"איך אפשר בכלל לנצח את ספרד?", נכתב ביום שישי האחרון בדף הפייסבוק של המגזין הצרפתי 'פראנס פוטבול', והתגובות לא איחרו לבוא. "משימה בלתי אפשרית, הם פשוט חזקים מדי" נכתב ע"י אחד המטקבקים הפסימיסטיים.
"צריך לבקש מפיפ"א להופיע עם 20 שחקנים ושלושה שוערים, ושחוק הנבדל לא יחול על ההתקפה הצרפתית. רק אז אולי...", כתבו הציניקנים, "זה פשוט! צריך לקנות את זלאטן והכל יהיה בסדר". אך התגובה שגרפה את מרב הלייקים מספרת יותר מכל את סיפור הנבחרת בשנים האחרונות - "לכל 'הספרדים המדומים', תתחילו לתמוך במדינה שלכם - צרפת! תפסיקו לאהוד את ספרד בגלל שהיא מנצחת. יש כאן יותר מידי בוגדים!".
לאחר כישלון הנבחרת ביורו האחרון העביר לורן בלאן את שרביט האימון לחברו דידייה דשאן. שני שחקני העבר השתייכו לדור הזהב של הכדורגל הצרפתי בסוף שנות ה-90 והשלימו אחד את השני על הדשא, אך באשר לתפיסת תפקיד המאמן, גישתם שונה בתכלית.
בלאן שזכור לרבים בזכות הנשיקה על הקרחת של בארטז בתחילת כל משחק, נשען על פילוסופיית "המחנך בבית הספר" ורק אחר כך המאמן. דידייה דשאן הוא ההיפך הגמור. "לא באתי לכאן בשביל להיות גננת של השחקנים. התקשורת צריכה להבין: אי אפשר לשנות את אופי השחקנים בתוך פרק זמן כל כך קצר", הצהיר מאמן הטריקולור לפני קצת יותר מ-3 חודשים, עם כניסתו לתפקיד.
הכימיה בין דשאן לשחקנים הורגשה כבר במפגש הראשון של הנבחרת. להבדיל מהפנים הנוקשות והזעופות של בלאן הכל כך מוכרות במתחם האימונים 'קלרפונטן'. תמונותיו של דשאן מתלוצץ בזמן שהוא מעביר את ההוראות הטקטיות עיטרו יותר ויותר את עיתוני הספורט של צרפת. גם השחקנים העידו על כך. קחו לדוגמא את פרנק ריברי שלא הסתיר את הנאתו ממינויו של דשאן והתבטא בנושא.
הקשר שמתחיל את עונתו השישית בבאיירן מינכן זוכה להערכה עצומה מצד המאמן החדש ואפשר לזהות את הקשר שנרקם ביניהם. "הוא מהאנשים שתמיד שמחים, וחבריו לנבחרת מקבלים אותו בצורה הטובה ביותר. הוא ללא ספק קובע את מצב הרוח בנבחרת, אבל זה בסדר כי הוא תמיד במצב רוח טוב", ציין דשאן.
לאור יכולות לא מזהירות של כרים בנזמה במדי הנבחרת וחוליית קישור חסרת ניסיון במעמדים בינלאומיים (שלישיית הקישור שתפתח הערב מורכבת מיוהאן קבאיי, בלז מאטוידי ואטיין קאפו שצברו ביחד רק 28 הופעות), התקוות של הצרפתים מופנות כולן לכיוונו של איש אחד: פרנק ריברי.
השחקן בן ה- 29 שהיה שרוי במערכת יחסים עכורה עם התקשורת המקומית ובעיקר לא זכה לתמיכה מדעת הקהל במדינה (זכר לאותה פרשיית נערת הליווי שהסעירה את צרפת לפני 3 שנים), מצא סוף כל סוף את החיבור עם האוהדים. "אני צריך את הקשר הזה עם הקהל שנותן לי ביטחון ומאפשר לי לשחק בחופשיות וברוגע. כבר 5 שנים שאני מרגיש את האווירה הזאת במינכן ולשמחתי זה קורה גם לאחרונה בצרפת. כולם יודעים זאת: אם אני בסדר בראש, אז הכל הולך כמו שצריך", אמר בכנות.
הפעם האחרונה שצרפת פגשה את ספרד היתה בקיץ האחרון, ברבע גמר היורו. מערך ההגנה הססני שהציב לורן בלאן (דבושי בתור קיצוני ימני) ספג ביקורות קשות בתקשורת ובטריקולור מקווים שההפסד 2:0 ובעיקר היכולת הרעה שהציגה הנבחרת תהיה נחלת העבר. "אני לא רוצה שניסע למשחק נגד ספרד ונשחק שם כמו ביורו האחרון", אמר ריברי בשבוע שעבר, "אנחנו צריכים לשחק את המשחק הרגיל שלנו. יש לנו עוד כמה דברים לתקן אבל לכל מי ששכח אנחנו עדיין נבחרת צרפת. נצטרך לרוץ במשך 90 דקות כמו משוגעים, כדי שהתוצאה מהיורו לא תחזור על עצמה".
כשמדברים על נבחרת צרפת אי אפשר שלא להזכיר באותה נשימה את מערכת היחסים ההרסנית בין השחקנים לתקשורת הצרפתית. "נבחרת הכדורגל בהחלט מקבלת יחס לא הוגן מגופי התקשורת", הודה לפני מספר שבועות בהתבטאות חסרת תקדים מאמן נבחרת הרוגבי (הספורט השני בחשיבותו במדינה) של צרפת פיליפ סנט-אנדרה. אותן שאלות חוזרות ונשנות בסקרים על כך שנבחרת הרוגבי יותר פופולארית מנבחרת הכדורגל בהחלט לא מוסיפה שקט לנבחרת של דידייה דשאן אשר מנסה למצוא את הדרך חזרה לטופ הכדורגל העולמי כבר מספר שנים.
"איך אתה מסביר את הנסיגה הגדולה של הנבחרת הצרפתית בשנים האחרונות?", נשאל ביום שישי האחרון כוכב העבר ופרשן הטלוויזיה הצרפתית, ביצ'נטה ליזארזו, במהלך משחק הידידות נגד יפן שהסתיים בהפסד מדאיג של הטריקולור. "זה פשוט מאוד", הוא ענה, "אז, באותה נבחרת של 98' ו 2000', כל שחקן היה הטוב בעולם בעמדה שלו. כיום המצב לא קרוב לכך אפילו: השחקנים נאבקים בשביל להיות בטופ העולמי, אך ללא הצלחה".
האיש שניצח על התזמורת ההיא היה זינדין זידאן. רק בימים האחרונים, הצהיר לראשונה מספר 10 האגדי שבעתיד הוא לא פוסל את האפשרות לאמן את הטריקולור. ואולי זה הסיפור. כי נראה שעד שהאיש ששם את צרפת על מפת הכדורגל העולמי יושיע את הנבחרת וישיב לה מהזוהר שאבד, יצטרכו בצרפת להסתפק באלה שהיו אמורים להיות הזידאן הבא, בנזמה, נאסרי, גורקוף... והכזיבו.