"התמודדות הרואית", "קרב גלדיאטורים", "התנגשות טיטאנים", "משחק לפנתיאון". אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. על עוד משחק תוצרת צמרת הטניס העולמית, שנראה היה שהגדיר שוב את קצה גבול היכולת האנושית של טניסאי וכלל דרמות ומהפכים, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. כמיטב המסורת של השנים האחרונות, גם הגראנד סלאם הזה ניפק לנו קרב עצום בין 2 מ-4 הגדולים של עולם הטניס.
אבל בצל המאבקים הללו, טורנירי גראנד סלאם מספקים גם לא מעט הפתעות, והרולאן גארוס של 2013 לא היה שונה. אלו ההפתעות שייחדו את הטורניר הזה (בלי סדר מיוחד).
רק נציג אחד לרביעייה הגדולה בגמר
מאז זכה נדאל ברולאן גארוס של 2005 – לפני 8 שנים – ההגמוניה של צמרת הטניס העולמי הלכה והידקה את אחיזתה בענף. מלבד הזכייה הנדירה של דל פוטרו ביו.אס אופן של 2009, והזכייה המיוחלת של אנדי מארי באותו טורניר בשנה שעברה, כל יתר הזכיות התחלקו בין פדרר (13), נדאל (11) ודג'וקוביץ' (6). ב-10 הגראנד סלאמים האחרונים הגיעו לגמר רק נציגים של הרביעייה הגדולה – שכאמור כוללת את הבריטי. אבל בעקבות הפרישה של מארי, ההדחה של פדרר ברבע הגמר, וההגרלה שזימנה מפגש בחצי הגמר בין נדאל לדיוקוביץ', נקבל בגמר את דויד פרר. לראשונה מאז ווימבלדון 2010, הגמר יכלול מישהו מחוץ לרביעייה. האם נקבל גם גיוון ברשימת הזוכים?
שרה אראני בחצי הגמר
לאחר ההפתעה הגדולה שרשמה בשנה שעברה כשהעפילה עד לגמר, האיטלקייה רצתה להוכיח השנה שזה לא היה במקרה, ושהיא באמת אחת משחקניות החימר הטובות בסבב. שלא לדבר על הרצון וגם כמובן להגן על נקודות הדירוג שלה. עד לרבע הגמר החזיקה אראני במאזן עגום של 0 ניצחונות ו-26 הפסדים נגד שחקניות טופ 4 בסבב ה-WTA. אלא שאז פגשה את רדוונסקה הרביעית והדיחה אותה. החבטות החזקות והגבוהות שלה לאורך הקו גם בחבטת גב יד וגם בכף היד הפכו אותה לאחת השחקניות הטובות על המשטח האדום, ולראייה היא הפסידה רק סט אחד (לקרלה סוארז) עד חצי הגמר, בו נתקלה בשחקנית הכי טובה כיום בענף בפער גדול מדי – סרינה וויליאמס.
בכורה לאזרנקה בחצי גמר הרולאן גארוס
אולי זה פחות מפתיע כי זה היה צריך לקרות כבר, אבל בכל זאת אזרנקה מעולם לא הגיעה כל כך רחוק באליפות צרפת הפתוחה, שהיא גם הקשה ביותר עבורה, כמו שאמרה אשתקד כשהודחה. למרות שהפסידה לשראפובה בחצי הגמר, אזארנקה מראה שיפור מתמיד על הבמות הגדולות ביותר בטניס העולמי. לצערה, כרגע יש שתי שחקניות שהן מעל כולן (כשהן בריאות). אבל סביר להניח שאם תמשיך בשיפור שלה, חצי גמר בצרפת כבר ממש לא ייחשב הפתעה. וכן, גם לזכות בתארי גראנד סלאם מחוץ לאוסטרליה (שם זכתה בשנתיים האחרונות).
רוברדו נכנס לספרי ההיסטוריה
הדבר הכי מרגש ברולאן גארוס היה הקאמבקים המדהימים שביצע הספרדי בן ה-31. 3 פעמים הוא חזר מפיגור 0:2 לניצחון 2:3. בכך הפך לשני בהיסטוריה שעושה זאת, והראשון מאז 1927! אחרי שדורג במקום ה-471 בדיוק לפני שנה כששב מפציעה, העפלתו לרבע היא ממש לא עניין של מה בכך. "הגעתי למשחק בשמינית עייף וכואב", סיפר, "חשבתי שכדי לשמור על סיכוי לניצחון אני צריך לנצח את המערכה הראשונה, וכשהפסדתי בה היו לי כאבים איומים ביד. לחזור מפיגור של שתי מערכות זה חלום". הודה הספרדי אחרי הניצחון על אלמאגרו. ואכן זה באמת חלום איפה שהוא נמצא כיום, לעומת אמצע 2012.
פרר בגמר בלי להפסיד אף מערכה
חתיכת דרך להגיע לגמר גראנד סלאם ראשון בקריירה, הא? הספרדי ניצח 18 סטים רצופים, והגדיל לעשות בחצי הגמר כאשר דרס 0:3 גם את טסונגה, שבעצמו לא איבד מערכה אחת עד לחצי הגמר. פרר, שנחשב לאחד השחקנים העקשניים בסבב, ובעל מוסר עבודה גבוה מאוד, קיבע את מעמדו כאחד משחקני החימר הטובים בעולם. ואם לא היה נולד בדור הזה, כנראה שהוא היה משיג כבר תואר גראנד סלאם אחד בפאריס. פרר מגיע לגמר הרולאן גארוס בכושר הטוב בקריירה שלו, על אף גילו המבוגר יחסית (31), וינסה להפתיע את נדאל, שלמרבה ההפתעה עבד הרבה יותר קשה ממנו כדי להגיע לגמר.
בת'אני מאטק סאנדרס נעצרת בשמינית
האמריקאית מכה חזק ב-2 הידיים ויש לה משחק וולי מצוין הודות להיותה שחקנית זוגות. סאנדרס, שהעפילה בפעם השנייה בקריירה לשמינית גמר גראנד סלאם, עלתה לכותרת בעיקר בזכות הדחתה של נה לי הסינית בסיבוב השני כשחזרה מפיגור מערכה. גם בסיבוב השלישי היא עשתה קאמבק דומה, ובשמינית הגמר שיחקה מצוין נגד מריה קירילנקו ולא הייתה רחוקה מלנצח. 4 שחקניות אמריקאיות הגיעו עד לשלב שמינית הגמר, וזה כנראה מראה שהן מתחילות סוף סוף לחבב את המשטח שהיה שנוא עליהן מאוד בעבר.
פדרר מאבד את הסיכוי הטוב ביותר לזכות שוב ברולאן גארוס
עד לשמינית הגמר השוויצרי טייל. הוא לא איבד מערכה. אבל בשמינית נאלץ לחזור מפיגור 2:1 ל-2:3 נגד ז'יל סימון וגילה פגיעות משמעותית. בהפסד המביך לטסונגה ברבע הגמר זה נראה היה כאילו זה כבר לא יקרה שוב – פדרר זוכה בצרפת. השוויצרי פשוט לא הגיע למשחק הזה. כאילו בלי חשק. מנגד, טסונגה בא רענן ומלא אמביציה. דווקא בשנה בה מארי לא נמצא בטורניר, וההגרלה זימנה לו מפגש פוטנציאלי רק בגמר נגד נדאל או דיוקוביץ', פדרר נראה כבוי. ב-24.6 הוא יתחיל במסע שלו להגנה על התואר בווימבלדון, ואם יראה כך סביר להניח שגם שם הוא לא ירשום תואר גראנד סלאם מספר 18 בקריירה.
נדאל לא במיטבו
אחרי ששמט 2 סטים ב-2 משחקי הפתיחה שלו, הספרדי היה נראה מעורער ובצרות. גם בסיבוב השלישי הוא לא הבריק והתקשה מאוד במערכה הראשונה שהגיעה לשובר שיוויון. הרבה פעמים זה קרה לנדאל שהוא התחיל יחסית צולע והמשיך מצוין. אבל זה מעולם לא קרה לו ברולאן גארוס. נדאל החטיא לא מעט חבטות כף יד שהראו שהוא פגיע מתמיד בטורניר האהוב עליו מכול. זה כמובן לא אומר שהוא לא יזכה בתואר בפעם השמינית בקריירה, אבל אם כן זה יהיה בצורה הרבה פחות דומיננטית מפעמים קודמות. גם בטורנירים במדריד ורומא נדאל זכה על אף שלא היה בשיאו, ולא הזכיר את אותה יכולת מפורסמת על החימר. בשמינית וברבע הגמר הספרדי כבר היה נראה הרבה יותר טוב. גם בחצי הגמר נדאל ניפק לא מעט רגעים לפנתיאון ביחד עם דיוקוביץ', אבל לאורך המשחק למרות שנדאל הוביל הרגשת שזה לא אותו שחקן של לפני הפציעה. הייתה תמיד תחושה שדיוקוביץ' מתעלה עליו, ורק כוח הרצון והנחישות של הספרדי הביאו לו את ההעפלה לגמר. ועדיין, אם הוא יעשה היסטוריה, ויהיה הראשון שזוכה 8 פעמים באליפות צרפת הפתוחה, כנראה שאף אחד לא יזכור את הדרך אלא רק את התוצאה. עד שמישהו ידיח אותו. אולי מחר. אולי בשנה הבאה.
