'... אבל לא רק. סמי בכר... גומא אגיאר... הביובית בנתניה... לא יצא לך לחשוב פעם שיש יותר מדי בלאגנים בספורט הישראלי? לא תהית איך במדינה של בנאדם וחצי עם ספורט ששווה לתחת מתפוצץ סיפור ענק כל יומיים וחצי?"
-    "אז אתם עומדים מאחורי הכול?"
-    "יפה, רדושינסקי. עכשיו אתה מתחיל לתפוס"
-    "אבל למה?"
-    "למה? אתה יודע איך הבריחו נשק לירושלים הנצורה במלחמת השחרור?"
-    "דרך בורמה"
-    "מה קשור אפריקה עכשיו? זה פשוט מאוד. היו מעמידים כוסיות מחוץ לחומות ובזמן שהערבושים המטומטמים היו מסתכלים עליהם, המשאיות היו נכנסות פנימה"
-    "אני די בטוח שזה לא היה ככה"
-    "סתום ת'פה! הפרנציפ הוא שאם יש לך הסחת דעת מתאימה, אפשר לעשות מה שאתה רוצה בלי שאף אחד ישאל שאלות"
-    "ומה אתם בעצם עושים?"
-    "על קטע אחד שלנו כבר עלית. העברות לאירופה. אבל האמת היא שזה חלק די קטן. בוא נגיד שאנו מחזיקים בעוד כמה יוזמות שעוזרות לנו לסגור ת'חודש. טוטו, ווינר, ויקטור צ'נדלר, המזנונים במגרשים. תדע לך שאם גובים 10 שקל על פיתה עם חומוס ופלפל חריף ממלחמת ההתשה מספיק זמן, זה מצטבר בסוף"
-    "אני בטוח".
-    "יפה. אז הכול הולך לנו יופי טופי ואז מגיע רדושינסקי החננה ומתחיל לשאול שאלות על לוזון, ברקוביץ' ויניב קטן ורוצה לכתוב כתבה יפה בעיתון כדי שהבלונדה הקטנה שמסתובבת איתו סוף סוף תיתן לו להרטיב ת'זין שלו"
-    "האמת היא שאני עובד באינטרנט"
-    "סתום ת'פה! אז מה אנחנו הולכים לעשות איתך?"
-    "אתה... אתה הולך להרוג אותי?"
-    "להרוג אותך? ואז שכל החברים המאוננים שלך מהתקשורת יתחילו גם לשאול שאלות? לא, לא, לא. אף אחד לא הולך להרוג אותך, רדושינסקי, וזה כי אתה הולך לצאת מפה כמו חדש. להגיד לבוס שלך שהכול שטויות ולבקש לעבור למחלקת גננות. תכתוב קצת ביקורות על משתלות, זה עסק בריא"
-    "זה לא עובד ככה, אני..."
-    "אז אתה תגרום לזה לעבוד כי אותך אני לא יכול להרוג אבל אם ההורים שלך, חס וחלילה, ימצאו את מותם בתאונת דרכים או אם הבלונדה, חס ושלום, תחליט פתאום שהיא מתאבדת אף אחד לא ישאל יותר מדי שאלות, יש?"
-     "מי אתם בכלל? מי מנהל אתכם?"
-     "אתה לא מצפה שאני אענה לך על זה, נכון? תחשוב ככה: אף פעם לא תדע באמת. זה יכול להיות כל אחד וזו עוד סיבה טובה לסתום את הפה שלך"

אחרי עוד שעתיים בערך שיחררו אותי. כשחזרתי למערכת התברר לי שנטלי הלכה ישר למשטרה וכולם כבר ידעו מה עבר עלי ביומיים האחרונים. עכשיו כבר לא היה מנוס אז סיפרתי כל מה שאני יודע בתמורה לזה שיעבירו אותי ואת כל המשפחה שלי לחו"ל. גם את נטלי. אז עכשיו אתם קוראים את כל הסיפור. אני מתאר לעצמי שבקרוב יתחילו המעצרים וכל השטויות האלה. אני רק מבקש שלא תשכחו מי חשף את כל הסיפור הזה ואיך זה התחיל כי אני כבר מחוץ לעסק. אני לא יכול לספר יותר מדי אבל תדעו שאני עושה חיים בעיירה קטנה במערב התיכון בארה"ב ושמדי פעם נטלי עדיין באה לבקר. לא נרחיב על מה שקורה בינינו. אתם יודעים, דברים שהשתיקה יפה להם. הקריירה העיתונאית שלי, בכל מקרה, הסתיימה בסמוך לאחר שהיא התחילה והאמת היא שזה לא כל כך מפריע לי. גם ככה לא היה טעם להמשיך. מה אני אמור לעשות אחרי כל הבלאגן הזה? איך אפשר לרדת מהסיפור הכי גדול בתולדות הספורט הישראלי לסיקור אימונים של הפועל רעננה?

בכל מקרה, יש דבר אחד שחשוב לי שתזכרו מכל הסיפור הזה: אל תסמכו על אף אחד ואל תאמינו לשום דבר. כולם מונעים מאינטרסים והכול מזויף. לא משנה כמה מהם יעצרו, אף פעם לא ישיגו את כולם וכל עוד הם קיימים, השערוריות יימשכו. את השם שלי אני לא מאמין שתשמעו עוד פעם. איך אומרים? לא כל יום פורים.

*ברכות על כך ששרדתם את החפירה הזאת. לא נצא ידי חובה לפני שנציין כי מדובר בטקסט הומוריסטי וכי כל קשר למציאות הינו מקרי וקלוש בהחלט.