עד החודש האחרון, היה שלום אבן עזרא, שנפטר אתמול, חסון וחזק מבחינתי כמו אריה. 12 שנים אני מסקר את ההתאחדות לכדורגל ורגע לפני הלווייתו, זה זמן טוב לכתוב את מה שאמרתי לו באוזן רק לפני כחודשיים כשפגשתי אותו לראיון, שהיום מסתבר - היה הראיון האחרון בחייו.
שלום אבן עזרא, הוא האדם ההגון והישר ביותר שפגשתי. הוא יכול היה לכעוס, להרים את הקול, לפעמים לאבד את הסבלנות לרגע אחד, אבל תמיד אמר את האמת. הוא לא ידע לשקר. כשהרגיש שמישהו לא מדייק, היה לוקח את זה אישית. לפני כחצי שנה הוא הסביר לי בנועם, למעלה משעה, כמה חשוב לו להילחם בגזענות. "עד יומי האחרון", הוא אמר לי, "אלחם עד שהגזענות תיפסק, אבל לבד יהיה לי קשה".
אתמול הוא נפטר והגזענות ממשיכה במגרשים - עכשיו אחרים ינסו להצליח בדבר היחיד שלא הספיק לעשות לפני שמחלת הסרטן ממנה סבל בשנים האחרונות גברה עליו. בחודשים האחרונים הבנתי שמעבר לחזות הקשוחה של תובע ההתאחדות, מסתתר אדם שכל כולו הוא המשפחה והילדים, אדם ישר והגון שראה לנגד עיניו את המלחמה בגזענות והרגיש בכל רגע נתון שהנהמות כאילו מכוונות אליו, כאילו עושים לו דווקא. עד כדי כך הוא רצה לעזור להרחיק את התופעה.
לפעמים מבחוץ היה נדמה לי שהוא לוחם הצדק היחיד שעומד בראש המחנה ולא מוותר לרגע. הוא קיבל שורה של החלטות קשות, היה זה שאפילו העמיד את יו"ר ההתאחדות אבי לוזון לדין ועדיין זכה לשמוע לפני שלושה חודשים מול כולם את המשפט הבא: "אתה לוחם צדק, הלוואי והיו עוד אנשים כמוך בהתאחדות לכדורגל".
אבן עזרא, שנפטר אתמול והוא בן 73, הותיר אחריו הישגים מרשימים שטור אחד בוודאי לא יספיק כדי למנותם, אבל הדבר שאולי הכי בולט לדעתי הוא שתופעת החזיזים והאבוקות שהיתה נהוגה במגרשים לפני עשור, נגמרה הרבה בזכות המלחמה שלו.
אבן עזרא אף פעם לא היה אהוד על הקהל, בעיקר מול אוהדי בית"ר - שעמדו נגדו עם טענות קשות. הם קיללו אותו, ניסו להרביץ לו, לא כיבדו אותו, אבל הוא החליט לעשות את העבודה מבלי לחשוש. בכל דיון הוא היה מתוח ודרוך כאילו זה הדיון הראשון שלו. תמיד מסודר. בניגוד לעורכי דין אחרים שהיו מופיעים בבתי הדין, אף פעם לא היה מרים את הקול על הדיינים, גם אם לא היה מסכים איתם וזה קרה לא מעט. "אדוני, אני חולק עליך", הוא תמיד היה אומר כשהוא עומד ונותן כבוד לדיין.
"הקנאביס הרפואי שאני מעשן, מקשה עלי. יש לי רגעים שאני חייב לשים את הראש, אז אני יורד ושוכב באוטו, זה עושה לי טוב לשכב על הגב", הוא אמר לי, "האוהדים לא מטרידים אותי".
אבן עזרא סבל, אבל הוא לא הראה את זה לאף אחד. כלוחם בצבא הוא עבר מלחמות וידע איך לצאת מהכל. בימים האחרונים בנו יפתח כבר סיפר לי שאבא שלו מורדם, כדי שלא יכאב לו. ההתאחדות לכדורגל ועולם הספורט איבד אתמול את אחד האנשים הכי מוערכים שיש. ידע משפטי כמו שלו אין לאחרים בהתאחדות, ולי לפחות יש ספק אם יהיה. "הרופאים אמרו לי שייקח לי עוד זמן עד שאחזיר ציוד, אבל אני מרגיש שהם לא מדייקים", הוא אמר לי ולצלם ינון סלוצקי שהיה איתי אצלו בבית. כמו תמיד, הוא ידע על מה הוא מדבר.
