הברזילאים, לפחות אלה שעוקבים אחרי קורינתיאנס, מתגאים במה שקרה ב-5 בדצמבר 1976. מעל 70 אלף אוהדי "הטימאו" נסעו יחד מסאו פאולו לריו כדי לצפות בקבוצתם משחקת מול פלומיננזה. כך המראקנה האדיר הוצף ביותר מ-146 אלף צופים ו"הפלישה הקורינתיאנית" נרשמה כהעתקת האוכלוסיה הגדולה בהיסטוריה בזמני שלום. לפחות עד היום.
"עיר כבושה", כך תוארה פורטו אלגרה בכותרת של "גלובו" הברזילאי. כ-100 אלף ארגנטינים פלשו לאיזור לקראת המשחק מול ניגריה, בתנועה אדירה שעשויה להגיע גם ל-120 אלף, ואיש מהמקומיים לא יעז להזכיר להם את הנדידה של קורינתיאנס. אלא שהמינוח הצבאי לא הופיע במקרה. הוא מבטא חשש אמיתי.
כוחות הבטחון המקומיים הגדירו את המפגש ארגנטינה-ניגריה כ"משחק בסיכון גבוה". העיר הברזילאית הקרובה ביותר לבואנוס איירס שמארחת משחקי מונדיאל נצבעה בלבן-תכלת, כששאלה אחת צפה ועולה מכל פינה: "יש לך כרטיס למשחק?". איצטדיון ביירה ריו מכיל 48,849 מקומות, בהחלט לא מתקן שיכול לספק ביקוש של מאה אלף אוהדים מוטרפים.
גם ה-FAN FEST, מתחם האוהדים בו אפשר לצפות במשחקים יחד על מסכי ענק, לא מסוגל לספק את הסחורה. המארגנים מתכוונים להכניס למתחם רק 16 אלף חוגגים, והארגנטינים הם רק חלק מהדרישה. בכל זאת, מדובר במטרופולין הרביעי בגודלו במדינה שכולל 4.4 מיליון תושבים.
כמה מקומיים מיהרו לנצל את ההזדמנות ולהרוויח כמה גרושים על הדרך. גוסטבו בייראלס, שמציע (בתשלום) שטח להקמת אוהלים בקרבת מקום, נותר בהלם: "אני לא יודע איפה הולכים להיכנס כל האנשים האלה". אצלו יש מקום ל-500 אורחים. שבעה תיירים שהגיעו ממנדוסה בקרוואן עם טלוויזיה ושירותים סיפרו ל"לה נאסיון": "הגענו לכאן ולא ידענו לאן ללכת. התחלנו להסתובב ברחובות וליד הכביש הראשי עד שהמשטרה הובילה אותנו לחניון". חבורה אחרת הגיע בנסיעה שארכה 18 שעות מקורדובה, חמושה בדגל שנושא את דמותו של מראדונה. קבוצה נוספת השתרכה 30 שעות בפורד פלקון מודל 1970. ויש עוד אלפים כמותם.
אם תשאלו מישהו מדרום אמריקה שאינו ארגנטיני, הוא יאמר לכם שאוהדי האלביסלסטה הם הרועשים והקשים מכולם. גם השנואים ביותר, לפחות אלה מבואנוס איירס. ה"פּוֹרטניוֹס", כך מכנים אותם, נחשבים שחצנים, בוטים ואפילו בהמיים. בדיוק באלה שמצדיקים את הסטיגמה מנסה ברזיל להילחם.
מעל לאלפיים "באראס בראבאס", חברי כנופיות האולטראס של הקבוצות בארגנטינה, נחסמו בבתיהם או בכניסה לברזיל בשיתוף פעולה מרשים בין שתי המדינות. זה לא מנע לחלוטין את הבלאגן. בשבוע האחרון, בעיקר בעקבות הגעת כחמישים אלף ארגנטינים למשחק מול בוסניה בריו, התפתחו מספר קטטות המוניות בין אוהדי האלביסלסטה לחבורות מקומיות. האורחים מקניטים את הברזילאים בכל הזדמנות ובפורטו אלגרה החליטו להגביר את הכוננות.
החיילים שמתגברים את המשטרה הקימו שלושה שלבים של מחסומים, הכל במטרה לבלום את האיום עוד לפני ההגעה לביירה ריו. כוחות האבטחה קיבלו תוספת של 130 שוטרים פדרליים, שתפקידם הוגדר כך: "לעצור כל קבוצה ארגנטינאית שיכולה להפוך לאלימה".
ויש הרבה מתוסכלים שמסתובבים מסביב לאיצטדיון. על פי ההערכות של סוכנויות הנסיעות, רק 18 אלף ארגנטינים הגיעו לעיר עם כרטיסים ביד. מושבים שנתפסו תמורת 90 עד 175 יורו נמכרו היום בפורטו אלגרה עבור 1,000. "אנחנו מוכנים לשלם 500 לכרטיס", סיפרו האורחים מקורדובה לאתר "קאנצ'ה ז'נה". "אם לא נמצא כרטיסים, נלך לראות את המשחק ב'פאן פסט'. איפה אפשר להשיג לזה כרטיס? טוב, מקסימום נתפלח".
על אף הביקורות בנוגע להיעדר שיטה, לסגנון המכוער ולזימונים של המאמן סאבלה, הנוכחות של אוהדי האלביסלסטה רק תופסת תאוצה. המעברים הפתוחים בין המדינות מאפשרים תנועה חלקה בהרבה מזו שמתאפשרת לדי מריה ואגוארו דרך ההגנות הצפופות. העיקר שהנבחרת תרגיש בבית ובלי אף מילה על היכולת, לפחות כל עוד מסי מחזיק את כולם בתמונה.
