מעטים יודעים מה עובר ברגעים אלו על לי קורזיץ, הבוקר הזה, בו עיני כל המדינה נשואות אליה – התקווה האחרונה למדליה באולימפיאדת לונדון 2012. מי שיכול לנסות ולהסביר מה עובר על קורזיץ בימים האחרונים הוא עמית ענבר, חבר ילדות של לי, שזכה פעמיים באליפות העולם בגלישה: "זו סערה רגשית שנמשכת כבר שמונה לילות. הכי קשה לה בלילות. המחשבות נעות בין אופטימיות לפסימיות, זו טלטלה שמדירה שינה מהעיניים שלה. זה לילות שרק מחכים שהשמש תזרח".
הוריה של לי כמו גם אחיה ואחותה, תום ובר, לא נמצאים בלונדון. הם גם לא ישוחחו איתה הבוקר ובשיוטים הם מעדיפים לא לצפות. אימה, מיקי, צופה בכל התחרויות האחרות, והמתח ניכר בקולה: "אני כל כך מחכה לשקט שלי, מחכה כבר לדבר איתה. זו ילדה שעברה הרבה, יום אחד אנחנו נכתוב ספר ונשלח לכם". את האהבה לים לי קיבלה מאביה ששון, מציל בימות הקיץ, ודייג בחורף. גם הוא לא צפה השבוע בשיוטים. במהלך רובם היה בסוכת המציל בחוף עונות בנתניה, מתעדכן מחברו מושון בהר, אביו המאמץ של נמרוד משיח. אחת לכמה דק בהר בודק את התוצאות ומודיע לששון על מיקומה של לי. "אין מה לעשות" אומר ששון, "נחכה לשיוט המדליות. יהיה טוב. יש אופציה אפילו לזהב. אבל הספרדיה הזאת חזקה".
העובדה שהוריה של לי לא נמצאים לצדה ברגע כה מכריע עשויה להרים גבה, אבל מסתבר שזו החלטה שנלקחה בקור רוח. כפי שמסביר יאיר סוארי, מי שהיה המאמן של לי בתחילת הדרך ועד שנת 2006. "ההורים שלה לא יכולים לנסוע לכל תחרות", הוא אומר, "ואז פתאום הם יגיעו באולימפיאדה? זה מבלבל ויכול לדפוק את התחרות. אף אחד לא מבין כמה קשה לזכות במדליה אולימפית. לי הולכת לחוות את החצי שעה של החיים שלה, שבה מתנקזות 12 השנים האחרונות, אף אחד מאיתנו לא חווה כאלו עוצמות של לחץ. מדינה שלמה על הגב שלה". ענבר: "כשהיא צריכה עזרה היא יוצרת קשר. היום בעידן הפייסבוק, גם אם היא לא עונה היא מוצפת בהמון מסרונים והודעות, זה קשר חד צדדי, אבל אני מניח שמחזק אותה לדעת שכל המדינה מאחוריה".
נמרוד משיח היה אמור להיות עכשיו בוימות', אלא שהפסיד את הכרטיס היחיד לשייט ישראלי לשחר צוברי. כמו ענבר, גם משיח גדל עם לי קורזיץ והוא מבקש להזכיר שהמתח הזה הוא חלק מהמשחק, וכמובן שלא המדליה קובעת אלא הדרך אליה. "שבוע לפני התחרות מתחילה התמודדות מנטלית מטורפת, וצריך הרבה ביטחון כדי להתמודד איתה והבטחון הזה מאימונים ומהוכחות שאתה מקבל ליכולת שלך. השלב האחרון בתחרות זה השלב הכי כייפי, זה להוציא את כל מה שעבדת עליו. זו דינמיקה מטורפת של רוח ותחושות והנאה והתמודדות עם המצבים המבאסים והכל ביחד. אבל רק כשיודעים להנות מהדרך מנצחים. זה משהו שלמדתי מהחוויות שלי ושלה".
"להיות אלופת העולם בגיל 19 זאת טראומה לכל דבר"
קורזיץ נולדה במושב חופית ולמכמורת עברה עם משפחתה בגיל שבע. כשרונה המובהק בספורט תחרותי התגלה כשזכתה באליפות ישראל בג'ודו כילדה, אבל האהבה לים הייתה חזקה יותר. בגיל 8 היא הצטרפה למועדון הגלישה של מכמורת, בהתחלה כתחביב בעקבות אחיה הגדול תום, ועד מהרה התחילה להתבלט ביכולותיה. סוארי: "היא תמיד היתה מחוברת לחברים של האח הגדול שלה וחטפה לא מעט מכות. בהתחלה היא באה אלינו רק כדי לנקות את הראש מהג'ודו. איפשהו בסביבות גיל 11 היא נכנסה לזה ופשוט היתה מפרקת את הבנים. אני זוכר את עמית ענבר שהיה כוכב עולמי בגלישה מסתכל עליה ואומר 'תראה מה היא עושה לתורן שכשהיא מפמפמת'".
אלא שמבט לאחור בקריירה של קורזיץ מגלה שהכשרון תמיד היה שם, אבל הדרך היתה סבוכה ולא עקבית, "לי זה לא היה סיפור פשוט", נזכר סוארי, "באליפות העולם הראשונה שלה בצרפת, היא הייתה רק בת 14 והתחרתה במקצה עד גיל 17. היא פירקה לכל המתחרות את הצורה והייתה כל כך רחוק מקדימה, אבל לא זכרה את המסלול והתבלבלה. מאותו רגע היא רק חשבה על זה. היה לה קשה לקבל את זה שהיא הכי טובה בעולם. אחרי זה היא החליטה להפסיק לגלוש ועברה לשוט ב470 (שיט זוגי). פתאום היא ראתה כמה צריך להשקיע כדי להיות ספורטאי אולימפי, כמה צריך לגייס בטחון עצמי, לדעת להתגבר על כשלונות, כל הדברים שהיא הייתה פחות טובה בהם".
השייט ב-470 לא עלה יפה, אך היקנה לקורזיץ הבנה יותר טובה של הנדרש ממנה, "זה עשה לה משהו שזרקו אותה משם. יום אחד אמרתי לה 'או שאת פה או שלא' ומאותו רגע היא הייתה כל כולה בדבר, ובתוך שלושה חודשים ניצחה את אליפות ישראל והיא התחילה להתאמן עם גל פרידמן. באותה השנה, 2003, היא לקחה אליפות עולם לבוגרות".
המשבר הגדול של חייה: עגלות מכירה וגלישת אקסטרים
אבל הנסיקה הביאה גם את ההתרסקות, "שנה לפני אולימפיאדת אתונה, והיא רק ילדה בת 19, ההתנפלות התקשרותית היתה גדולה עליה. זו הייתה שנה אולימפית. כל הפוקוס היה על פרידמן שאז היה הספורטאי הכי גדול בארץ, והתמיכה שהיא קיבלה הייתה די עלובה והיא התרסקה על הקרשים".
ההחמצה של בייג'ין גרמה לקורזיץ להכריז על פרישה מהתחום. "נעשו הרבה טעויות עם לי", אומר סוארי, "העובדה שהיא לא הצליחה לסיים תיכון נטעה בה חוסר אמון בסיסי בעצמה. היא החליטה שהיא מפסיקה עם השיט האולימפי ויצאה למסע אחר". קורזיץ עבדה בעגלות מכירה באנגליה, התגלגלה לגלישת אקסטרים עם אחיה בהוואי ועבדה בגננות בשביל להתקיים. "לי היא לא הספורטאים החנונית הקלאסית", מוסיף משיח, "היא בן אדם שאוהב הרפתקנות ואקסטרימיות. ספורטאי קלאסי חייב ללכת אחרי תבנית מאוד מקובעת. יש לה דרך מאוד מיוחדת, מאוד לא נורמטיבית. אצל לי הכל שחור או לבן. או שהכל טס והיא יכולה לרסק הרים, ומצד שני כשהיא מתבאסת ונמאס לה – היא אומרת זהו. היא עשתה את הדרך הכי קיצונית שיש. להיות אלופת עולם בגיל 19 זה טראומה לכל דבר. ברמה התקשורתית, ברמה המשפחתית וברמה האישית, זה מהפך בין לילה, ולא כל אחד יכול להכיל את זה".
"כמעט נקרע לה חוט השדרה, הרופאים אמרו לה שלא תוכל ללכת"
הקאמבק: חזרה מאפס עד זכייה כפולה באליפות העולם
אז תהיה או לא תהיה מדליה היום? משיח: "אם היא תבוא עם אותן אנרגיות שלה, אם היא תצליח ליהנות ולצחוק כמו שהיא צחקה לאורך כל הדרך, עם כל הלחץ, אם בפנים יהיה לה כייף, והיא תבוא לשיוט בידיעה שהחיים זה לא פיקניק ועכשיו אני בתוקפה שאני נהנית - היא תעשה את זה עד הסוף".