24 שנים עברו מאז המונדיאל החלש בהיסטוריה, כזה ששינה את פני הכדורגל. מונדיאל 1990 באיטליה היה הגנתי ועצוב והסתיים עם טעות שיפוט של שופט מקסיקני, דמעות של אל ארגנטינאי והנפת גביע של מי שלימים יאמן את מכבי נתניה. שתי הנבחרות שנפגשו בגמר, שלטו בכדורגל באותה תקופה ונפגשו גם בגמר 4 שנים קודם. אבל מאז, לכל גביע עולמי הן מגיעות כפייבוריטיות לזכייה בתואר, וחוזרות עם הזנב בין הרגליים.
ואז מסי הגיע: 0:1 לארגנטינה על איראן בתוספת הזמן
השיא של קלוזה, אבל גם 2:2 ענק: גרמניה מול גאנה
ארגנטינה הגיעה למשחק מול איראן בכדי להתפוצץ (קונוטציה ישראלית ידועה שמדברים על איראן). רבות דובר על העובדה שאלחנדרו סבאלה אילתר מול בוסניה את שיטת שלושת הבלמים (אמנם שינה אותה במחצית) וזו אחת הסיבות שארגנטינה נראתה רע וניצחה בקושי רק בזכות מסי. סאבלה נכנע ללחץ של התקשורת – ובעיקר של הגאון הקטן - וחזר ל-3:3:4, וראו זה פלא, ארגנטינה נראתה אפילו גרוע יותר. מלבד ניהול המשחק הבעייתי של המאמן, לארגנטינה יש כמה בעיות קשות שימנעו ממנה ללכת עד הסוף.
סאבלה פתח עם רביעיית הגנה, כשהמגן השמאלי, מרקוס רוחו, הרבה מתחת לרמה של קונטנדרית לתואר. בקישור, גאגו הוא קשר בינוני במקרה הטוב וחלש ברוב המקרים. משחק לאט, כמעט ולא מחלץ כדורים ובגדול די מפריע. גם המיקום שלו היה לא ברור. כביכול הוא הוצב מימין למסצ'ארנו והיה אמור להיות זה שמצטרף, אבל זה ממש לא בשבילו. גם להציב את גונסאלו היגוואין בצד שמאל תקע את המשחק. מה שעמד מאחורי הרעיון היה להוציא את די מריה הפנטסטי שמאלה כשפיפיטה נכנס למרכז ומצטרף לאגוארו, אבל זה לא עבד והיגוואין נראה אבוד.
לסאבלה יש את הכלים לשפר את הנבחרת אבל נראה שהוא יותר מאלתר מאשר עובד בשיטתיות. הניסיון לשחק עם שלושה בלמים כשל במשחק הראשון, הניסיון לשחק ללא שחקני אגף כשל בשני. בשני המשחקים מסי הציל את ארגנטינה, אבל לא לעולם חוסן. סאבלה חייב לחזור לבסיס, לשחק יותר מסודר, לא לכפות שיטות משחק על שחקנים (היגוואין באגף זה עוול לחלוץ), אלא להתאים שיטה שתמקסם את הכישרון העצום שיש בנבחרת ותחפה על החסרונות. 1:1:4:4, כשמסי חופשי מאחורי אגוארו או היגוואין ודי מריה באגף השמאלי (מאזן את רוחו) יכול להתאים.
גרמניה, שהתחילה כהרגלה את הטורניר בסערה, הגיע למשחק מול גאנה עם ביטחון מופרז וכמעט שילמה ביוקר. הגנאים הפתיעו את הגרמנים עם קו הגנה גבוה, לחץ אגרסיבי על ההגנה הגרמנית והמון ביטחון ואנרגיה במשחק. הגרמנים לא הצליחו לייצר מסת שחקנים בהתקפה ובמעט הפעמים ששברו את קו ההגנה הגנאי, בעיקר מהאגפים, מולר היה בודד ברחבה ולא הצליח לקבל את הכדור.
הקישור של הגרמנים היה אנמי וכמעט שלא היו כניסות מקו שני. מי שהיה אמור לספק את האופציה הזו היה סמי חדירה, אבל הוא נראה כבד ואיטי, זכר לפציעה הקשה שהוא עבר בנובמבר. גם מבחינה הגנתית הלחץ של הקישור לא עבד והגנאים הצליחו להגיע יותר מידי פעמים חופשיים מול מרכז ההגנה האיטי של גרמניה ואלמלא נוייר וכמה החלטות אנוכיות של איו, הם היו מבקיעים שערים נוספים. מצד שני, יוגי לב הגיב נכון, שני החילופים שביצע במחצית השנייה הביאו את השינוי. שווינשטייגר הכניס הרבה קצב למשחק וקלוזה עשה מה שהוא עושה הכי טוב במונדיאלים – לדחוק את הכדור פנימה.
אין ספק שמקרה גרמניה שונה ממקרה ארגנטינה. גרמניה נבחרת מאומנת, שיודעת מה היא רוצה מעצמה והתקלה הקטנה מול גאנה באה לה בזמן ותחדד אותה יותר במשחקים הבאים. ההגרלה שסידרה לה מסלול נח עד רבע הגמר, תעזור לה להתחבר ולהגיע מוכנה לרגעי האמת של הטורניר. אמנם לארגנטינה מאזן מושלם וגרמניה שמטה שתי נקודות, אבל הנבחרת היותר בשלה מבין השתיים לחזור למרכז הבמה היא דווקא גרמניה. במונדיאל המשוגע הזה, שהדבר הכי צפוי בו הוא ששום דבר לא צפוי, הכל יכול להיות.
