כל ספורטאי מחכה לרגע המכונן בקריירה שלו, זה שמשנה את הכל, נקודת המפנה. הרגע של לונה צ'מטאי סלפטר הגיע לפני שנה ושלושה חודשים, כשהיא הוכתרה לאלופת אירופה ב-10,000 מטרים. מרצה אנונימית היא הפכה לאתלטית בטופ העולמי, ומאז היא פשוט לא עוצרת. היא שברה שבע פעמים את השיאים הלאומיים בריצות ארוכות, בחמישה מרחקים שונים, והפריצה המטאורית שלה זכתה להד גדול גם ברחבי העולם.
"החיים שלי השתנו. אחרי אליפות אירופה, כשאני מגיעה לאירופה יש לי הרבה מעריצים, כולם אומרים לי היי, אפילו בקניה כולם רוצים להצטלם איתי. בישראל מזהים אותי, אומרים לי כל הכבוד, את אלופה שלנו... זה נחמד" סיפרה צ'מטאי סלפטר בראיון לערוץ הספורט. "לפני כן הייתי עצלנית, הייתי אתלטית חובבנית, רצתי בשביל הכייף. האיכות של האימון שלי לא הייתה טובה לפני כן. חשבתי שאני מתאמנת אבל לא באמת התאמנתי. פעם כשהייתי מתאמנת, נגיד הייתי מרגישה משהו ישר הייתי עוצרת, או הייתי הולכת לאט. כשעמדתי על קו הזינוק והסתכלתי על הרצות הייתי אומרת 'את החלשה ביותר' אז זה גרם גם לראש שלי להיות חלש. עכשיו יש אצלי לחץ כי ראו שניצחתי ביותר תחרויות אז רוב האתלטיות מפחדות ממני, זה שונה לחלוטין".
צ'מטאי של סוף 2019 שונה מזו שהכרנו. יש לה סוכנת, היא מתנהלת כמו אתלטית עלית מא' ועד ת', וגם מבחינה תקשורתית, אם היינו רגילים לספורטאית יחסית סגורה מול המצלמות, הפעם פגשנו מישהי שמפגינה ביטחון, וגם לא מתביישת לסנן כמה מילים בעברית. את השינוי הגדול היא עשתה צעד אחר צעד עם בעלה ומאמנה, דן סלפטר, ותוך כדי שהם מגדלים את בנם היחיד, רוי בן החמש.
"זה קשה, לפעמים אני לא רואה אותו בכלל. למשל כשהייתי במרתון פראג לא הייתי עם רוי חודשיים. אחרי שבוע אחד אנחנו מתחילים להתגעגע אחד לשני, והוא לא רוצה לדבר איתי בווידיאו, הוא שואל 'איפה אמא שלי'? אומר 'אני רוצה ללכת לאמא שלי'. זה קשה אבל אני עושה את זה כי אני יודעת שהספורט לא נמשך לנצח, זה לתקופה. אני עושה את זה כי הוא גם מכבד את העבודה שלי, אני עושה את זה גם בשביל הבן שלי. הוא גאה באמא שלו. לפעמים, כשאני לא מתחרה, הוא שואל אותי מתי אני הולכת לייצג את ישראל". סיפרה. "אני חייבת להגיד לנשים, לספורטאיות, לא לפחד להיכנס להריון וללדת כי זה משהו טבעי. זה לא חוסם את הקריירה שלך, הכל אפשרי. גם אם את אמא ואת ממש רוצה להצליח את יכולה לעשות את זה, זה אפשרי".
אם יש משהו שיכול להעיב על השנה הנהדרת של צ'מטאי, שמשתייכת לאגודת מכבי ת"א, הרי שזו הפרישה שלה מריצת המרתון באליפות העולם. היא הגיעה לדוחא בתור מועמדת למדליה, עם התוצאה השנייה בטיבה, אך בקילומטר ה-32 נאלצה לפרוש. למרות זאת, היא ממש לא מתכוונת לתת לאירוע הזה למשוך אותה למטה. "ראיתי שהגוף לי לא מגיב, כלום. היה לי שם נורא חם והרגשתי מותשת, לכן הפסקתי" שיחזרה צ'מטאי. "כולם ציפו לראות אותי. גם בתחרות עצמה ידעתי שכולם ערים בגללי. כעסתי על עצמי אבל אין לי חרטות מדוחא, איך אני אדע אם אני יכולה להצליח אם לא אנסה? ניסיתי".
שמונה חודשים למשחקים האולימפיים בטוקיו וצ'מטאי יודעת שבתור אחת מהספורטאיות הבכירות במשלחת הישראלית, יש ממנה ציפיות גדולות. בשלב הזה היא אמנם לא יוצאת בהצהרות, אבל בתוך תוכה היא כבר מרשה לעצמה לסמן מטרות.
"עכשיו זה יותר מדי מוקדם להגיד מה המטרה שלי כי אני צריכה לראות איך העונה תתחיל. העונה הקודמת הייתה טובה אך הסתיימה לא בצורה טובה כל כך אז אין לי כרגע מסקנות לטוקיו, אני צריכה לראות איך אני אתקדם. להגיד לנצח זה קל, אני גם יכולה להגיד שאני נוסעת לשם כדי לנצח, אני צריכה עכשיו להתאמן חכם ולהישאר מפוקסת" אמרה צ'מטאי. על השאלה איזו תוצאה תשמח אותה ענתה המרתוניסטית "הפודיום ישמח אותי. לא משנה איזה מקום, כל עוד זה יהיה על הפודיום אני אהיה שמחה" .
