טלנובלות הן משהו שבמקסיקו מצטיינים בעשייתו. מסיפור העליה למונדיאל של הנבחרת שלהם אפשר לכתוב אחת סוחטת דמעות. מה לא היה שם? בגידות, אכזבות ואפילו עזרה מהאויבת המושבעת. הסיפור הפך להיות הזוי יותר רק השבוע, כשאוטובוס השחקנים נתקע והם נאלצו להגיע למגרש האימון במוניות. יופי של תסריט.
המסע המקסיקני לברזיל היה קשה ועצוב בצורה לא צפויה. הסטטיסטיקה וההצלחה בשנים האחרונות לא בישרו קשיים בדרך לארץ הסמבה. "אל-טרי" היא הנבחרת שהופיעה הכי הרבה פעמים במונדיאל מבלי לזכות בו. לצד ברזיל וגרמניה, היא עברה כל שלב בתים מ-1994. בנוסף, אופטימיות רבה הגיעה גם מהישגי הנבחרת הצעירה שזכתה ב-2005 במונדיאליטו ובזהב האולימפי בלונדון לפני שנתיים. האמינו שם שהדור המתפתח יוכל סוף-סוף לקדם את הנבחרת ולא להיעצר בשמינית הגמר כמו בחמשת גביעי העולם האחרונים.
"אחרי התצוגות והרוח הספורטיבית המדהימות שראינו במשחקים האולימפיים, על הנבחרות להבין שיחד עם הפריבילגיות האלה מגיעה גם האחריות לנהל את עצמך באותה הדרך", אמר לאחר הגמר יו"ר התאחדות הכדורגל האנגלית, דייויד ברנסטיין. האצטקים האמינו שהם ימשיכו באותו קו עליו דיבר האחרון, אבל איך שנטשו את לונדון, גם סטו מהדרך הזאת.
"היו זמנים במקסיקו", מלבד היותו סרט בינוני, הפך גם לתיאור תוצאות הנבחרת במוקדמות. אם בעבר איצטדיון האצטקה היה מבצרה, הפעם זה נגמר שלוש פעמים בתיקו, הפסד לראשונה להונדורס ורק ניצחון אחד - על פנמה, לא מציאה גדולה. במחזור הסיום, היא נוצחה 2:1 על ידי קוסטה ריקה. במקביל, פנמה הוליכה 1:2 על ארה"ב ו-120 מיליון לבבות מקסיקנים החלו להישבר. ואז הגיעה תוספת הזמן: גרהאם זוסי וארון יוהאנסון כבשו, האמריקנים ניצחו 2:3. והמשמעות: דווקא ה"גרינגוס" שלחו אותם לפלייאוף מול ניו זילנד.
אם הבלאגן הזה לא הספיק, הייתה פארסה גדולה סביב עמדת המאמן. חוסה מנואל דה לה טורה התחיל את הקמפיין, אך פוטר בספטמבר 2013 לאחר שהובך מול ההונדורים. אחריו הגיע לואיס פרננדו טנה, שהפסד 2:0 לארה"ב הספיק כדי להחליפו בוויקטור מנואל ווסטיץ'. גם הרומן הזה לא נמשך. ניצחון והפסד שלחו אותו הביתה ובמקומו מונה מיגל הררה. בשורה תחתונה: ארבעה מאמנים בשנה, שלושה בחודש וחצי.
הררה הועמד במצב לא נעים. הוא הגיע אחרי שזכה באליפות עם אמריקה. ההתאחדות המקסיקנית שכרה אותו זמנית לשני משחקי ההצלבה, במקביל לעבודתו בליגה המקומית. התכנון היה לתת את המושכות לשם מוכר במקרה של העפלה, כשמרסלו ביילסה היה המועמד המוביל. כשהררה מונה למאמנה של אמריקה הוא אמר: "אם לא אביא תוצאות תוך חצי שנה, אעזוב". במקרה שלו, להביא את התוצאות הצפויות מול הניו זילנדים לא בטוח שהיה מספיק, היה צריך משהו מעבר לכך. הוא פנה לכיוון הפטריוטי.
הררה התלונן על חוסר מחויבות של שחקנים. הוא לא אהב את ההנהגה שנשארה אצל אלה שמשחקים באירופה ולא מספקים בנבחרת את הסחורה כמו ג'יובאני דוס סנטוס וצ'יצ'אריטו. הוא בעיקר לא אהב את העובדה שעדיין בוכים על קרלוס ולה, שמאז 2011 מסרב להופיע במדים הלאומיים עקב סכסוך עם ההתאחדות על מסיבה שאירגן אחרי משחק ידידות מול קולומביה ובהמשך חשף ש"אינו מחויב לחלוטין לנבחרת". ההתעקשות על השמות הגדולים עלתה בבטחון של המדליסטים האולימפיים. הם לא קיבלו את האמון והנבחרת נותרה מבוגרת, עייפה וחלשה.
"השחקנים שלא רוצים לשחק עבור 'הטריקולור' לא יהיו כאן. אין לנו זמן ללכת ולשכנע אותם", שלח הררה מסר, לפני שזימן 22 שחקנים מהליגה המקומית למשחקים מול ניו זילנד, כשעשרה מתוכם זכו איתו באליפות. הם דרסו את היריבה 3:9 בסיכום מפגשי הפלייאוף והשיגו את הכרטיס לברזיל. היריבה אמנם הייתה נוחה, אבל המאמן התעקש שההתעסקות הבלתי פוסקת בשמות הגדולים מונעת חילוף משמרות הכרחי. ולה ימשיך לספק מספרים יפים בסוסיאדד, ההתאחדות תאכל את הלב ותלחץ לסולחה, אך מי שישלמו את המחיר יהיו הצעירים. "ולה מטיל צל כבד על הררה. הדומיננטיות שלו מדגישה עד כמה חשובות יהיו התוצאות במונדיאל", מסביר פרשן "פוקס ספורטס", קייל מקארת'י.
לקראת גביע העולם, נעשה מאמץ נוסף שמקסיקו תגיע עם התותחים הכבדים. הררה יצא לאירופה לסבב שיחות עם השחקנים שלא השתתפו בפלייאוף, ביניהם החלוץ הסורר. הוא יצא מתוסכל מהפגישה, והכריז: "ולה לא אוהב כדורגל". מאוחר יותר, הוא החזיר לסגל את שאר הכוכבים, שהבינו: יש לנו תחליף - אם לא נעריך את מקומנו בנבחרת, לא יהיה לנו כזה. עוד מישהו שחזר לסגל הוא הקפטן רפא מארקס.
היו טענות שגם נוכחותו הפריעה, אבל למיודענו דניאל בריילובסקי יש הסבר אחר: "מארקס מספק דברים שלא כל אחד יכול להביא ואין לי ספק שנוכחותו תהיה חשובה". אחרי שסיפר שהבלם-קשר היה אחד משלושת הראשונים שבחר לסגל, המאמן הלאומי חיפש את האיזון והעזרה שהקפטן הביא מניסיונו, בטח עבור שחקנים שזוהי הופעה ראשונה שלהם על במה שכזאת.
הררה השלים מהפכה: מתוך 23 שחקנים שזומנו למונדיאל, 10 זכו במדליה האולימפית. "יש כאן דור שיכול לחשוב בגדול", אמר ג'יו דוס סנטוס. "המטרה היא להגיע לגמר. נחיה ממשחק למשחק, אבל אם שואלים מה השאיפה, אז היא להיות אלופים", הדגיש. האמירות האלה בומבסטיות מדי, אך אחרי התקופה הקשה שעברו המקסיקנים מדובר בהישג, כי יש להם כבר תואר אחד לא פחות חשוב: הנבחרת שוב מוערכת על ידי הוותיקים והיא התגשמות חלום עבור הצעירים. עכשיו נראה אם הם יכולים להגשים גם את הפנטזיה של האוהדים.
