בתחילת שנת 2003 התרחשה מיני רעידת אדמה בכדורגל הישראלי. חיים רביבו, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר ואלון חזן חברו להם יחדיו וניסו להקים פרויקט "גלאקטיקוס" ראשון מסוגו בכדורגל הישראלי.
אלו היו השנים של 4 הגדולות. המיתוס הישראלי שמסרב להתנפץ גם היום. מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב נאבקו מאז שנת 97 על האליפויות וחלקו אותן ביניהן. בין לבין הסתננה הפועל חיפה להופעת אורח וב-2003 היתה זו מכבי תל אביב ששבה למרכז הבמה, זכתה באליפות, והוכיחה שהגמוניית 4 הגדולות בכדורגל הישראלי רחוקה מלהיגמר.
באשדוד, רצו להיות הפועל חיפה החדשה של שנות ה-2000. זו שתבוא ותיצור אלטרנטיבה, זו שתהפוך את ליגת העל מליגה של ארבע קבוצות לליגה של חמש. אוסף השחקנים שהתאגד לו בהשקעתו הנדיבה של ג'קי בן זקן נכשל כישלון חרוץ, ההגמוניה נשמרה, הכדורגל הישראלי המשיך במסלולו התקין, הנדוש והקבוע ונשאר כדורגל של 4 קבוצות בלבד.
ובכן, הקיץ נפל דבר גם באנגליה. בהעתק כמעט מושלם של אותה שנת 2003 בליגת העל האהובה שלנו, קמה לה קבוצה, כזו שעד לאותן השנים היתה בשולי הכדורגל האנגלי, אחת שלא באמת ספרו ורצתה לעשות משהו שלא הושג וספק אם יושג בעתיד הקרוב: לפגוע בהגמוניית 4 הגדולות של אנגליה: מנצ'סטר, ליברפול, ארסנל וצ'לסי.
הסיטיזנס נרכשו על ידי איל נפט סעודי והחלו לשפוך כספים, מהלך שנבנה עוד בעונה קודם, אך בצד התכול של מנצ'סטר שידרו "בניה", ממתינים עם הנחתת הכוכבים הגדולים במעט. ל"סיטי אוף מנצ'סטר" הפנטסטי, אחד האצטדיונים היותר טובים שיש באירופה, הצטרפו עמנואל אדבאיור, קולו טורה, גארת' בארי, ג'ולייאן לסקוט וקרלוס טבז, חוברים לחומר שהובא עוד קודם לכן בעונה הקודמת כשהדגש הוא בעיקר על רוביניו, כוכב ברזילאי שניסה להוכיח שלנציגי הסלסאו יש מה לחפש באנגליה.
ההתחלה לפחות, היתה נהדרת. סיטי רצה ל-4 ניצחונות רצופים כשבמאזנה משחק חסר וב-12.9 אף הביסה את ארסנל 2:4. מאז ועד היום, העולם של הסיטיזנס עבר טלטלה רצינית, מאז - חניכיו של מארק יוז הם כישלון צורם.
אז איך הכל התחיל? מה קרה באמצע התהליך שעצר את הסיטי? איפה עומדים התכולים היום? והאם ההגמוניה של הפרמייר ליג אכן תינזק בסופו של דבר? לפניכם תמונת מצב של מנצ'סטר סיטי, מודל 2009-10, בסימן מ.ס. אשדוד 2003.
הפתיחה עוד סימנה את תחילתו של עידן חדש
ב-15 לאוגוסט הגיעו חניכיו של מארק יוז לבלקבורן למשחק פתיחת העונה כשהם מציגים את אחד ההרכבים היותר מעניינים בפרמייר ליג. גיבן, ריצ'ראס, טורה, דאן, ברידג', רייט-פיליפס, איירלנד, בארי, רוביניו, בלאמי ואדבאיור עיטרו את ה-11 הפותחים של הסיטיזנס וכבר בדקה השניה הצליחו למצוא שער ראשון העונה, היה זה הטוגולזי, עמנואל אדבאיור, ששלח את יוז לספרינט מסחרר לאורך הקווים מרוב שימחה.
בדקה ה-90 איירלנד המוכשר נעל את התוצאה ושלח את מנצ'סטר לחגוג ניצחון ראשון. קצת לאחר מכן יצאה הסיטי לברצלונה למשחק ידידות וניצחה גם שם משער של פטרוב. בליגה התכולים המשיכו לחגוג כשאדבאיור מעניק עוד ניצחון הפעם על וולבס, 3 נקודות שהוא הביא גם מפורטסמות' מחזור לאחר מכן.
לסיטיזנס היו 9 נקודות מ-9 אפשריות, כולל ניצחון בגביע הליגה על קריסטל פאלאס, והכל היה מוכן למבחן הראשון האמיתי.
המבחן הגדול הראשון כאמור, הגיע מול ארסנל. יוז עם שני אקסים מהתותחנים בהרכבו, טורה ואדא ואפילו עם לסקוט שהגיע מאברטון ב-22 מיליון פאונד, פגשו את מי שנחשבה על ידי כולם בתחילת העונה כצלע החלשה מתוך המרובע הניצחי בפרמייר ליג.
זה נגמר עם 4 חתיכות ברשת של אלמוניה, אדבאיור כבש שוב אבל במידה מסוימת, גמר את העונה שלו. מנצ'סטר סיטי ניצחה 2:4 ועל לשון כל הפרשנים באנגליה נאמר דבר אחד: ההגמוניה בפרמייר ליג נשברה, יחי המלכה החדשה של הממלכה.
אלא שאותו חלוץ טוגולוזי שהחזיק את התקפת הסיטי כמעט לבדו, החליט במשחק עם האקסית לנקום. זה התחיל בדריכה חריפה על ואן פרסי לאחר תיקול והמשיך בחגיגה מכוונת, במהלכה רץ מקצה אחד של המגרש עד לשני כדי להתגרות באוהדי ארסנל ולהגיד להם "תראו מה איבדתם בקיץ". זה נגמר בהרחקה חסרת תקדים שתיגרר למשך שלושה משחקים (בגלל התיקול על ההולנדי), אך לא היו אלו סתם משחקים.
סיטי התמודדה ישר אחרי ארסנל עם מנצ'סטר יונייטד כשבדרך עוד מחכות לה אסטון וילה ו-ווסטהאם, החלוץ שלמעט בליץ אחד על התותחנים החזיק את התקפת התכולים, התחיל לעכל מה עשה לקבוצתו.
7 דקות בגן עדן
ללא אדבאיור המורחק ועם רוביניו הפצוע, הגיעה מנצ'סטר סיטי לדרבי הגדול של מנצ'סטר. באחד המשחקים היותר טובים שנראו בממלכה בשנים האחרונות ולבטח בדרבי הגדול של העיר, הצליחו חניכיו של מארק יוז לגרום לפרגוסון להזיע. או.. ועוד כמה שהוא הזיע.
רוני ופלטשר עם צמד הצליחו להעניק ליונייטד יתרון אחר יתרון, אך הם לא הפסיקו לראות את הסיטיזנס חוזרים. בארי ובלאמי עם צמד משלו הצליחו לקבוע בדקה ה-90 שיוויון 3:3. מה שיקרה בדקות שלאחר מכן כבר הוגדר על ידי לא מעט כנקודת המפנה לטובה של מנצ'סטר העונה וזו הרעה של הסיטי.
שופט המשחק החליט שלפרגוסון מגיעות 7 דקות תוספת זמן, על מה ולמה, אף אחד לא באמת יודע. ובדקה ה-96 זה הגיע, מייקל אואן הכריע את המשחק עם 3:4 ענק והוריד את התקוות של הסיטי להיות מעל היריבה השנואה לטמיון.
בסיטי אוף מנצ'סטר סירבו לעכל את מה שקרה בדרבי ורמסו במשחק שבא אח"כ את ווסטהאם, אך עושה רושם שהראש עוד היה תקוע באולד טרפורד. בין לבין, אדבאיור הספיק להיפצע וסיטי נשארה ללא שחקן החוד שלה, שעכשיו היה לא רק מורחק, אלא גם פצוע.
מפה ואילך מתחיל רצף תוצאות התיקו האכזר, זה שיגמור לסיטי את העונה פחות או יותר מוקדם מהרגיל ויוכיח אולי בפעם הנוספת - הגמוניה לא מפרקים בשנתיים.
החיזוק הלא חכם של מארק יוז
רק היום, 3 חודשים אחרי שהעונה נפתחה, הפרשנים באנגליה כבר מצהירים בפה מלא, יוז נכשל בבחירת השחקנים.
כן, לא אשמתו שהכוכב הכי גדול שלו הורחק ואז נפצע ולבטח לא אשמתו שרוביניו, שחקן שלא הוא הביא למנצ'סטר, עם הראש עמוק בחזרה בספרד, אך כן זו אחריותו המלאה של יוז על בניית חוליית ההגנה.
מפתיחת העונה ספגו התכולים 14 שערים, ממוצע של יותר משער למשחק. למה? ובכן, הכל מסתכם בבחירת שחקני ההגנה. כישרון עולה כמו קומפאני בכלל לא נספר על יוז, וגם ריצ'ארד דאן כך נאמר, לא ראוי להחזיק הגנה שרוצה צמרת.
אז מה בא במקום? קולה טורה וג'ולייאן לסקוט. בהתחלה, עוד הכתירו את הרכש כאולטימטיבי, אך אם היו שואלים את ארסן ונגר, מאמן ארסנל, מה דעתו על טורה לפני שהיו רוכשים, והצרפתי אכן היה מוסר את דעתו הכנה, כנראה ששברון הלב של יוז היה נחסך מראש.
רק לאחר שטורה עזב לסיטי בתמורה לעוד 14 מיליון פאונד מצלצלים, הסכים ונגר לחשוף משהו שלו היה ברור עוד מזמן. "קולו הוא שחקן נשמה, הוא מנהיג בהגנה אבל יש לו בעיה של יציבות", אמר הצרפתי. "לא היססתי למכור אותו, גם כי הוא רצה ללכת ובעיקר כי ידעתי שבכסף שאקבל עליו אוכל למצוא שחקנים יותר טובים. אם הייתי חושב שהוא כזה טוב, הייתי מבקש עליו תמורה גדולה יותר".
האמת, לא צריך היה לשאול את ונגר לדעתו לגבי האיברי של ארסנל לשעבר. מספיק היה לשוחח עם אוהדי הקבוצה, שאומנם לא יצאו מעולם נגד השחקן, בעיקר בגלל אופיו הנוח וכמו שהמאמן אמר, הנשמה שהוא מביא איתו למגרש, אך אין זה סוד שטורה הוא שחקן הגנה בינוני מאוד שלוקה בגדול בהתמודדות שלו עם שחקנים מהירים. דבר הקיים בפרמייר ליג בכמויות.
גם ג'ולייאן לסקוט, הרכש מאברטון, מוגדר על ידי לא מעט כחילוש יותר מאשר כחיזוק. לסקוט הגיע מהקבוצה של דייויד מויס לאחר מספר עונות נהדרות במדיה, כשלקבוצתו היתה את אחת מההגנות היותר טובות בפרמייר ליג, אך בדומה לארסנל שם מי שהחזיק את ההגנה במשחקיה הטובים היו אלמוניה וגאלאס, אז באברטון היה זה ג'וזף יובו הניגרי.
יוז הלך עם הברירה הראשונה במקום לרכוש את יובו, אולי כדי לנסות ולשמר בקבוצה צביון אנגלי מסויים, מה שלא צלח. לסקוט הוא כישלון חרוץ והדבר האחרון שעשה זה לייצב את הגנת הסיטי.
להפך, מאז שהצטרף לסיטי אוף מנצ'סטר ונכנס להרכב הראשון, ספגה הקבוצה 14 שערים. כן, מבט חטוף למעלה יגלה לכם שזה מספר השערים שהיא ספגה עד כה לאורך כל העונה, וזה לאחר שבפתיחת העונה לא ספגה ולו שער אחד עם ריצ'ארד דאן, אותו יוז כאמור, לא באמת סופר.
תוסיפו לזה את החוסר בקשר יצירתי לצד בארי, את העובדה שקרלוס טבז לא פוגע, כפי שפרגוסון חזה מבעוד מועד, את הפציעה של אדבאיור וחוסר הדומיננטיות של שחקני האגף דוגמת רייט פיליפס ואיירלנד וקיבלתם קבוצה שמסיימת ב-5 תוצאות תיקו רצופים נגד אסטון וילה, וויגאן, פולהאם, ברמינגהאם ואפילו ברנלי החלשה. תמונת המצב העדכנית: אחרי 11 מחזורים, למנצ'סטר סיטי 20 נקודות במקום השישי, 10 נקודות פחות מצ'לסי. היא, ד"א, לא הביאה שום כוכב בפגרה (עם כל הכבוד ליורי ז'ירקוב) אלא רק השקיעה במאמן.
שברית הגמוניה? אולי בעונה הבאה
אז מה היה לנו? כ-100 מיליון ליש"ט שנשפכו בפגרה האחרונה, וכנראה 100 נוספים שיזרקו בחודשים הקרובים שיבואו. אך כרגע, מנצ'סטר סיטי רחוקה מלהיות חלק מ-4 הגדולות. בעונה שבה ליברפול לא פקטור לכלום, היא אפילו לא חלק מ-5 הקבוצות הבולטות באנגליה.
הזדמנות הפז שחיכתה למארק יוז, ספק אם תשוב. והמאמן? אז הוא מתסוכל. "אני מקווה שהתקופה הזאת תיגמר כבר" , אמר יוז השבוע. "אנחנו משחקים טוב אבל נותנים לכדורים להיכנס בקלות יתרה. נהיה חייבים לנצח במשחק הקרוב ולעשות זאת בצורה משכנעת. יש לנו פגרה בת שבוע כדי לעבוד בה קשה ולנסות לחזור למסלול הניצחונות".
ברקע, יוז כבר חושב על ינואר, אז צפוי להיפרד מרוביניו לטובת פרנק ריברי, עוד שחקן ששמו והפרמייר ליג כבר נקשרו מזמן, עוד בימי הנרי בארסנל. גם הנרי, דרך אגב, על הכוונת של יוז לינואר. קבוצת המיליונרים של מנצ'סטר תנסה לצרף לעצמה שחקנים בקליבר רציני בפגרה ולהפוך לגלאקטיקוס אמיתיים.
הייתי מפנה אותם לפלורנטינו פרז, שעוד לא איבד אמון בקונספט, לייעוץ, אך אני מרגיש שזה מיותר. הרבה יותר זול להתקשר לאייל ברקוביץ' הזכור לחיוב בסיטי אוף מנצ'סטר. בקשו ממנו את מספר הטלפון של ג'קי בן זקן. התובנות שלו לגבי שבירת הגמוניה בת שנים יכולות לספק ליוז מעט חומר למחשבה... בינתיים? פרגוסון יכול לישון בשקט. הוא עדין השליט היחיד במנצ'סטר.
