שמה המקורי היה ויקטוריה. בחורה זקופה, גאה ונוצצת בשמלה מבד שנשפך לכל עבר. הפסל הצרפתי אבּל לאפלר הרעיף עליה זהב, נתן לה כנפיים והציב אותה על אבן יקרה. ככה היא עמדה לה שם, על הסלע ההוא, אוחזת בפּיילה מוזהבת. כמו דמות של שפחה מלכותית הממתינה לכביסה שתתייבש.
עברו 84 שנים מאז שפרצה לאוויר העולם, כנראה שהיא לא הזדקנה. כנראה, כי איש לא יודע בוודאות מה קרה לה. לא רבים זוכרים איך נקראה בתחילה. הכינוי גביע ז'יל רימה הפך שגור יותר, או פשוט גביע העולם. אז לאן באמת הוא נעלם?
ביוני 1930 החל גביע העולם הראשון את מסעו על גבי ספינה שיצאה מניס למונטווידאו. הוא הגיע לאורוגוואי וגם נשאר בין גבולותיה, לאחר שהופקד בידיו הנאמנות של נשיא המדינה דאז. ארבע שנים לאחר מכן הופיע באיטליה הפאשיסטית, הגיע עם האזורי לצרפת 1938 וחזר איתם לרומא בזמן שרוחות המלחמה החלו לנשוב בעוצמה.
מספרים שנשיא ההתאחדות האיטלקית אוטורינו בראסי חילץ אותו מכספת הבנק ברומא ומצא לו מקום מסתור. הוא החביא אותו בקופסת נעליים מתחת למיטה, שם אפילו חוליית חיפוש נאצית לא מצאה אותו. רק כשענני המלחמה התפזרו, הוצא האוצר ממחבואו המאובק.
הוא חמק מהברזילאים ב-1950, ברח להונגרים ב-54' והוענק לגרמנים. ואז החלו השמועות לפרוח. הפסל היוקרתי, שכבר מ-1946 נקרא גביע ז'ילה רימה על שם נשיא פיפ"א המיתולוגי, גרם להרמות גבה כשהגיע לשבדיה 1958. הדמות המכונפת עמדה על בסיס אחר והגביע כולו נראה גבוה בכמה סנטימטרים. היו שרמזו שמדובר בהעתק כי הגביע המקורי נעלם או נגנב שנה קודם לכן בגרמניה. מעולם לא התקבל לכך אישור.
הדרמה הבאה הגיעה ב-20 במרס 1966. הגביע הוצג לראווה באולם המרכזי בווסטמינסטר, לונדון. הוא עמד שם בתוך ארון שכלל מזכרות ספורט ובולים נדירים. בשעת צהריים נערכה תפילה משותפת באולם סמוך ומרבית הנוכחים ניגשו להשתתף בה. שני שוטרים נכחו במקום, לא ידוע היכן היו אנשי חברת האבטחה שנשכרה לצורך האירוע. בשתים עשרה ועשרה ערכו השומרים סיור שגרתי ולפתע הבחינו שהגביע חסר. בולים בשווי 3 מיליון ליש"ט נותרו כשהיו. הגנבים הבריגו ממקומו מוט ברזל שהחזיק את גב הארון, פתחו את הצד האחורי, לקחו את הפסל המוזהב, שבו על עקבותיהם ונעלמו. היסטריה.
"בלשים ומומחים לזיהוי פלילי חוקרים את הפריצה וביקשו שכל מי שהיו נוכח באולם ייצור קשר עם הסקוטלנד יארד", נכתב באותו יום ב-BBC. התקשורת האנגלית דיווחה על חשוד בשנות השלושים לחייו בגובה ממוצע ובעל "שיער שחור ושמנוני". המשטרה חיפשה בקדחתנות, ההתאחדות האנגלית נשאה באחריות למחדל ואצבע מאשימה הופנתה לעבר מולדת המשחק. מבצע הטיוח החל. מזכ"ל ההתאחדות דניס פולווז מיהר לסדנה של צורף מקומי בשם ג'ורג' בירד וביקש ממנו שני דברים: א. ליצור העתק מדויק על פי תבנית שנוצרה עשור קודם לכן בגרמניה. ב. לסתום את הפה.
שבעה ימים לאחר הפריצה יצא דייויד קורבט להתקשר מטלפון ציבורי סמוך לביתו. איתו היה פּיקלס, כלב בן ארבע שלעס את הרהיטים של אחיו ולכן עבר לרשותו. "הוא רץ לצד השני של מכונית השכנים", סיפר האנגלי ל"גארדיין" 40 שנה אחרי אותו אירוע. "פיקלס הפנה את תשומת לבי לחבילה, מגולגלת בקפידה בנייר עיתון, שהייתה מונחת ליד הגלגל הקדמי. הרמתי אותה, קרעתי קצת את הנייר וראיתי אישה מחזיקה קערה מעל הראש ודסקיות עם המילים 'גרמניה', 'ברזיל', 'אורוגוואי'. רצתי הביתה אל אשתי. היא הייתה מהנשים האלה שהן אנטי-ספורט, אבל אמרתי לה: 'מצאתי את גביע העולם, מצאתי את גביע העולם'".
באותו שבוע של חששות, הקניט בכיר בהתאחדות הברזילאית את האנגלים הנבוכים: "דבר כזה לעולם לא היה קורה אצלנו. בברזיל גם הגנבים אוהבים כדורגל ולא יגרמו עוול שכזה". הוא טעה בגדול. פיפ"א הגדירה בעבר כי נבחרת שתזכה בגביע שלוש פעמים תוכל לשמור אותו לעצמה. הסלסאו קפצה על המציאה ואחרי ההנפה ב-1970 לקחה אותו איתה לנצח.
אולי בריו יגידו שמדובר במזל רע, אבל 13 שנים אחרי הזכיה זה קרה. בבוקר ה-20 בדצמבר 1983 הסתערו שני שודדים על השומר בכניסה לבניין ההתאחדות הברזילאית וכפתו אותו בכוח. הם פרצו את הזכוכית הכבדה וחטפו את הגביע. הגדולה במדינות דרום אמריקה הזדעזעה, הפה הגדול של פלה האשים שהעוני והייאוש דחפו את העבריינים למעשה והמצוד החל. צוותי חקירה הוקמו, מספר מעצרים בוצעו וכמה חודשים לאחר מכן נמצא אחד החשודים מת, לאחר שנורה 7 פעמים. והגביע? נעלם כלא היה.
היו שטענו כי הגביע הותך ונמכר בתור מטילי זהב, אבל מעולם לא נמצאה הוכחה לכך. ראשית, הוא היה עשוי מכסף מצופה זהב וגם אם בגרמניה הצליחו להכין לו העתק, סביר להניח שלא הורכב מזהב טהור. שנית, סוחר זהב ארגנטיני שנתפס התעקש כי הגביע לא הותך.
ב-1995 הלך לעולמו ג'ורג' בירד, אותו צורף אנגלי שהוזעק לסייע בשנות השישים. ההעתק שיצר הוצא למכירה פומבית ונרכש תמורת 254,500 ליש"ט על ידי קונה אלמוני. מאוחר יותר התברר שמדובר בפיפ"א. "ב-2006 פניתי לפיפ"א ושאלתי אם ההעתק של בירד היה למעשה גביע ז'יל רימה האמיתי. לא ציפיתי לתשובה", סיפר עיתונאי הספורט סיימון קופר. "דוברות פיפ"א השיבה לי במייל: 'כן, פיפ"א החליטה לקנות את הגביע בהנחה שהוא המקורי'". ואז צץ עוד אחד.
ביום חמישי ה-24 באפריל, ממש לא מזמן, פשטו כוחות המשטרה הפדרלית של ברזיל על מעונו של ברון סמים מקומי בעיר פורטו אלגרה. ברשותו של ז'ואאו אלגראבה מורנו, הידוע בכינוי "העכביש", נמצאו לא פחות מ-345 קילוגרמים של קוקאין, 65 ק"ג מריחואנה, מטילי זהב במשקל 18.5 ק"ג וכשלושים כלי נשק. כל זה לא ריגש את השוטרים כמו הפסלון המוזהב המוכר שלכד את עיניהם.
"זה יותר טוב מכל מה שקיווינו למצוא", סיפר סגן נרגש בשם ז'וזה סנטוס דה סילבה לנציגי התקשורת במקום. "גביע העולם הזה היה במובנים רבים כמו אוסאמה בן לאדן הברזילאי. חיפשנו אותו במשך שנים ללא הצלחה. אחרי שכבר איבדנו כל תקווה, נתקלנו בו במקרה ובדיוק בזמן למונדיאל. אלוהים בוודאות היה איתנו, זה יום גדול ומבורך עבור ברזיל כולה". האם זו אותה ויקטוריה או העתק נוסף? התעלומה עדיין לא נפתרה.
