720 אלף יורו ברוטו יקבל כל אחד משחקני נבחרת ספרד, אם "לה רוחה" תזכה בפעם השנייה ברציפות במונדיאל והקפטן איקר קסיאס יניף שוב את גביע העולם, הפעם באיצטדיון המרקאנה בריו דה ז'אנרו, ב-13 ביולי. אבל עם כל הכבוד לכסף, כל אחד מ-23 השחקנים יודע שמדובר פה במשהו גדול הרבה יותר.
אם ספרד אכן תזכה בתואר, היא תרשום כמה וכמה היסטוריות. ראשית, היא תהיה הנבחרת האירופית הראשונה שזוכה במונדיאל על אדמת יבשת אמריקה – דבר שלא קרה בשבעה מונדיאלים קודמים שנערכו ביבשת. שנית, היא תהיה הנבחרת השלישית בהיסטוריה והראשונה מזה 52 שנה שזוכה בגביע העולם פעמיים ברציפות. את ההישג הזה רשמו בעבר רק איטליה ב-1934 ו-1938 ובפעם האחרונה ברזיל ב-1958 ו-1962. ושלישית, היא תהיה הנבחרת היחידה בכל הזמנים שזוכה בארבעה טורנירים גדולים ברציפות, אחרי הזכייה ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. הנבחרת היחידה חוץ מספרד שזכתה בשלושה טורנירים גדולים ברצף היא אורוגוואי, אך היא עשתה זאת בטורניר האולימפי ב-1924 ו-1928 (שנחשב אז לאליפות העולם הלא רשמית) ובגביע העולם ב-1930.
מהבחינה ההיסטורית כבר עתה נחשבת ספרד של 2008 עד 2012 לאחת הנבחרות הלאומיות הגדולות בכל הזמנים. באירופה למשל לא הייתה בעבר אף נבחרת שזכתה בשלושה טורנירים גדולים ברציפות. מערב גרמניה זכתה ביורו 1972 ומונדיאל 1974. צרפת זכתה במונדיאל 1998 ויורו 2000. אבל במקרה שלהן הרצף נקטע אחרי שתי זכיות. יש שיאמרו שמבחינת איכות הכדורגל וסגנון המשחק היו נבחרות מלהיבות יותר מספרד. אבל מבחינת ההישגים לא הייתה שליטה כזו מאז ומעולם. בצד החיובי יש את אלמנט ההמשכיות. ספרד כמעט ולא השתנתה בשנים האחרונות והשינויים בהרכב ובסגל היו מינוריים. גם שיטת המשחק שאותה הנחיל לואיס אראגונס המנוח לקראת יורו 2008 נשארה דומה למדי.
מההרכב שניצח את גרמניה בגמר לפני 6 שנים נמצאים בסגל הנוכחי 12 שחקנים, מהם שבעה שהיו אז בהרכב, כאשר חמישה או שישה מהם אמורים לפתוח גם בברזיל (קסיאס, ראמוס, צ'אבי, אינייסטה, פברגאס, טורס או וייה). מבט על גמר המונדיאל מול הולנד לפני ארבע שנים מגלה לא פחות מתשעה שחקנים שהיו בהרכב אז ונמצאים בסגל גם עכשיו: קסיאס, פיקה, ראמוס, בוסקטס, צ'אבי אלונסו, אינייסטה, צ'אבי, וייה ופדרו. ב-0:4 על איטליה בגמר יורו 2012 היו על הדשא בקייב 10 שחקנים שנמצאים גם היום בסגל (היחיד שלא נמצא הוא ארבלואה) ובסה"כ 17 שחקנים בסגל.
המשמעות ברורה: נבחרת ספרד מתפקדת כמעט כמו קבוצה. השחקנים מכירים זה את זה שנים ארוכות, עברו ביחד הרבה טורנירים ומשחקים, מסתדרים מצויין זה עם זה גם במגרש, גם בחדר ההלבשה וגם במסעות הארוכים.
מה שבטוח הוא שחלק נכבד מהשחקנים שרשומים על ההצלחה הפנומנלית הזו של "לה רוחה" נמצאים כבר בשלהי הקריירה הבינלאומית שלהם. דויד וייה, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, כבר הודיע כי בסיום המונדיאל הוא פורש מהנבחרת. ספרד היא אחת הנבחרות המבוגרות ביותר במונדיאל בברזיל, כאשר שבעה מ-23 שחקני הסגל שלה הם מעל גיל 30. אנדרס אינייסטה, שהיה ינוקא בן 24 כשספרד ניצחה את גרמניה בגמר בוינה ב-2008, הוא כבר בן 30. צ'אבי בן 34 וזהו בוודאות הטורניר הגדול האחרון שלו.
מצד אחד לנבחרת הספרדית יש הרבה מאוד ניסיון, אבל מצד שני הגיל המבוגר יכול להיות לה לרועץ, במיוחד כאשר כמה מהמשחקים יתנהלו במזג אוויר טרופי. כלומר חם מאוד ולח מאוד. לוויסנטה דל בוסקה יש כמובן בעיות נוספות, מעבר לירידה הטבעית ביכולת של צ'אבי, וייה ופרננדו טורס. האזרוח של דייגו קוסטה והכללתו בנבחרת התקבל בלי יותר מדי התמרמרויות בקרב האוהדים והתקשורת, מהסיבה הפשוטה שלספרד יש בעיה אמיתית בעמדת החלוץ בשנים האחרונות.
הזכייה ביורו האחרון בלי חלוץ של ממש, כשססק פברגאס שיחק כ"תשע מדומה", הייתה מרשימה. אבל אף אחד לא מבטיח שגם הפעם זה יעבוד, כאשר היריבות כבר למדו את השיטה ויודעות טוב יותר איך להתגונן מולה. שאלה גדולה נוספת היא בקשר לכושרו של איקר קסיאס. הוא עדיין שוער גדול אבל הטעות הקשה שלו בגמר ליגת האלופות נתנה להרבה אנשים את התחושה שלאחר שלא שיחק העונה באופן רציף בריאל מדריד, סן איקר איבד מהחדות שלו.
ספרד גם הוגרלה לבית לא פשוט. משחקה הראשון יהיה מול הולנד, אותה ניצחה בגמר המונדיאל הקודם, והמשחק השני יהיה מול צ'ילה, אחת הנבחרות הטובות בדרום אמריקה. תקלה קטנה, ספרד מסיימת רק במקום השני בבית – ובשמינית הגמר היא מקבלת כנראה את ברזיל המארחת – זו שהביסה אותה 0:3 בדיוק לפני שנה בגמר גביע הקונפדרציות. אז כן, לספרד יש את הכלים להיות אלופת העולם בברזיל 2014 – אבל הפעם זה המשימה תהיה קשה הרבה יותר מאשר בדרום אפריקה.
