השבוע היה שבוע מעניין בכדוריד העולמי. מוקדמות אליפות אירופה לנבחרות. זאת אומרת שכל הליגות באירופה יוצאות לפגרה והשחקנים הבין לאומיים חוזרים כל אחד לארצו על מנת לייצג את הנבחרת בצמד משחקים.
השנה הנהיגו שיטה חדשה במקודמות האליפות והיא דומה לשיטה שנהוגה בכדורגל שנים רבות. הליגה נפסקת ארבע פעמים במהלך השנה והמשחקים משוחקים בצמדים. בדרך כלל משחק בית וחוץ. זאת אומרת כמה וכמה טיסות במהלך השבוע הזה. זאת אומרת חופשה קצרה בבית, אבל לא באמת חופשה. בדרך כלל רוצים להספיק לראות את המשפחה והחברים, לאכול במסעדה שהכי אוהבים, להספיק להיות בים וכמובן גם לשחק את שני המשחקים ולנסות לתת הכל. וכל זה בשבעה ימי פגרה.
ההגרלה שקיבלנו השנה לא מקלה על הדרך המיוחלת לאליפות אירופה. בית של חמש קבוצות, ששתי הנבחרות הראשונות ממשיכות לאליפות שתתקיים באוסטריה ב2010. משחקות איתנו בבית נבחרות גרמניה, סלובניה, בלארוס ובולגריה. זאת אומרת שאנחנו הקבוצה המדורגת רביעית בחוזקה בבית וכמובן גרמניה וסלובניה שהן מאריות היבשת.
ללא צל של ספק המפגש הכפול מול נבחרת גרמניה הוא המעניין מכולם. מעבר לכך שאני ואבישי משחקים פה בגרמניה זו חוויה אדירה לשחק מול אלופת העולם. כמובן שיש עניין רב גם בגרמניה סביב המשחק והשמועות אומרות שהמשחק ישוחק באולמה הביתי של הקבוצה שלנו בווצלאר. ללא ספק זהו יהיה מעמד מרגש מאוד מהרבה אספקטים ולכן אני יכול רק לקוות שאני אזכה להיות כשיר לצמד המשחקים שעתיד להערך במרץ 2009.
הרופאים אומרים שהמטרה שהצבנו לעצמינו היא לערוך את הופעת הבכורה בפברואר2009 . אבל כמו הקלישאה הידועה הדרך רצופה מהלומות. לא תמיד הברך מתחשבת במטרה שהציבו לה וכמובן לא הולכת בקו אחד עם הציפיות שלי. הרבה עיכובים בלתי צפויים, הרבה כאבים והגבלות ובעיקר מסע מחשל מעין כמוהו של בניית הרגל מחדש. פשוטו כמשמעו. כל כאב בין שנגרם מקור, עומס יתר או סיבה בלתי מוסברת על ידי הרופאים' גורמת לעיכובים. עיכובים משמעותם ירידה בהיקף השרירים. בהנחה שלשריר לוקח להיבנות פי ארבע מהזמן שלוקח לו להיעלם בעקבות מנוחה' אנחנו מדברים על הרבה מדרגות קדימה אבל גם לא מעט אחורה.
המסע הזה לא קל, אבל הפקדתי את הרגל בידי הרופאים של הקבוצה ולפחות לפי הנראה על פני השטח, הם יודעים את העבודה. הם לוקחים בחשבון את העובדה שיש הרבה עיכובים ולא מתרגשים מכל כאב או קיצור בטווח התנועה. הם גם נותנים לי את ההרגשה שהברך עומדת בלוח הזמנים.
נקודת האור החיובית היא שהתחלתי לרוץ ולזרוק לשער. התחושה של הכדור יחד עם הצג של מכונת הריצה שמראה מהירות גבוהה מקצב הליכה סביר, נותנים הרבה מוטיבציה. לא פעם אני מוצא עצמי מאושר מאימון שזרקתי לשער או ריצה של שני קילומטרים. דברים שפעם היו מובנים מאליו – היום כבר לא.
אז השיקום מתקדם ומנטאלית אני מרגיש חזק מאוד. אחת הסיבות היא שליוויתי את הנבחרת מקרוב במשחק הראשון בקמפיין המוקדמות מול סלובניה בראשון לציון. זהו המשחק הראשון מאז שנכללתי לראשונה בסגל הנבחרת הבוגרת שאני צופה מהיציע בארץ. לצערי, בגלל פציעה.
ראשי הנבחרת החליטו שזה צעד מתבקש שאני יהיה ליד החברים בפתיחת הקמפיין ואני שמחתי על ההזדמנות להיות קצת במסגרת לאומית. טסתי במיוחד בשביל המשחק הראשון מגרמניה, ליומיים בלבד, אך ארבעים ושמונה השעות ששהיתי עם החברים לנבחרת נתנו לי כל כך הרבה מוטיבציה להמשך השיקום שקשה לתאר. בזמן ההמנון הלאומי, פעם ראשוונה שאני שומע אותו מתנגן מהיציע, יכולתי להרגיש איך המאגרים מתחדשים רק למטרה אחת והיא לעמוד בשורת השחקנים על הפרקט ולעזור לנבחרת לעלות לשלב הבא באליפות. אני יכול רק לקוות שהכל באמת יתחבר בשיקום הארוך ושבמרץ 09' אני אוכל לשחק את צמד המשחקים בארץ ובגרמניה ולהרגיש שעברה תקופה בקריירה שלי. המחשבה הזו – נותנת לי הרבה כוח להמשיך.
אז את המשחק הראשון נגד סלובניה הפסדנו אבל את המשחק לאחריו ניצחנו בהפרש ניכר. את נבחרת בולגריה במשחק חוץ. בינתיים אני יכול לקחת איתי רק את האוירה יוצאת הדופן ששוררת בתוך הנבחרת כיום, לעמוד ולעודד מהצד ולקוות שאת המשך הקמפיין אני אעשה מבפנים.
כשכל השחקנים הבין לאומיים חזרו לווצלאר, מנבחרות גרמניה, צכיה, יוון וישראל היה מעניין לשמוע חוויות מכל המשחקים ובעיקר, בניגוד להרבה ביקורות נוקבות, שאנחנו במקום טוב באמצע. נבחרות חזקות כמו יוון לא סיימו את צמד המשחקים עם שני נצחונות. בסגנון משחק של היום כל תוצאה יכולה לבוא בחשבון כמו הנצחון הצ'כי מול אלופת האולימפידה צרפת. לכן נשאר לנו רק לנסות ולתת את המקסימום בשביל הנבחרת, להתאמן כמה שיותר ולקוות לטוב.
הרבה הצלחה לנבחרת בצמד המשחקים בסוף נובמבר,
ממשיך להשתקם,
חן פומרנץ