מייק טראוט, הצעיר שבחבורה, פרץ לתודעה בשנה שעברה אחרי עונת רוקי מצוינת. הוא הכניס 83 ריצות, חבט 30 הום-ראנס והוביל את הליגה כשגנב 49 בסיסים. טראוט סיים שני במרוץ ל-MVP של האמריקן ליג, והוא ממוקם ראשון בליגה ב-wins above replacement , קטגוריה שמודדת כמה שחקן חשוב לקבוצתו וכמה ניצחונות הוא מביא לקבוצה, לעומת שחקן מחליף ממוצע. בקיצור, למרות שהבחור נכנס רק לעונה השנייה המלאה שלו בליגה, מדובר בכוכב לכל דבר ועניין.
אצל אלברט פוחולוס זה יותר ברור מהשמש בלוס אנג'לס. או במיאמי. מדובר בכוכב הכי גדול בבייסבול, כשהמספרים והתארים מדברים בפני עצמם. הוא זכה בשתי אליפויות עם סנט לואיס קרדילנס, שם היווה כוח עצום במרכז הליינאפ, כשהוא מקפיד להכות מעל 0.300 ולהוסיף 30 הום-ראנס (עשה זאת במשך 10 עונות רצוף). האיינג'לס הציעו לו בקיץ שעבר חוזה בלתי נתפס של 254 מיליון דולר לעשר עונות נוספות, ופוחולוס הרגיש שזה מספיק לו כדי לחתום ולעזוב.
אבל אחד הדברים שמייחדים סופרסטארים זו העובדה שהם מייצרים כותרות בקצב בו מייצרים סמארטפונים בסין, והצלע השלישית בטריו האיינג'לס הוא בהחלט אחד שעונה על הקרטריון הזה. אחרי חמש שנים מטורפות, מלאות עליות וירידות בטקסס ריינג'רס, בדצמבר האחרון המלאכים מקליפורניה שמו להמילטון בן ה-31 חוזה של 125 מיליון לחמש שנים על השולחן, והוא לקח אותו בשתי ידיים. אז נכון, העתיד של טראוט מרגש ועל היכולת של פוחולוס אין עוררין. אבל בכל הקשור למשיכת תשומת לב, גם לשני אלה יש מה ללמוד מהמילטון.
"בפעם הראשונה שראיתי אותו, כשהיה בן 12, ידעתי שהוא יהיה משהו מיוחד", אמר על המילטון קליי קאונסיל, מאמן הילדות שלו. והוא פגע בול. לדראפט 1999 המילטון הגיע כפרוספקט מספר אחת. הוא שיחק כאאוטפילדר ופיצ'ר בתיכון, וסיים על מעל 50% חבטה ועם כדור מהיר שמגיע למעל 90 מייל לשעה. המילטון נבחר ראשון ע"י טמפה ביי רייס, שקיוו לקבל אותו מוכן לליגה של הגדולים בתוך שנתיים-שלוש. בפועל, הם מעולם לא קיבלו אותו. ולא באשמתם.
גם בבית משפחת המילטון ידעו שיש להם כישרון של פעם בדור. מהרגע שג'וש נכנס למערכת הליגות הנמוכות של טמפה ביי, אמא ואבא היו איתו בכל רגע. הם עזבו את העבודות שלהם כדי לנסוע איתו לכל משחק, בכל חור אליו הגיע. אמא הכינה לו אוכל, אבא תמך ועזר לו על המגרש. במבט לאחור, התמיכה מההורים הייתה אחד הדברים החשובים בחייו. אבל גם כזו שהוא לא יכול היה בלעדיה.
ב-2001 השלושה היו מעורבים בתאונת דרכים וסבלו מפציעות קלות, אירוע שלאחריו החליטו ההורים לחזור לביתם בצפון קרוליינה. המילטון, לראשונה בחייו, נשאר לבד. והוא לא היה מוכן לזה. הוא החל להסתובב עם אנשים מפוקפקים, בעיקר כאלה שפגש בחנות הקעקועים השכונתית, והבילויים המרכזיים שלו היו ציורי גוף (יש לו 26 כאלה), אלכוהול, וסמים. גם סוג של ביג-טרי...
"בחיים לא ראיתי אותו מעשן סיגריה, שותה בירה או משהו בסגנון", מספר קאונסיל, "הוא היה מר בייסבול. מתוך 100 אנשים, הוא היה האחרון שהייתי מנחש שמשתמש בסמים. בגלל זה הייתי האחרונן להאמין לשמועות". אבל אלו התבררו כנכונות. ב-2003 המילטון נכשל בבדיקת סמים לראשונה בחייו. משם, הקריירה של האאוטפילדר המוכשר פשוט התרסקה.
המילטון לא שיחק בייסבול כמעט שלוש שנים. במקום זאת, הוא עישן קראק וקוקאין. הוא מצא עצמו נכנס ויוצא ממכוני גמילה, וגם ביקור בשמונה מרכזים שונים לא הצליח לעזור לו להיפטר מההרגלים האלה. גם אחרי שפגש את מייקל צ'אדוויק, איש עסקים שהצליח להיגמל מסמים בעצמו, והתחתן עם בתו קייטי, המילטון לא הצליח לשים את הסמים בצד.
"אני לא יכולה לראות אותך הורג את עצמך", אמרה לו סבתו, היחידה שהייתה מוכנה לספק לו מקום מגורים באותם ימים. אשתו קייטי, שזרקה אותו מהבית וגידלה את התינוקת שלהם לבד, עודדה אותו להתחיל לקרוא את הברית החדשה ולמצוא קשר עם ישו. "התפללתי לאלוהים, והוא ענה לי. קיבלתי הודעה ממנו. הוא יתן לך לחזור לבייסבול", סיפרה קייטי להמילטון. המסר הגיע הגיע אל לג'וש. הוא התרחק מהסמים והאלכוהול, ואת החלל הזה מילא בתפילות. המילטון מצא חיבור עם אלוהים. אלוהים, ועוד מישהו.
רוי סילבר היה האדם הראשון שבאמת האמין שהמילטון יכול לחזור להיות נקי. בשונה מאחרים שניסו לעזור להמילטון, לסילבר היה קלף מיקוח - אקדמיית בייסבול בפלורידה. בתמורה לעבודות ניקיון באקדמייה, סילבר נתן להמילטון להתאמן בה. אבל על משמעת סילבר לא ויתר. "כשהוא לא עשה את המשימות שלו, לקחתי לו את הגזר, הבייסבול", מספר סילבר. "והוא למד מהר שבייסבול זה פריווילגיה". וכך, משחקן שנבחר ראשון בדראפט, הפך בתור כמה שנים לילד שישן במשרד של האקדמיה ומנקה את השירותים.
ערב אחד, בזמן שניקה את המגרש, המילטון ראה כמה שחקני בייסבול מכללות מתאמנים. אחרי שלוש שנים בהן הוא בקושי זרק, הוא התגעגע לכדור ושאל אותם אם יוכל לזרוק קצת. המילטון החל להטיס כדורים במהירות של 95 מייל לשעה היישר אל תוך הכפפה של התופס המופתע. ואם אז, גם אחרי שנים של שימוש בקוקאין, עדיין היה לו את זה, הוא הבין שכנראה הוא לעולם לא יאבד את זה.
ב-2006 הוא נבחר מחדש בדראפט מיוחד של ה-MLB לשחקנים שנמצאים בליגות הנמוכות (בניגוד לדראפט הרגיל, בו בוחרים שחקני תיכונים ומכללות) על ידי שיקגו קאבס, שבאותו יום מכרה את הזכויות עליו לסינסנטי רדס. ורק שם, ב-2007, רשם סוף סוף את הבכורה שלו בליגה. אחרי שנה לא רעה הועבר בטרייד לטקסס 2008, ומשם אי אפשר היה לעצור את הכישרון הענק שלו. בטקסס, המילטון הפך למכונת הום-ראנס, נבחר לאולסטאר בכל חמש שנותיו עם הריינג'רס, והיה ה-MVP של האמריקן ליג ב-2010. הוא השיג כל דבר אפשרי, פרט לאליפות. המילטון והריינג'רס הפסידו בגמר פעמיים ברצף (10 ו-11), כשחבריו לקבוצה מקפידים לחגוג את הניצחונות הגדולים בשתיית ג'ינג'ר-אייל חסר אלכוהול, במקום שמפניה.
אבל לפני חצי שנה המילטון הפך לשחקן חופשי, ואז הגיעה ההצעה מאל.איי, ואיתה הפרק השלישי בקריירה שלו, זה שבו הוא ינסה לזכות באליפות - הדבר הזה שבאמת מגדיר סופרסטאר. ובניגוד לטריו מסאות' ביץ', פוחולס, טראוט והמילטון מתכוונים להצליח כבר בניסיון הראשון שלהם ביחד. כי בבייסבול יש לך שלושה נסיונות לפני שאתה נזרק החוצה, והמילטון כבר יודע איך זה מרגיש להסתכל על כל זה מהצד.
