מראש אגיד שאני מעדיף את הנבחרות האירופאיות על פני הדרים טים. משחק קבוצתי עדיף על פני יכולת אישית מרהיבה, למרות שלעיתים אין לה תשובה. לאירופאים אין כישורים כמו לברון וקובי, אז הם נאלצים לבחור בדרך של תחבולות ותכסיסים וזה נפלא. נבחרת ליטא עמדה היום מול אתגר מאד גדול וכמעט עמדה בו. ברגע שהמאמן האמריקאי הוציא את לברון, קובי ודוראנט, הלך הדרים ונשאר הטים. ההפרש הלך וירד והיכולות הקבוצתיות של ליטא באו לידי ביטוי והוא נאלץ להזעיק את הכוכבים מהספסל כדי לא להפסיד את המשחק ולגרום למבוכה גדולה.
הדרים טים זו קבוצת חלומות בערבון מוגבל. כמי שראה את הדרים טים של 92 מקרוב, אני יכול להגיד שהקבוצה הזאת רחוקה מאד מזו של אז. אבל זה עדיין השחקנים הכי טובים בעולם, וכשהם החליטו לסגור את הליטאים ולשמור שמירה אישית לוחצת בסוף, ידעת שהמשחק גמור.
לגבי קובי בריאנט, הדבר היפה הוא שאנחנו כבר מכירים את הסחורה. אין תהיות ומחשבות: מה הוא הולך לעשות? למי הוא ימסור? כולם יודעים שהוא ייקח את הכדור ויזרוק לסל גם אם תהיה מולו סיירת מטכ"ל. אז הליטאים שמו מול שניים וסגרו את כל הפינות והזוויות. אז הוא מסתובב, לוקח ג'אמפ, ואתה לא מבין איך הכדור נכנס לסל. ואת זה הוא יודע לעשות הכי טוב. שאראס שלנו היה טוב מאד, אבל כרגיל עצבני וצועק ומתווכח על כל פאול כאילו שהרסו את האולימפיאדה.
דיויד המלך
המשחק של דיויד בלאט מול ספרד היה הכי טוב באליפות עד עכשיו. עם כל הכבוד לדרים טים. היה מתח ורמה גבוהה ומהפך אדיר של הרוסים שחזרו מ-18 הפרש ועד לניצחון. וזה כבוד גדול לראות כאן את דייויד על הקווים משתולל וצועק על השופטים כאילו הוא ביד אליהו. אבל יותר מזה, הקבוצה שלו נתנה משחק יפה מאד ועם קירלינקו וכל השחקנים שלו הוא יכול ללכת עד הסוף. לפחות עד לדרים טים. מה שהפסיד לספרדים את המשחק זו קליעת עונשין של פאו גאסול שיכול היה לשלוח את המשחק להארכה. אני זוכר אותו מול מכבי, שם הוא אף פעם לא החטיא מהקו, אז הפעם בלאט הרוויח.
תנו לראות את המשחק
אם יש דבר שמקלקל את הכדורסל זה כל האלמנטים הבידוריים שנכנסו בשנים האחרונות ומגיעים לשיא כאן באולימפיאדה. אני מתכוון לתזמורת והרקדניות, והזמר, והקריינים שמנסים לשעשע וכולם הופכים את הכדורסל לזניח. לדבר המשני. למה הכדוסל לא מספיק? זה פשוט מקלקל. השיא היה השלפני המשחק הוקרן פה על המסך הגדול סרט לטובת הקהל שלא מבין ובו הסבירו לבריטים את חוקי המשחק. שהכדור הכתום צריך להיכנס לסל ועל זה מקבלים נקודות, ומה זה דאנק וצעד וחצי. ובמקביל, על הפרקט, מתחממות שתי הנבחרות עם כמה מגדולי המשחק שחיים היום. קובי, לברון ודוראנט קולעים, ובסרט מסבירים מה זה ליי אפ. הרי זה אבסורד. במהלך המשחק הקריין מבקש כל הזמן מהקהל שכל אחד ינשק את זה שלידו ויראו את זה על המסך הגדול. הלו, יש פה משחק אן בי איי, תן לראות, על מה אתה מדבר?
בחצי הגמר סנפורד כבר היה רץ יחף
כל היום ביליתי באולם הכדורסל, אבל הדיווחים מווימות' נפלאים. לי קורזיץ תיקח בימים הקרובים מדליה וזה נהדר ומגיע לה. אבל למה תמיד קורים לנו סיפורים כמו זה של דונאלד סנפורד? הביאו אצן שחור, רץ 400 מטר שלא היה לנו שנים, מתרבות הספורט האמריקאית המכובדת, וגם הוא נדבק בישראליות ומגיע לריצה עם נעלי ספורט שקנה בדיוטי פרי. כנראה שהחיידקים של החברה הישראלית הם חיידקי קינג סייז שמהר מאד אתה נדבק בהם. ואם לא היה מאבד את הנעליים, היה עולה עם הכובע שחיה של מישהו אחר או שלא היה מגיע בכלל לריצה כמו שקרה לקופץ משולשת שלנו לפני כמה שנים. ועדיין, אחרי כל זה, סאנפורד הוא הוציא את תוצאה השנה שלו. מה נגיד על זה? חבל שלא עלה לחצי גמר, שם הוא כבר היה רץ יחף. הכי טוב.
