מרסל שמלצר נשאר בחוץ מחשש לדלקות של אחרי פציעה. אילקאי גונדוגן החלים מפציעה ויוגי לב העדיף לוותר עליו. מריו גומז, למרות עונה טובה בפיורנטינה והעובדה שנחשב עד לא מזמן לבאנקר בכל אירופה, הותיר את הנבחרת הגרמנית עם חלוץ בודד. אבל על דבר אחד מאמן נבחרת גרמניה לא התכוון לוותר. יותר נכון, על שחקן אחד: סמי חדירה.
נכון, למאנשאפט יש דור עמוס בכישרון. נכון, לחדירה יש לא מעט תחליפים. בגרמניה ידעו שאם הברך שלו לא תתאושש, עדיין יש על מי לסמוך בקישור האחורי. בסטיאן שוויינשטייגר שם, תמיד, וגם פיליפ לאם, שבנבחרת החליטו לאמץ את השינוי שעשה איתו פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן בו הפך אותו ממגן לקשר אדיר. כל זה לא השפיע על לב שהמשיך להתעקש: "גם אם סמי לא יהיה כשיר במאת האחוזים, הוא יהיה בסגל למונדיאל. הוא בורג חשוב מדי".
כמו רוב השחקנים שעושים עבודה שחורה, קשה לשים לב לחדירה מכיוון שאינו בא לביטוי בשערים או בישולים, אלא בנתונים אחרים. כשהוא משחק, גרמניה סופגת 0.88 שערים בממוצע למשחק. וכשהוא לא? 28 ספיגות ב-16 משחקים (ממוצע של 1.75), כשהבולט שבהם היה איבוד יתרון של 4 שערים ב-4:4 מול שבדיה.
באופן צפוי, חדירה חזר חלוד מהפציעה, אך גם הופעות בינוניות בהכנות למונדיאל לא פגעו בנחישות של לב לשמור עליו. כבר במשחק הראשון בברזיל זה השתלם לו, כשהקשר של ריאל מדריד שיתק לחלוטין את פורטוגל ב-0:4. המשחק הבא העמיד במבחן את העקשנות של המאמן הלאומי: הקשר האהוב עליו לא הצליח להתמודד עם המהירות של גאנה, שהפכה פיגור ל-1:2, חדירה הוחלף בדקה ה-70 בשוויינשטייגר ודקה לאחר מכן מירוסלב קלוזה קבע 2:2.
ה-0:1 על ארה"ב היה עוד משחק בו לא שותף חדירה, מה שגרר איתו תהיות מתבקשות. ללב היה הסבר גם לכך: "אני חושב שזאת הייתה הזדמנות טובה לתת לו לנוח". למרות המסר המעודד, הוא לא מיהר להחזיר את הקשר להרכב והושיב אותו על הספסל מול אלג'יריה בשמינית הגמר. כשלא הצליח להביא את המשחק להכרעה מוקדמת והבין שיש סיכוי שהוא עלול להיות מובך, המאמן הגרמני הכניס אותו חזרה לעניינים. באופן סמלי, זה קרה בדקה ה-70, זו בה הוציא אותו מול גאנה. הפעם הוא ניצח 1:2 בהארכה. "סמי נתן לנו דחיפה אדירה", הודה בסיום.
אחרי אותו משחק, לב הבין שהגיע הזמן לשבור את ה"חוקים החדשים" ולחזור למקורות. מול צרפת ברבע, לאם שב לעמדת המגן וחדירה להרכב. התוצאה: בהופעה לא גדולה אבל מספקת, המאנשאפט ניצחה 0:1 את אחת הנבחרות האטרקטיביות בטורניר והעפילה לחצי הגמר. באותו משחק התברר עוד משהו: למרות היותו כדורגלן מבריק, כשלאם לא בקישור – חדירה וגרמניה טובים יותר. הקורבן שהוכיח זאת הייתה ברזיל.
סקירה זריזה: חדירה כבש, בישל, דייק ב-87 אחוזים מהמסירות שלו, היה האיש האחרון לפני מנואל נוייר והראשון להוציא כל פירוק, תרתי משמע, של הסלסאו. איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. "אני קורע את התחת כדי שהנבחרת הזאת תצליח. אני אוהב לעשות את העבודה השחורה", סיפר על עצמו הקשר.
המשחק מול הברזילאים הוכיח שלמרות הגמגומים, גרמניה היא הנבחרת הכי חזקה בגביע העולם. כל כך חזקה, שגם למדה מהטעויות שלה. היא הפנימה שמה שעובד בבאיירן לא חייב להיות הכרחי גם אצלה וכדי להיות הטובה ביותר, היא צריכה להשתמש בשחקניה הטובים ביותר בעמדות שהם טובים בהן בנבחרת.
כמו ראדמל פלקאו, פרנק ריברי ועוד, חדירה היה קרוב מאוד להיות מחוץ למונדיאל. הוא גם היה קרוב להיות במשחקים, אבל לא באמת להרגיש חלק מהם בגלל החלודה. לפעמים מספיק רק שינוי טקטי אחד כדי להרוויח מחדש את השחקן שיעשה אותך קטלני יותר. זה לא נראה ככה, אבל לב עשוי למצוא בו את הרוצח השקט שיביא לו את גביע העולם, בדרך שהכי קשה לראות. זאת הקריירה של חדירה: לא תמיד רואים, לא תמיד מרגישים, אבל תדעו, הוא שם.
