כדורגל? כבר לא בראש סדר העדיפויות (צילום: ספורט 5)
כדורגל? כבר לא בראש סדר העדיפויות|צילום: ספורט 5

ניקולה שמפור, מדובריה החריפים ביותר של המהפכה הצרפתית, כתב באותה תקופה סוערת כי "ישנם שני מעמדות גדולים בחברה: אלה שסעודותיהם מרובות מתיאבונם ואלה שתיאבונם מרובה מסעודותיהם". כיום בברזיל יש רק מעמד גדול אחד, אלה מהסוג השני.

המחאה הגועשת בגדולה שבמדינות דרום אמריקה לא באמת מכוונת ספציפית נגד הנשיאה דילמה רוסף, נגד פיפ"א או נגד אירוח גביע העולם. ההפגנות מכוונות נגד מושגים ערטילאיים כמו "השיטה", "חוסר צדק חברתי" ו"הפקרת הציבור". נגד האריסטוקרטיה והאטימות. נגד המעמד הגבוה המצומצם שרומס בהינד עפעף את מרבית הציבור.

ערב אחד, לפני כשבוע, כמיליון בני אדם יצאו לרחובות ברזיל במחאה על ההשקעה העצומה בכדורגל. זה קרה אחרי ההפגנות שקדמו לפתיחת הטורניר, במהלכן הוצתו צמיגים ברחובות ברזיליה, וגם אחרי המהומות הנרחבות בבירה בערב הפתיחה החגיגי. ביום המשחק בין מקסיקו ליפן בעיר בלו הוריזונטה צעדו 100 אלף איש לעבר האיצטדיון ונתקלו, כמו במקרים הקודמים, בתגובה אגרסיבית של המשטרה המקומית, שתוגברה בשוטרים צבאיים. גז מדמיע פוזר, כדורי גומי נורו לעבר האזרחים ואלות נחתו על גבם של הצועדים הנסערים.

בתווך נשאה הנשיאה דילמה רוסף נאום פומבי בו הבטיחה ש"הממשלה תלמד להקשיב לקולות הציבור", שהכסף לכדורגל לא הגיע מכספי משלם המיסים ושהמדינה תשקיע 23 מיליארד דולרים בקידום פרויקטים חברתיים, בעיקר בתחבורה הציבורית. זה לא עזר. הבטחות נשמעו אלפי פעמים בתולדות הפוליטיקה הפופוליסטית בדרום אמריקה, ובלי להציג מעשים דרסטיים בשטח לא היה לה סיכוי לפייס את הציבור.

ברזיל משקיעה בימים אלה 13.3 מיליארד דולר במתקני ספורט, שיקום שדות תעופה ובפרויקטים שונים הקשורים לגביע העולם, מתוכם 3.5 מיליארד באיצטדיונים. בנוסף, גביע הקונפדרציות נערך בימים אלה במדינה, המשחקים האולימפיים יגיעו לריו דה ז'ניירו ב-2016 וגם הקופה אמריקה ב-2019, לאחר שהוסכם על טרייד עם צ'ילה, שתארח את הטורניר היבשתי ב-2015. על פניו, ברזיל כגוף כלכלי עצום מסוגלת לעמוד בזה. בשטח, הציבור הברזילאי כורע תחת הנטל.

כבר הרבה פחות מעניין. ניימאר (GETTYIMAGES) (צילום: ספורט 5)
כבר הרבה פחות מעניין. ניימאר (GETTYIMAGES)|צילום: ספורט 5

יש רק 7 מדינות בעולם בעלות כוח קניה גדול משל ברזיל, שגם מדורגת שישית בהיקף כוח העבודה שבה. רוב אותו כוח עבודה נרחב מורכב אותם אנשים שנקלעו לתחתית שרשרת המזון. אחרי פריחה שהסתיימה במשבר ובמיתון בשנים 2008-2009, כלכלת המדינה התחילה לצמוח שוב בקצב מסחרר ב-2010, אבל בשנתיים האחרונות חלה האטה משמעותית וגם נתוני האבטלה הנמוכים לא משכנעים איש. בניסיון להתניע מחדש את המשק, ממשלתה של רוסף התערבה באופן בוטה למדי בתחום הכלכלי, אבל גם זה לא עזר. יוקר המחיה ממשיך להכביד והפערים החברתיים נותרו עצומים.

על פי מדד ג'יני, הבוחן את רמת השוויוניות בחלוקת ההכנסות במדינה, ברזיל מדורגת במקום ה-119 בעולם – אחרי מדינות כמו טורקמניסטן (79), קמבודיה (90), פיליפינים (99) או סרי לנקה (111), והרחק אחרי ישראל (70), בה כולנו מרגישים את הפערים המתרחבים. גם מבחינת מדד הפיתוח האנושי, הבוחן את איכות החיים דרך תוחלת חיים, רמת ההשכלה ורמת ההכנסה לנפש, הברזילאים מרוחקים שנות אור מהיכן שהיו רוצים להיות ומדורגים רק במקום ה-85 בעולם – מאחורי לבנון (72), איראן (76) או אזרבייג'אן (82), ושוב הרחק מאחורינו (16). אפילו אם מסתכלים על תמ"ג לנפש, מדד שמשקף את כוח הקניה של האזרח, הברזילאים תקועים אי-שם במקום ה-75. והם מרגישים זאת היטב.

אל מול שכונות יוקרה עם שמירה פרטית ואיצטדיונים חדשניים ונוצצים, 21 אחוזים מאוכלוסיית ברזיל חיים מתחת לקו העוני בערים מסכנות. שכונות רוויות סמים ואלימות הבנויות טלאי על טלאי והפכו למוקד תיירותי מרתק, למרבה האירוניה. וכשמדובר בחמישית מתוך 201 מיליון תושבים, מקבלים מעל ל-42 מיליון עניים שכבר לא מסתפקים באופיום להמונים שנקרא כדורגל. תוסיפו לזה מעמד ביניים הולך ונעלם, שחושש ליפול בעצמו בקרוב מתחת לאותו קו עוני מאיים, והקוקטייל הנפיץ מוכן לשימוש.

כך הפך גביע הקונפדרציות לצינור דרכו נשפכו החוצה כל הזוהמה, חוסר האמון והתסכול. התגובה האגרסיבית של המשטרה והצבא, הנתפשת כלחץ לרצות את פרנסי פיפ"א על גבם של האזרחים, התסיסה עוד יותר את הציבור הברזילאי. לקראת חצי הגמר בין ברזיל לאורוגוואי, שייערך הערב בבלו הוריזונטה, הצפי הוא להפגנה סוערת נוספת בהשתתפות למעלה מ-100 אלף איש.

גם העובדה שנשיא פיפ"א ספ בלאטר יהיה נוכח במשחק מוסיפה לחששות המארגנים וכוחות הבטחון במקום תוגברו וימנו 6,000 שוטרים, חיילים וסדרנים. 1,500 חיילים נוספים הוצבו בכוננות. שוב יונפו שלטים בגנות פיפ"א ובעד ביטול המונדיאל והעברת תקציבים מהכדורגל לבריאות, לתחבורה הציבורית ולחינוך. אבל זה לא הפחד העיקרי. בעיר תוכנן מבצע להסדרת הגעתן של שתי הנבחרות מהמלון למגרש והיו שדחקו במארגנים להודיע על דחיית או הזזת המשחק. נציבות זכויות האדם באו"ם הפצירה ברשויות הברזילאיות "לא לנקוט בכוח מופרז נגד אזרחים", ומפקד המשטרה המחוזית מרטינס סנטנה הזהיר: "אם המפגינים יגיעו לרצועת האבטחה, שתמוקם ברדיוס של שני קילומטרים מסביב לאיצטדיון, הקרב יהיה בלתי נמנע".

אולי הפעם הלקח יילמד. אולי גם אצלנו יביטו לשם ויבינו שפערים חברתיים הם לא סתם עוד סיסמת בחירות קליטה. אולי גם כאן נקלוט שהתהום הזו מאיימת על כולנו. ואולי לא. כמו כלב עזוב, ברזיל מתנערת מאבק ההבטחות וטיפות ההזנחה. בקרוב, אחרי שגביע הקונפדרציות יסתיים ותשומת הלב העולמית תוסט למקום אחר, המעמד המורעב והמדוכא ישוב לרבוץ בשקט. עד ההתנערות הבאה.