זה כמו הד שמטלטל את השקט של הלילה. "ניימאר-ניימאר", אנשים צועקים מול היציאה מאיצטדיון מורומבי, שם השחקנים עולים לאוטובוס. ביניהם גם הכוכב הצנום והצעיר של ברצלונה. בתחילת המשחק, שמעתי את כל האיצטדיון קורא בשמו. בימים אלה הוא סוג של משיח ונראה שכל המדינה דורשת ממנו לזכות עבורה בגביע לבדו.
אבל זה לא היה ניימאר דה סילבה דוס סנטוס ג'וניור שכבש את השער היחיד של הברזילאים במשחק ההכנה מול סרביה. זה היה פרד. והמשחק עצמו לא היה מופע סמבה מואר ומחשמל בערב חם בסאו פאולו. זה היה קרב קשה ולא ממש משכנע בערב סחוף רוחות וגשום, במהלכו 65 אלף צופים שרקו בוז לעבר הנבחרת שלהם על הופעה עלובה.
הסופר הברזילאי קוסטודיו רוסה אומר ש"האווירה השלילית אופיינית לקהל בסאו פאולו. בגלל שאין שחקנים מסאו פאולו בנבחרת הלאומית, האנשים כאן תמיד מאוד ביקורתיים". קוסטודיו רוסה יודע על מה הוא מדבר. הוא גר בסאו פאולו ומשחק כדורגל בעצמו, במסגרת נבחרת הסופרים של ברזיל. כך הכרתי אותו, אני בעצמי סופר מכור לכדורגל שמשחק בנבחרת הסופרים של גרמניה. בשנה שעברה הגעתי לחיפה לשחק בטורניר נפלא שרועי שני ממכבי חיפה אירגן בהשתתפות נבחרות סופרים מישראל, איטליה ושבדיה. השנה אני כאן בסאו פאולו לשחק מול כותבי ברזיל. אין דרך טובה מזו לגלות כיצד מרגישים הברזילאים בשבוע לפני המונדיאל.
"הפער בין העשירים לעניים תמיד היה עצום, והוא רק ממשיך לגדול", מספר קוסטודיו רוסה. למעשה, בהליכה בסאו פאולו אני רואה מספר בניינים ענקיים שנכבשו על ידי מפגינים הנלחמים על הפחתת מחירי הדיור. מתקיימות גם הפגנות קטנות ברחובות. חסימת הכבישים יוצרת פקקים כבדים יותר כי כבר מספר ימים נערכת שביתה ברכבת התחתית. התחבורה בעיר קורסת והכאוס משתלט. אבל זו רק שביתה אחת מני רבות בימים אלה. המורים שובתים וכך גם עובדי בנקים ורופאים בבתי החולים.
זה לא אומר שסאו פאולו שרויה במצב חירום. ממש לא, נראה כאילו המדינה הזו רגילה לכל. אולי גביע העולם שבפתח מושך יותר תשומת לב למצב, אבל הציבור הברזילאי מקבל כל מה שבא. כנ"ל לגבי הטורניר עצמו. כלי התקשורת מלאים בדיווחים, אבל ברחובות לא חשים שהעיר יוצאת מגדרה מהתרגשות.
בביקור בפאבלה, שיכון עוני צפוף בדרום סאו פאולו, עובדת סוציאלית בשם מאריזה נותנת לי נקודת מבט מעניינת על האורגניזם העירוני הזה, שמורכב מ-20 מיליון תושבים: "רק אנשי מעמד הביניים משתתפים במחאה. רוב העניים לא מצפים לדבר מהפוליטיקאים".
ובכל זאת, מאריזה בטוחה שכולם יצטרפו לחגיגה כשגביע העולם יתחיל. גם בשכונת העוני. בימים בהם נבחרת ברזיל משחקת, כולם מקבלים יום חופש ובתי הספר סגורים. למונדיאל יש גם השפעה מכרעת על הבחירות לנשיאות שיתקיימו בסתיו. "אם ברזיל תזכה בגביע, גם הנשיאה דילמה רוסף תזכה בבחירות", מסבירה מאריזה. "אם לא, ידיחו אותה". עוד משא כבד על כתפיו של ניימאר.
אחרי משחק ההכנה האחרון מול סרביה הבנו אני וחבריי הסופרים שגם לגרמניה היא משחק הכנה אחרון באותו ערב. אפילו לא ידענו מול מי. "סלובניה?" – "לא, ארמניה", מצא מישהו את התשובה באינטרנט והוסיף שהגרמנים ניצחו 1:6. ועדיין, איש מאיתנו לא מצפה ליותר מדי מהנבחרת. במיוחד אחרי ששמענו שמרקו רויס, כשרון שרוצה להיות כמו ניימאר מדורטמונד, נפצע ויחמיץ את הטורניר. מסכן. הוא לא יוכל לנסות להציל את ראשו של המאמן יואכים לב, עליו מרבית הגרמנים חושבים שהוא לא מסוגל לזכות בדבר.
