במונדיאל אין זמן. משחק רודף משחק. יום רודף יום. גול של גרמניה רודף גול של גרמניה. אז עכשיו, כשהאבק מתחיל לשקוע וקצת נרגענו מהטירוף שהתחולל אתמול על הדשא בברזיל, הגיע הזמן לנסות להבין את ההשלכות. נתחיל מהשורה התחתונה – גרמניה איבדה אמש שליטה על הגמר והיא תלויה לגמרי ביריבה שלה. למעשה, בהרבה מובנים, המשחק הערב בין ארגנטינה להולנד הוא סוג של גמר.
בוא נלך רגע צעד אחורה. גרמניה בנויה על באיירן מינכן. מיטב פרשנינו שפירקו אחרי שמינית הגמר מול אלג'יריה את יוגי לב ואחרי רבע הגמר טענו ש"גרמניה חזרה להיות אפורה כמו פעם" מביטים לכם עכשיו בעינית ומסבירים בלי בושה איך הם תמיד אמרו שהמאנשפט הם-הם ברזיל המודרנית, שהם תמיד היו הפייבוריטית שלהם לזכייה, ואיזה ענק המאמן. זה עוד צעד קדימה באידאולוגיית "אתה טוב כמו התוצאה האחרונה שלך".
יוגי לב לא עשה שום דבר רע, וזה נכתב כאן כבר אחרי אלג'יר. הוא הלך עם הלב של הנבחרת שלו ועם שיטה שהפכה את הקבוצה הבכירה במדינה שלו לטובה באירופה תוך שהיא מחלקת חמישיות (וגם שביעיות) בלי אבחנה. הבעיה של באיירן לא הייתה השיטה, ופפ גווארדיולה לא מיושן בגלל שהוא לקח רק דאבל ולא טריפל. הבעיה הייתה שבאיירן, כמו גרמניה, הגיעה לשיא גבוה מדי ומוקדם מדי.
זה לא שהגרמנים יבואו שאננים לגמר גביע העולם בכדורגל, בטח כשהיריבה ממול זו ארגנטינה או הולנד. וגם לא יעברו חודשיים עד המשחק הבא כמו שקרה בין הזכייה שלהם באליפות לחצי גמר הצ'מפיונס. זה פשוט החוקים של הכדורגל. של הספורט. אחרי שיא כזה עצום – ולתת שביעייה לברזיל בבית שלה זה השיא הכי עצום בהיסטוריה של המשחק – בלתי אפשרי לייצר עוד שיא. בטח שיא אדיר כמו זכייה בגביע העולם.
בהנחה שהיריבה מולה לא תתפרק, גרמניה תיאלץ לחפש פתרונות. היא תהיה הנבחרת הלחוצה, זו שלא ברור למה היא לא מובילה בקלות. פעמיים עד כה היא שיחקה מול נבחרת לחוצה יותר ממנה – זה נגמר ב-0:4 על פורטוגל ו-1:7 על ברזיל. בשאר הפעמים זה לא נראה טוב.
וגם..
יש עוד סיבה. היא מטומטמת באותה מידה שהיא נכונה. לא נותנים 7 לנבחרת שמארחת מונדיאל בבית שלה. בטח לא כשקוראים לה ברזיל. ספרד בגמר היורו האחרון הבינה את זה וכולנו זוכרים את קסיאס מבקש מהחברים לעצור ב-0:3. הגרמנים המשיכו להכות ולהתעלל. הם יכלו לעצור בארבע או בחמש אבל לא. במיוחד במחצית הראשונה הם המשיכו לחפש את השער. זה חוסר כבוד לשחקנים מולך. זה אופי בעייתי, שלא לומר רוע. חוקי הכדורגל הבלתי כתובים מענישים על זה.
פתאום זה נהיה משחק בין המאמן הגאון, האדיר והמבריק שסחף את הולנד ל-0:0 אחרי הארכה מול קוסטה ריקה ולהופעה מביכה ומלאת מזל מול מקסיקו לבין מאמן האפור שמקשיב למסי. פתאום כולם מחכים שואן חל ישלוף שפן ולא מסי. פתאום זה הפך להיות ניהול מונדיאל הכי מבריק בהיסטוריה.
בקיצור, היום בסביבות 1 בלילה יסבירו לכם איך ואן חל ירה לעצמו ברגל בגלל שהוא גמר לשוער שלו את הביטחון או בגלל שכל השחקנים ציפו שממנו תבוא הישועה או בגלל כל שטות אחרת.