בשנת 1948 ארגן סיר לודוויג גוטמן תחרות ספורטיבית בה השתתפו חיילים שנפצעו במלחמת העולם השנייה וסבלו מפגיעות בעמוד השדרה. המשחקים התקיימו בביה"ח השיקומי בסטוק מנדוויל, שבאנגליה. ארבע שנים לאחר מכן, הצטרפו מתמודדים מהולנד ובכך נוצרה תנועה בינלאומית.
התחרות התחדשה מדי ארבע שנים תחת השם הרשמי "המשחקים העולמיים לכיסאות גלגלים וקטועי איברים" או בשמם הבלתי רשמי, "משחקי סטוק מנדוויל". בשנת 1960, ברומא, התקיימה לראשונה תחרות בינלאומית בסטייל אולימפי עבור ספורטאים עם מוגבלויות, אשר נקראת היום "המשחקים הפאראולימפיים" (משמעות המילה פארא ביוונית היא 'ליד'). בשנת 1976, בשוודיה, לאחר הצטרפות קבוצות נכים נוספות לתחרויות, יוסדו גם משחקי החורף של המשחקים הפאראולימפיים.
המשחקים הפאראולימפיים כוללים אתלטים משש קבוצות מוגבלויות שונות, אך הדגש הוא על ההישגים של הספורטאים ולא על המוגבלות שלהם. התנועה גדלה בצורה מעוררת השתאות מאז ימיה הראשונים בסטוק מנדוויל ומספר הספורטאים שלקחו חלק במשחקים הפאראולימפיים צמחו מ-400 אתלטים מ-23 מדינות בקיץ 1960 ברומא ל-3806 אתלטים מ-136 מדינות בקיץ 2004 באתונה.
מאז יסוד המשחקים הרשמי ב-1960, תמיד התקיימו המשחקים הפאראולימפיים במקביל לאולימפיאדת הקיץ ומאז 1988 הם מתקיימים גם באותו מקום ובאותם מתקנים, כאשר בשנת 2001 נחתם הסכם בין הועד האולימפי הבינלאומי לועד הבינלאומי של המשחקים הפאראולימפיים, על פיו העיר המארחת של האולימפיאדה מחויבת לארגן גם את המשחקים הפאראולימפיים.
מדינת ישראל נטלה חלק בכל המשחקים הפאראולימפיים מאז רומא 1960 והגיעה להישגים מרשימים ביותר. בשנת 1968, לאחר פרישת מקסיקו-סיטי מאירוח המשחקים עקב קשיים ארגוניים, הועלתה הצעה מצד ממשלת ישראל ואיל"ן ("איגוד ישראלי לילדים נפגעים") לקיים את המשחקים בישראל – כחלק מחגיגות ה-20 למדינה. ההצעה התקבלה ע"י סיר גוטמן והמשחקים, שנקראו "משחקי תל אביב 1968" יצאו לדרך.
יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החינוך פתח רשמית את המשחקים בטקס שנערך ב-4 לנובמבר 1968 באצטדיון האוניברסיטה העברית שבירושלים לעיני מעל ל-10,000 צופים. התחרויות עצמן נערכו במרכז ספיבק בר"ג בעוד שכפר המכביה הוסב לכפר אולימפי, בו שוכנו הספורטאים.
באותה אולימפיאדה הגיעה ישראל להישג השיא שלה - המקום השלישי בדרוג המדליות, כאשר מקדימות אותה רק המעצמות ארה"ב ובריטניה. ישראל סיימה עם 18 מדליות זהב, 21 מדליות כסף ו-23 מדליות ארד. הספורטאים הישראלים הצליחו לשחזר את ההישג בטורונטו 1976 כאשר הפעם ישראל מסיימת שלישית אחרי ארה"ב והולנד, עם 40 מדליות זהב, 13 מדליות כסף ו-16 מדליות ארד.
ישראל הצמיחה גם כמה ספורטאים בולטים בתחום ספורט הנכים שהניבו הצלחה ענקית בכל קנה מידה. הבולט מביניהם הוא ברוך חגאי,זוכה פרס ישראל לשנת 2001 בתחום הספורט ותרבות הגוף. חגאי, חולה שיתוק ילדים, זכה ב-6 מדליות זהב (ו-7 בסה"כ) במשחקים הפאראולימפיים, ביניהן מדליות בתחום השחייה, טניס שולחן וכדורסל. בשנת 1986 קיבל את התואר "איש השלום" מהועד האולימפי הבינלאומי ובשנת 1998, שנת פרישתו הרשמית, זכה בתואר "ספורטאי היובל" של מדינת ישראל. בנו של חגאי, רועי, התמנה לאחרונה למשרת עוזר המאמן בקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.
כמו חגאי, הותירה את חוטמה על ספורט הנכים הישראלי השחיינית קרן לייבוביץ', שזכתה ב-7 במדליות באולימפיאדות סידני 2000 ו-אתונה 2004, מתוכן 4 מדליות זהב. לייבוביץ', שנפצעה במהלך שירותה הצבאי ונשארה משותקת בשתי רגליה, פועלת רבות להעלאת המודעות הציבורית לספורט הנכים ואף זכתה בפרס "אשת השנה" בתחום הספורט בתוכנית "אנשי השנה" של קשת ב-2002, בפרס מרכז מורשת מנחם בגין ואף זכתה להדליק משואה בטקס יום העצמאות של שנת 2004.
לייבוביץ' אף תשתתף במשחקים הפאראולימפיים שיתחילו היום בבירת הרפובליקה העממית של סין, בייג'ין. זו האולימפיאדה השלישית של לייבוביץ', והראשונה אליה תגיע כאמא.
המשלחת הישראלית כוללת 42 ספורטאים שמתחים במקצועות הקליעה, חתירה, טניס, טניס שולחן, חץ וקשת, כדורסל, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים, מרתון, שייט ושחיה. שיהיה בהצלחה.