בקיץ 1997, בדיוק כשנדמה היה ששיקגו בולס הגדולה נאספת אל אבותיה, שכנע פיל ג'קסון את החבר'ה לעשות עוד עונה אחת לפנתיאון. כשמייקל ג'ורדן אמר לו כן, הוא למעשה הבטיח לו ולעולם כולו: הבולס הולכים על עוד תואר. לא היה שום דבר מפתיע במטרה שהוצבה באופן אוטומטי. כי הרי איך אפשר לבחור נקודה נמוכה יותר מהפסגה אם בצד שלך נמצא השחקן הטוב ביותר בעולם?
הכתרת ספורטאי לגדול בתבל מגיעה עם חוברת הוראות ברורה, שכוללת דף אחד בלבד ומילה אחת שמרוחה על כל העמוד: אליפות. כי מהמלך מצופה לשלוט ביד רמה, ומהחזק ביותר מצופה להישאר עומד כשכולם כבר על הרצפה. ג'ורדן קיבל את אותו מדריך למשתמש, ואותן ציפיות נחו על הכתפיים של מוחמד עלי, מיכאל שומאכר, ג'ו מונטנה ורוג'ר פדרר. כולם סחבו את אותו מטען כבד שמגיע יחד עם ההכרה, וכולם כבשו את הפסגה שחיכתה רק להם. כל אותם גיבורי תהילה גם חוו נוק-אאוט פה ושם, אבל גם אחריו הקהל תמיד דרש מהם לקום, לאסוף את השברים ובקרב הבא להניף שוב את הידיים למעלה. חייו של הגדול מכולם.
חצי עולם מאמין שכריסטיאנו רונאלדו הוא הכדורגלן הטוב ביותר על כדור הארץ, אבל משום מה, ימים ספורים לפני המונדיאל, נראה עדיין כאילו כוכב נבחרת פורטוגל קיבל פטור מלחצים. את שק הציפיות הוא מצליח להחזיק עם שתי אצבעות, במולדת לא מכינים בקבוקי שמפניה ולא במות בכיכר וגם הוא עצמו מסמן מטרות נמוכות ביחס לרדיפת התארים הבלתי מתפשרת אליה הרגיל אותנו עד היום. אז איך קורה שרונאלדו הגדול לא נוסע לברזיל עם דרישה לחזור עם הגביע?
מה צריך יותר מזה?
בפורטוגל מתים על רונאלדו וגאים שהצמיחו שחקן, שללא ספק ייזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה. כריסטיאנו הוא אליל במולדתו, אלילם של אוהדי ריאל מדריד והמלך הבלתי מעורער של מעריצים בכל רחבי העולם. אוהדיו, בבית ומחוץ לגבולות פורטוגל, תולים בו המון תקוות לקראת הטורניר בברזיל, אבל נדמה שאף אחד מהן לא מדברת על הנפת הגביע ב-13 ביולי במרקאנה.
"העובדה שיש לנו את השחקן הטוב ביותר בעולם לא מחייבת אותנו לזכות בגביע העולמי", אומר מאמן פורטוגל פאולו בנטו, ומדגים כמה רך הצמר-גפן שבו עוטפים הפורטוגלים את הכוכב שלהם. אם המאמן שמחזיק את היהלום הנוצץ ביותר בעולם לא יכוון לחזור עם הזהב, אז מי כן?
בנטו ממשיך ומספק גם את הנקודה הראשונה שבעזרתה נבין אולי מדוע בפורטוגל לא מכוונים גבוה מדי. "לאורך שנים היה לנו את אוזביו, השחקן שנחשב לטוב בעולם, אבל איתו הופענו רק פעם אחת במונדיאל. מאוחר יותר היה לנו לואיס פיגו, וגם איתו לא היינו אלופי העולם. אנחנו מחויבים לדבר אחד בלבד - להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו, והראשונה היא לעלות משלב הבתים". בנטו מדבר על מסורת, כזו שנבנית בעזרת תארים. לרונאלדו יש אין-ספור תארים, אבל לפורטוגל אין אפילו אחד. עד שלא יגיע הראשון, אף אחד כנראה לא יעז לדרוש אותו בקול רם.
האם מישהו ציפה מהולנד לזכות ביורו 1988 אחרי מסורת של כשלונות? האם סוכנויות ההימורים הציבו את ספרד כמועמדת המובילה לזכיה ביורו 2008, אחרי שנחשבה ללוזרית הנצחית עד אותה שנה? קשה להאמין. ואולי דייגו מראדונה כיוון לגביע במקסיקו ב-86' רק כי 8 שנים לפני כן ארגנטינה כבר חוותה על גופה צמרמורת של אליפות. יתכן שבלי אותו זכרון של דייגו המתבגר ממונדיאל 78', גם האמונה שלו שאפשר לעשות את זה הייתה מעורערת.
מהיום הראשון של העונה הנוכחית רונאלדו הבטיח זכיה עשירית של ריאל מדריד בליגת האלופות, וקיים בענק. אז אם אי אפשר לומר ש-CR7 חושש מהצהרות בומבסטיות, איך מסבירים את טכניקת הייבוש שלו בהתייחסו לנסיעה של פורטוגל לברזיל? "אנחנו לא פייבוריטים, נבוא ליהנות. יש לנו בית קשה, אולי הכי קשה בטורניר. ננסה קודם כל לעבור את השלב הראשון", אמר כריסטיאנו ובראיון ל"אס" הספרדי הוא אף מנה חמש נבחרות פייבוריטיות לזכיה. אף אחת מהן, הבנתם את הכיוון, היא לא פורטוגל: "שום דבר הוא לא בלתי אפשרי בכדורגל, אבל הנבחרת החזקות ביותר הן ספרד, ברזיל, צרפת, איטליה וארגנטינה. כל אחת מהן יכולה ללכת עד הסוף ולזכות בתואר".
אין עם מה לעבוד
איכות הסגל היא עוד משתנה שאי אפשר להתעלם ממנו. ספרד היא אלופת העולם לא רק בזכות אינייסטה, אלא בגלל מערך משומן ובלתי חדיר. בלי דוויין ווייד, לברון ג'יימס כנראה היה עדיין מחכה לטבעת. וגם מכבי תל אביב, למרות ההילה, היא לא רק ערן זהבי. הצוות המסייע של כריסטיאנו רונאלדו הוא, בלשון המעטה, לא מהמשובחים בעולם - התקפה שכוללת בעיקר את הלדר פושטיגה (3 שערים ב-20 הופעות העונה במדי ולנסיה ולאציו) והוגו אלמיידה (שער ליגה אחד במדי בשיקטאש מאז פברואר), קישור שמתדהר במיגל ולוסו וז'ואאו מוטיניו - שחקנים ראויים, אבל לא בדיוק כוכבי על - והגנה שיכולה לסמוך בעיקר על פפה בעל המזג החם והשוער רוי פטריסיו, עוגן חזק בין הקורות, אבל גם כזה שהופקר לא פעם על ידי ההגנה שלו וספג בין השאר 4 שערים מנבחרת ישראל.
אז בכל הנוגע ללוחמים שיוצאים אחריו לקרב, לרונאלדו יש על פניו נסיבות מקלות. אבל גם למראדונה היו והוא עדיין יצא עם ידו על העליונה. סיפור מעניין יוכל דייויד בלאט לספר לכריסטיאנו, על קבוצה בינונית פלוס שעשתה צחוק מהבלתי מושג. בגמר יורו 2004 רונאלדו ראה במו עיניו איך יוון הפכה את חומר הגלם המאותגר בהיסטוריה לזכיה המפתיעה אי פעם. ואם כבר נסיבות מקלות, אז הגיוני אולי לעשות בהן שימוש רק אחרי הכשלון. אבל כשהדף חלק וכולם מזנקים מאותה נקודה, איך הפורטוגלים יכולים שלא להמר על הסוס המהיר מכולם?
התשובה היא כנראה DNA, הסבר עמוק יותר של אותה בעיית מסורת. במונחים אירופאיים, פורטוגל היא מדינה נחשלת. הכלכלה לא מתרוממת, האבטלה ניצבת בשיעור מדאיג של לא פחות מ-17 אחוז והייאוש מצליח לחדור גם לספורט. מסורת של זכיות הייתה משמשת אולי ככלי במלחמה נגד ה-DNA המפסידני של פורטוגל, אבל היעדרה משאיר תמונה עגומה ונבחרת לוזרית, שיש לה במקרה ווינר אחד ענק.
"כמובן שהרבה תלוי בכריסטיאנו רונאלדו - בכשירות שלו וברמה שהוא יציג בגביע העולמי", אומר פיגו. האליל הקודם של הסלסאו יודע למה רונאלדו מסוגל, אבל גם הוא נטמע בקלות לתוך התחושה הכללית שאי אפשר לצפות ליותר מהופעה מכובדת בברזיל. "פורטוגל לא נמצאת בשורה הראשונה של הנבחרות שמועמדות לזכיה. צריך להתחיל טוב ועם בטחון, ואז הכל יכול לקרות, אבל נכון לעכשיו יש פשוט נבחרות אחרות עם פוטנציאל גדול יותר מאשר פורטוגל".
לא אותו גורל
גם אם נתאמץ ממש, אי אפשר לברוח מההשוואה המתבקשת לליאו מסי. אין בכלל טעם להיכנס לשאלה מי טוב יותר, כי היא רחוקה מלהיות רלוונטית לדיון, אולם החבילה שאיתה נוסע הפרעוש לברזיל הופכת את ההשוואה בין השניים לחלק חשוב בניסיון לפתור את שאלת רף הציפיות. את מסי הכתירו לכדורגלן הטוב בעולם לא פחות מעריצים מאשר את רונאלדו, אבל מכוכב ברצלונה ונבחרת ארגנטינה מצופה רק דבר אחד: לנצח בגמר. הפסד בקרב האחרון על התואר יהיה אכזבה, הדחה בחצי הגמר תהיה ביזיון, הפסד ברבע או בשמינית יהיה שערוריה ואי העפלה משלב הבתים יהיה עילוי להגליה.
בכל ראיון, בכל סיטואציה, לפני כל משחק ובכל פעם שהוא נשאל בנושא - ליאו מסי מצהיר שזכיה בגביע העולמי היא המטרה מספר אחת. הוא לא עושה את זה כי הוא אמיץ יותר מרונאלדו, או ווינר גדול יותר. הוא עושה את זה כי זו האופציה היחידה שמונחת בפניו. זו המציאות שמוכתבת לו מהבית, ורק על פיה הוא יכול לחיות. במפגש השנה עם אוהדים צעירים בארגנטינה, כשהתבקש להעניק חתימות לקראת היציאה למשימת הגביע בברזיל, הפרעוש כתב ארבע מילים וסיכם למעשה הכל: "אני מבטיח להביא אותו".
מסי, גם אם ירצה, לא יכול להתחמק מהגורל שיועד לו. רונאלדו, לעומת זאת, חומק די בקלות מתחת לרדאר. הוא רוצה את התואר, הוא לא ינוח עד השריקה האחרונה, אבל אם היא תגיע כשלוח התוצאות לא לטובתו, אף אחד בבית לא יכעס על השחקן הטוב בעולם. תודו שזה מוזר.
