צרפת – גרמניה
אחרי ה-0:4 על פורטוגל הכל היה מושלם במחנה הגרמני, עכשיו פתאום כולם מבקרים את יוגי לב. כי הטרנד הוא כדורגל אחר. והוא מפגר, הולך אחורה, לא מבין, הורס, מחרב. מחזיק בכדור, השם ירחם. אלא שהבעיה האמיתי של גרמניה תחת יוגי לב מעולם לא היתה הכדורגל. רק האופי. למעשה זה אפילו הפוך. הבשורה של הכדורגל התכליתי והמהיר הרי התחילה מגרמניה.
מה שיוגי לב מנסה לעשות בסך הכל זה להסתמך על הקבוצה הכי טובה במדינה שלו וכנראה גם באירופה. הוא משחק כמו באיירן מינכן כי הוא בנוי על שחקנים שלה. כי הוא מאמין שעדיף ללכת עם השחקנים ומה שעבד להם במקום לשנות. בטח ובטח כשמדובר בשחקנים כאלה ובקבוצה שהיתה אימת אירופה עד לפני חודשיים.
נכון, כשזה לא הולך זה נראה רע. ומול אלג'יריה זה היה לא טוב. ונכון, זה לא נראה גרמני. אבל שלא תטעו - גרמניה לא הולכת אחורה. היא שולטת במשחקים ותשלוט גם מול צרפת. למעשה במצב שנוצר בהיעדר ספרד, כל נבחרת שאיתה היא תפגש עד הסוף תתן לה להחזיק בכדור. וגרמניה תיקח. המבחן שלה יהיה מבחן האופי. ניצול מצבים, אחריות, משמעת בירידה להגנה. כל מה שפעם היה נחשב הכי "גרמני".
הימור: 1:2 גרמניה.
ברזיל – קולומביה
וגם: קולומביה נפלאה, קולומביה מפתיעה, חאמס רודריגז זה שילוב של מראדונה ופלה, המדינה בטירוף, האופי השתנה. הכל טוב ונכון ועדיין הכל תלוי בברזיל. לא בגלל היכולת הלא נפלאה, כמובן. בגלל שהיא המארחת ובעיקר בגלל שלמרות הכל קשה לראות נבחרת דרום אמריקאית שהיא לא ארגנטינה מצליחה לנצח בברזיל. חוץ מברזיל עצמה כמובן.
גם כשמסתכלים על המשחק הקודם ההנחה שרק ברזיל יכולה לנצח את עצמה מתחזקת. הדרמה העצומה יכולה לעבוד בשני כיוונים – תחושת הקלה שתוביל להתפוצצות ונצחון קל יחסית, או חרדה שתוביל לשיתוק והדחה. מבחינה רציונלית, מקצועית, לא חסרות סיבות לחרדה. אנחת הרווחה היא יותר מהתחום הפסיכולוגי. יותר שייכת לברזיל של פעם, זו שהביאה התלהבות ותשוקה לפני כל דבר אחר. הסימנים שמגיעים מהמחנה הברזילאי הם לא טובים.
הימור: האקס פקטור יכריע. ברזיל עולה עם השופט.
הולנד – קוסטה ריקה
במונדיאלים יש מסורת. קבוצה אחת מפתיעה בדר"כ מגיעה לחצאי גמר. זו לא תהיה קוסטה ריקה.
הימור: 0:4 הולנד.
ארגנטינה - בלגיה
במחצית המשחק בין אלג'יריה לגרמניה עברו לאולפן ערוץ הספורט. בוני גינזבורג עשה את הבלתי יאומן וגרם לנו להתגעגע לאייל לחמן, אבל הסיפור האמיתי היה אלי אוחנה. מודי שאל אותו מה מאמן אלג'יריה צריך להגיד לשחקנים במחצית ומאמן נבחרת הנוער שלנו ענה שאין מה להגיד. רק שימשיכו ככה. כי מה יש להגיד? הכל טוב.
אחרי שלוש דקות במחצית השנייה היה ברור שההוראות הטקטיות של חלילודזיץ' היו קצת שונות ממחיאות כפיים. אלגי'ריה יצאה קדימה עם ארבעה וחמישה שחקנים בתחילת המחצית השנייה. זה היה המשך ישיר לשינוי התפיסתי האדיר שאנחנו חווים, שהחלוץ שלו (על במה מרכזית) הוא דייגו סימאונה. אחרי אינסוף שנים ודיבורים, מאמנים משנים טקטיקה במטרה לנצח משחק גם כשהם עם הקבוצה הנחותה על הנייר. חוץ מאלג'יריה, גם ניגריה, קוסטה ריקה ומקסיקו הן דוגמאות בולטות. היום כולם מדברים על כמות השערים חסרת התקדים של המחליפים במונדיאל הזה – וזה חלק מאותו עניין. החילופים נעשים במטרה לכבוש. גם של הקטנות.
קשה לחשוד באוחנה שהוא עכבר כדורגל שרואה משחקים שהוא לא מפרשן, אבל הוא דווקא כן משמש פרשן במשחקי ליגת האלופות והליגה הספרדית שמהם יצאה הבשורה. רק שאוחנה כמו כל מאמני הכדורגל בארץ שופטים הכל לפי התוצאה. 0:0 לאלג'יריה במחצית מול גרמניה? מצוין! תמשיכו ככה. אין לי מה להגיד לכם. כפיים. מה שאנחנו רואים במקביל למונדיאל זה את מותו של הכדורגל הישראלי. זה לא רק הקצב שאנחנו לא עומדים בו, זה בעיקר המאמנים פה, שהם מהגרועים בעולם כיום. וזה נאמר בעדינות.
איך כל זה קשור לבלגיה וארגנטינה? שוויץ היא הנבחרת היחידה שלא ניסתה ב-0:0. היצפלד נשאר שמרן, משל היה קשטן (המנטור של אוחנה, אגב). כשהיא ניסתה בשלוש הדקות בהן היתה בפיגור היא כמעט כבשה פעמיים. הפיתוי לשחק התקפי ופתוח הוא גדול מול ההגנה הארגנטינאית, אבל זו תהיה טעות. אם בלגיה תתן למסי והחברים לשלוט בכדור אבל תדע לייצר מקבצים של כמה דקות תקיפה אינטנסיביות, היא תכבוש.
הימור: יתפתח משחק פתוח עם גולים. 2:4 ארגנטינה