ארבעה שחקנים טובים מאוד, אבל כאלה שעברו או עוברים משברים. סלאח, כרגע בכושר הטוב מכולם, סיים את 2022/23 במקום שמוביל לליגה האירופית ובשנה שעברה קרס יחד עם כל ליברפול אחרי העזיבה של יורגן קלופ; הולאנד ללא ניצחון במדי סיטי מאז נובמבר ועם שער ליגה אחד; על ריאל של בלינגהאם ואמבפה, שהראתה מעט מאוד באנפילד, אין כמעט מה לדבר.
עונות לא מוכרעות בדצמבר. אנחנו בשלב מוקדם מאוד של 2024/25, עוד לפני הסלאש שמפריד בין השנים, ויכול להיות שנראה את אמבפה או הולאנד מובילים את הקבוצה שלהם עד לזכייה בליגת האלופות או באליפויות המקומיות, לפחות במקרה של אמבפה.
שניהם בני 24 ו-25, שחקנים שאמורים להיות כבר עכשיו בתחילת השיא שלהם. בהתחשב במה שאמבפה עשה במונדיאלים או ב-2022/23 של הולאנד, העונה בה הוביל את סיטי לטרבל עם כמות שערים דמיונית, הם גם התחילו לממש. למרות זאת, השנה משהו לא עובד. כשנזכרים בהם בהשוואה לצמד הקודם ששלט בכדורגל העולמי, ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ההשוואה מחווירה. כמה טוב הטוב ביותר?
ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו הגיעו למספרים כמעט דמיוניים שנה אחרי שנה. ב-2011/12, כשמסי היה בן 25 ורונאלדו בן 28, הפרעוש היה מעורב ב-62 שערי ליגה ורונאלדו ב-58. הולאנד ואמבפה, כנראה, יגיעו לחצי מכך או קצת יותר בשנה מוצלחת. טיעון לא רע יהיה שרמת הדומיננטיות של השניים לא קיימת יותר, כי הפערים הצטמצמו.
זה נכון בליגה האנגלית, במקרה של מודל ההכנסות השוויוני שנועד לייצר משחקים תחרותיים יותר (ולא מנע מסיטי, קבוצה עם תקציב של מדינה מאחוריה, לזכות באליפות כמעט בכל שנה בעידן פפ גווארדיולה). מפתה להגיד שהפערים הצטמצמו בליגה הספרדית, אך כיום לפי טרנספרמרקט יש בה עשר קבוצות שונות עם שווי שוק שקטן פי 10 מזה של ריאל מדריד. אם תחברו את כל הסגלים שלהן ביחד אתם תגיעו ל-814 מיליון יורו, פחות מברצלונה (946 מיליון) או ריאל (1,360 מיליון).
ההבדל המשמעותי הגדול יותר נמצא בעומס. הולאנד שיחק 67 משחקים בעונת הטרבל, נפצע בזאת שאחריה ולא חזר לאותם גבהים מאז. אמבפה שיחק 60 משחקים ב-2023/24 כולל הנבחרות. באותה 2011/12, רונאלדו שיחק 65 משחקים ומסי 67. ההבדל המספרי לא גדול, אבל ההבדל באינטנסיביות כן. המשחק מתנהל היום בקצב גבוה יותר, שחקנים נדרשים לרוץ יותר ולעשות יותר בהגנה.
ברגע שאמבפה והולאנד צריכים לעבור מצד לצד, ללחוץ ולהניע כדור, יש להם פחות אוויר בריאות בשביל מול השער. מסי ורונאלדו היו יכולים להעלות הילוך כשצריך, לעבור מאפס למאה ולהבקיע, והיום זה כמעט בלתי אפשרי. הטבלה מטה מתייחסת לעונה הראשונה בה מדדו את הנתונים האלה באופן רשמי, ולמשחקי ליגה בלבד. הכוונה ב"פעולות הגנתיות" לא כוללת מאבקים על הכדור בחצי המגרש של היריב.
בברצלונה של 2011/12 ליאו מסי הבקיע 73 שערים ובישל 32 נוספים. אחריו ססק פברגאס ואלכסיס סאנצ`ס הבקיעו 15 כל אחד, והיו חמישה שחקנים שהבקיעו בספרות כפולות. במנצ`סטר סיטי של 2022/23, אותו מאמן, שחקן אחד בעונה היסטורית, אבל הוא הבקיע 52 שערים (ובישל תשעה נוספים). אחריו חוליאן אלבארס עם 17, ריאד מחרז ופיל פודן עם 15 כל אחד ואילקאי גונדואן עם 10. הדומיננטיות ההיא של מסי, אגב, נגמרה בהפסד בחצי גמר ליגת האלופות.
מדובר בכורח התקופה. ברגע ששחקנים נדרשים לעשות יותר על הדשא הם רצים יותר ונפצעים יותר, בטח בהשוואה לחסינות של מסי ורונאלדו. אם קבוצה אחת תסתמך על מסי בדומה למה שברצלונה עשתה בשנים הגדולות של מסי, או שהיא תתפרק במשחקים הרעים שלו (בדומה למה שקרה בשנים האחרונות של הפרעוש) או שהוא יתפרק פיזית. אין לזה תוחלת.
לכן כל עוד הכדורגל הולך בכיוון הזה, השיאים השונים של מסי ורונאלדו לעונות בודדות עשויים להיות בלתי שבירים (אלא אם יהיה שינוי בפורמט, בדומה להרחבת הבתים באלופות שמעניקה להולאנד סיכוי לעבור את CR7 במלכות השערים בצ`מפיונס). לכן גם צריך לבחון את רמת הגדולה של השחקנים עצמם. ברגע שכל השיטה מתבססת על משחק קבוצתי ולא על שחקן אחד שיעשה הכל בעצמו, הם יראו פחות טוב.
השחקנים השתנו
מצד שני, רונאלדו ב-2015/16 בעט 6.3 פעמים לשער ו-2.7 פעמים למסגרת. הולאנד השנה, שנה שהתחילה בריצה מדהימה והמשיכה לדעיכה במשחקים האחרונים, בועט 5.2 פעמים לשער ו-2.8 למסגרת. אמבפה עם 4.8 בעיטות לשער ו-2.3 למסגרת. גם אם המשחק עצמו השתנה, בסוף שחקנים גדולים אמורים להיות גדולים במנותק ממנו. זאת הייתה הגדולה של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שהגיעו למשחק משתנה ופשוט היו כל כך טובים שהוא השתנה סביבם.
יכול להיות שבעוד 20-30 שנה אנחנו נזכור אותם כמקבילה הכדורגלנית של וילט צ`מברליין וביל ראסל, שחקנים שהיו הרבה מעל הדור והיו פשוט תופעות טבע, עם שיאים כמעט דמיוניים. הם שיחקו מול תחרות קשה יותר מראסל וצ`מברליין. גם אחרי השניים היה ואקום מסוים עד הגעתם של מג`יק ג`ונסון ולארי בירד (עם כל הכבוד לשנים בהן קארים עבדול ג`באר קטף תארי MVP), וספורטאים שונים שינו את המשחק בין לבין. כל זה עד שהגיע אחד, מייקל ג`ורדן.
אפשר להמשיך ולדבר על זה שיש יותר טיסות, שהשחקנים האלה כבר היו אחראיים לעונות טובות מאוד ושבהתחשב בקצב המשתנה של המשחק ובכניסה של כל האנליטיקס וכלי הווידאו המתקדמים הרבה יותר קשה לשחקן להיות דומיננטי ברמה של מסי ורונאלדו. זה לא שאמבפה והולאנד לא דומיננטיים, אבל הם לא דומיננטיים ברמה של 50 שערים בשנה. הם לא דומיננטיים ברמה שבה הם יכולים לקחת קבוצות על הגב שבוע אחרי שבוע ולנצח משחקים, כמו מה שהפרעוש ו-CR7 עשו מול עינינו ההמומות בין 2008 ל-2020, פחות או יותר.
הולאנד רק בן 24. אמבפה יהיה בן 26 בסוף החודש. לשניהם עדיין יש לאן להתקדם, ושניהם התפתחו בדרכים שונות. אמבפה משחק ברמות הגבוהות ביותר מאז המונדיאל ההוא בגיל 18, משתלב עכשיו בקבוצה חדשה ויכול להפוך לשחקן שייספק את המספרים האלה, בטח אם אנצ`לוטי יבין איך לשלב אותו, את בלינגהאם ואת ויניסיוס. הולאנד בשנה השלישית בסיטי ושיחק לפני חמש שנים במולדה. הם יכולים לסיים את העונה הזאת בתור שני השחקנים הטובים בעולם, למרות התחרות מצד סלאח ולאמין ימאל ששב מפציעה (והבקיע השנה 6 שערים, הרבה מתחת לאחרים שמוזכרים כאן). שלושת הראשונים לא יהיו מסי או רונאלדו. הרביעי רק בן 17, ויכול להגיע למחוזות של גדול שחקני ברצלונה מכל הזמנים. השאלה היא, עם העומס של הכדורגל, כמה הוא יצליח להישאר בריא.
מצד שני, רונאלדו ב-2015/16 בעט 6.3 פעמים לשער ו-2.7 פעמים למסגרת. הולאנד השנה, שנה שהתחילה בריצה מדהימה והמשיכה לדעיכה במשחקים האחרונים, בועט 5.2 פעמים לשער ו-2.8 למסגרת. אמבפה עם 4.8 בעיטות לשער ו-2.3 למסגרת. גם אם המשחק עצמו השתנה, בסוף שחקנים גדולים אמורים להיות גדולים במנותק ממנו. זאת הייתה הגדולה של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שהגיעו למשחק משתנה ופשוט היו כל כך טובים שהוא השתנה סביבם.
יכול להיות שבעוד 20-30 שנה אנחנו נזכור אותם כמקבילה הכדורגלנית של וילט צ`מברליין וביל ראסל, שחקנים שהיו הרבה מעל הדור והיו פשוט תופעות טבע, עם שיאים כמעט דמיוניים. הם שיחקו מול תחרות קשה יותר מראסל וצ`מברליין. גם אחרי השניים היה ואקום מסוים עד הגעתם של מג`יק ג`ונסון ולארי בירד (עם כל הכבוד לשנים בהן קארים עבדול ג`באר קטף תארי MVP), וספורטאים שונים שינו את המשחק בין לבין. כל זה עד שהגיע אחד, מייקל ג`ורדן.
אפשר להמשיך ולדבר על זה שיש יותר טיסות, שהשחקנים האלה כבר היו אחראיים לעונות טובות מאוד ושבהתחשב בקצב המשתנה של המשחק ובכניסה של כל האנליטיקס וכלי הווידאו המתקדמים הרבה יותר קשה לשחקן להיות דומיננטי ברמה של מסי ורונאלדו. זה לא שאמבפה והולאנד לא דומיננטיים, אבל הם לא דומיננטיים ברמה של 50 שערים בשנה. הם לא דומיננטיים ברמה שבה הם יכולים לקחת קבוצות על הגב שבוע אחרי שבוע ולנצח משחקים, כמו מה שהפרעוש ו-CR7 עשו מול עינינו ההמומות בין 2008 ל-2020, פחות או יותר.
הולאנד רק בן 24. אמבפה יהיה בן 26 בסוף החודש. לשניהם עדיין יש לאן להתקדם, ושניהם התפתחו בדרכים שונות. אמבפה משחק ברמות הגבוהות ביותר מאז המונדיאל ההוא בגיל 18, משתלב עכשיו בקבוצה חדשה ויכול להפוך לשחקן שייספק את המספרים האלה, בטח אם אנצ`לוטי יבין איך לשלב אותו, את בלינגהאם ואת ויניסיוס. הולאנד בשנה השלישית בסיטי ושיחק לפני חמש שנים במולדה. הם יכולים לסיים את העונה הזאת בתור שני השחקנים הטובים בעולם, למרות התחרות מצד סלאח ולאמין ימאל ששב מפציעה (והבקיע השנה 6 שערים, הרבה מתחת לאחרים שמוזכרים כאן). שלושת הראשונים לא יהיו מסי או רונאלדו. הרביעי רק בן 17, ויכול להגיע למחוזות של גדול שחקני ברצלונה מכל הזמנים. השאלה היא, עם העומס של הכדורגל, כמה הוא יצליח להישאר בריא.
