1950, כ-200,000 אוהדים מצטופפים במרקאנה, רק כדי להיכנס להלם ולעצב גדול עם הפסדה של נבחרת ברזיל לאורוגוואי. 64 שנים אחרי, במונדיאל 2014, פיפ"א ומארגני הטורניר נמצאים תחת לחץ הולך וגובר. לאיש אין הסבר משכנע מדוע כמעט בכל המשחקים המוקדמים, ואפילו במשחק הפתיחה בין ברזיל וקרואטיה, האיצטדיונים רחוקים מלהיות מלאים. במשחקים בין שווייץ לאקוואדור ובין מקסיקו לקמרון, למשל, אלפי מושבים נותרו שוממים מאדם.
"2.9 מיליון כרטיסים הוקצו לטורניר, ורק 9,327 נותרו", הגיבה פיפ"א בצורה אופיינית. עם זאת, התמונה בשטח מראה אחרת. פרט לאנגליה, שמכרה במהירות את כל 2,500 הכרטיסים שהוקצו לה, רוב מנהלי הנבחרות החזירו כרטיסים שלא נמכרו. איטליה, למשל, מכרה למשחק המסקרן מול אנגליה 200 כרטיסים בלבד, והחזירה את השאר.
הסיבה העיקרית לחוסר ההיענות מצד האיטלקים היא העיר המארחת, מנאוס, עיר קשה להישג ידם של רבים, ללא תרבות כדורגל, עניה מאוד, עם תנאים לא פשוטים בלב ג'ונגל האמזונס. מראות של האיצטדיון החצי ריק במנאוס ייראו גם במשחקים בין ארה"ב ופורטוגל, קמרון וקרואטיה, והונדורס מול שווייץ. והנה הנתון המדהים ביותר: 175 מיליון פאונד הושקעו באיצטדיון, שיהיה חסר שימוש אחרי הטורניר.
בעיות נוספות הן ההפגנות. מקורבים לנושא טוענים שאוהדים שהגיעו למשחקי המונדיאל סובלים מהשביתות וההפגנות הרבות, ולא יכולים להגיע בנוחות למשחקים בגלל פקקי תנועה הנגרמים עקב כך. אתמול בלילה, החלו לשחק בריו ואפילו שם - עם עשרות אלפי אוהדי ארגנטינה שהגיעו - עדיין נותרו כרטיסים רבים, דבר שאילץ את הספסרים שנתקעו עם כמות גדולה למכור את בסכום זעום יחסית של 60 פאונד לכרטיס.
בימים האחרונים אחוז גדול של כרטיסים נעשו זמינים לרכישה בלעדית של ברזילאים, אלא שגם זה לא עומד לפתור את המבוכה. ככה זה כשמוכרים כרטיסים למשחק בין בוסניה לאיראן ב-110 ליש"ט עבור אנשים שחיים בתנאים של עוני מחפיר. אז אל תתפלאו בפעם הבאה כשתראו אלפי מושבים ריקים באצטדיון.
