תבחרו כל סופרלטיב; כל מילה שתציין את גודל ההפתעה, את גודל הסיפור, את גודל הרגע; ואת היום הזה, ה-13 באפריל, תשתדלו לזכור עוד זמן רב; היום בו, ככל הנראה, ליברפול עשתה את הצעד הגדול ביותר שלה לאליפות הליגה האנגלית אחרי עידן ועידנים: החבורה המדהימה של ברנדן רוג'רס אירחה את מנצ'סטר סיטי במשחק העונה של הפרמייר ליג ובסיומו של ערב פשוט בלתי נשכח חגגה 2:3 משוגע, מדהים, מטריף ובעיקר מרגש. תשאלו את סטיבן ג'רארד, שהזיל דמעות של אושר בסיום.
ויכול להיות, אולי, שהדבר הסימבולי ביותר מהיום הזה הוא דווקא התאריך. לפני 25 שנה (פחות יומיים), החלה התקופה השחורה של ליברפול - עם אותו אסון הילסבורו הידוע לשמצה. שנה לאחר מכן, כזכור, הגיעה האליפות האחרונה. מאז, חור שחור; מאז - אבל אולי רק עד היום. כי היום, 25 שנה אחרי - באנפילד מרגישים סוף סוף, באופן מוחשי, את האליפות בדרך. משהו שלא קרה, כאמור, מאז הימים שעליזים שבהם רוני רוזנטל לבש את מדי המרסיסיידרס.
גיבור הרגע היה דווקא פליפה קוטיניו. לא לואיס סוארס, לא ראחים סטרלינג, לא סטיבן ג'רארד. הקשר הברזילאי, אולי החוליה האלמונית ביותר בחלק הקדמי המרשים של המייטי-רדס, הבקיע את שער הניצחון בדקה ה-78 והוכיח פעם נוספת עד כמה ליברפול של העונה היא אחרת. כי ליברפול, שהיתה שם נרדף ללוזריות בשנים האחרונות, היתה ככל הנראה מתפרקת אחרי ששמטה יתרון מבטיח של 0:2. אבל הכל היה נכון עד העונה. עד היום. כי זה היה משחק שבו ליברפול הראיתה שיש בה, בניגוד לשנים עברו, את הניצוץ הווינרי. להוביל 0:2, לשמוט את היתרון ולחזור לנצח דווקא בדקות הקשות - זו סגולה ששמורה לגדולות באמת. וגם ליברפול שם.
לפי שעה, רוג'רס ושחקניו רשמו ניצחון ליגה עשירי (!!) ברציפות ופתחו פער של 7 נקודות מסיטי, לה יש אמנם שני משחקים חסרים. על כן, כעת הכל ברגליים של ליברפול, משום שארבעה ניצחונות בארבעת המשחקים הנותרים יסדרו לה תואר. הבעיה היא שבעוד שבועיים יש לה מפגש עם אחד שיודע דבר או שניים על משחקי אליפות, ז'וזה מוריניו שמו. המיוחד יגיע עם צ'לסי לאנפילד, שלושה מחזורים לסיום, ואם הוא לא יעצור את הקטר האדום - כנראה שאף אחד כבר לא יעשה את זה.
בכל מקרה, נדמה שכל אוהד כדורגל נייטרלי יכול להתרגש מהמסע המופלא של ליברפול ב-2013/14. אותה קבוצה שכבר הפכה לסוג של מקור ללעג ולשם נרדף לחוסר הישגיות היא לפתע המועמדת מספר 1 לזכיה באליפות באחת משתי הליגות הטובות בעולם. וכל זה כאשר היא מתמודדת מול מפלצות של כסף בדמותן של סיטי, צ'לסי וגם מנצ'סטר יונייטד בימים כתיקונם. ואליפות שלה, אם וכאשר, תרגש בזכות העובדה הזו יותר מכל: כי לפעמים מסורת, רוח וקבוצתיות חזקות גם מתזרים מזומנים בלתי נגמר שמגיע מהמפרץ הפרסי או ממזרח אירופה.
רוג'רס בנה קבוצה סביב לואיס סוארס אחד, שיחד עם חבורת אנגלים לוחמת (אנגלים! מי היה מאמין?), יצרו תלכיד חד פעמי וכאמור - כל סופרלטיב שיישפך עליהם רק יקטין את גודל ההישג. בדיוק כמו שאתלטיקו מדריד עושה זאת בספרד ומציתה את הדמיון, כך עושה גם הקבוצה באדום מאנגליה. עכשיו, כל דבר שהוא לא אליפות יהיה שברון לב עצום לאוהדים, שיהיה אולי שווה בעוצמתו לכל 24 שנות האכזבה והתסכול. אבל בעצם, הם כבר רגילים לזה.
מהלך המשחק
כמו במרבית משחקי הבית שלה, גם הפעם ליברפול פתחה בסערה וכבר אחרי 6 דקות היא גם מצאה את הרשת. סוארס שלח כדור לסטרלינג, שניצב מול הארט. החלוץ לא התרגש, הטעה את השוער ומ-12 מטרים שלח בקלות פנימה. 0:1 לליברפול. בחלוף 9 דקות גם השני כמעט הגיע: סטרלינג העביר רוחב מימין וסטארידג' השתחל מבעד להגנה - אבל מ-5 מטרים פיספס את המסגרת. הקצב המשוגע המשיך ובדקה ה-27 הארט הוציא עוד כדור מהרשת. ג'רארד הגביה קרן ושקרטל התרומם מעל כולם ונגח לפינה הרחוקה. 0:2 לליברפול, חשמל באנפילד. ממש לפני המחצית, הסיטיזנס נזכרו שהם חייבים להבקיע - ורק חוסר מזל מנע זאת מהם: סטרלינג הציל מקו השער נגיחה של קומפני אחרי כדור קרן (44) ואחרי דקה מינולה רשם זינוק מדהים לבעיטה של פרננדיניו. 0:2 לליברפול, תוצאת המחצית.
למחצית השניה כבר עלתה סיטי אחרת לגמרי. ג'יימס מילנר עלה מהספסל והביא שינוי גדול. בדקה ה-56 גם השער הגיע - כאשר התקפה נהדרת הסתיימה בדחיקה מקרוב של דויד סילבה. רק 1:2 לליברפול, סיטי חוזרת. שש דקות חלפו - והגיע השיוויון. סילבה מסר רוחב משמאל, ג'ונסון הסיט ומינולה נכנע. 2:2, איזה משחק. עוד חמש דקות עברו - ובאנפילד נשמו לרווחה כאשר דז'קו נותר חופשי לגמרי ברחבה, אך מינולה הציל שער בטוח בזינוק מרהיב. ואז הגיעה הדקה ה-78: קומפני הרחיק גרוע, קוטיניו הגיע מאחור ושיגר פצצה שטוחה מ-18 מטר לרשת. 2:3 לליברפול. איזה משחק. ג'ורדן הנדרסון עוד הורחק בתוספת הזמן אחרי עבירה גסה, אבל זה לא שינה דבר. 2:3 עצום לליברפול בסיום.
הרכבים
ליברפול: סימון מינולה; גלן ג'ונסון, ממאדו סאקו, מרטין שקרטל, ג'ו פלאנגן; סטיבן ג'רארד, ג'ורדן הנדרסון (הורחק /92), פליפה קוטיניו (ויקטור מוזס /88); ראחים סטרלינג, לואיס סוארס, דניאל סטארידג' (ג'ו אלן /65).
מנצ'סטר סיטי: ג'ו הארט; פאבלו סבאלטה, וינסנט קומפאני, מרטין דמיצ'ליס, גאל קלישי; יא יא טורה (חאבי גארסיה /19), פרננדיניו, חסוס נבאס (ג'יימס מילנר /50), סמיר נאסרי, דויד סילבה; אדין דז'קו (סרחיו אגוארו /67).
