מה יכול להישמע יותר קלישאתי מהקריאה "תמיד להאמין"? כל כך קלישאתי עד שקשה ליישם אותה, בטח כשמדובר בכדורגל. אחרי השנה שעברה של לסטר, הקריאה הזאת קיבלה משמעות אחרת, והפכה ללגיטימית. "תאמינו בי, כדורגל הוא משחק מקסים", הסביר קלאודיו ראניירי, מאמנה האיטלקי של האלופה האנגלית בחינניות אופיינית.
זה בעצם אומר הכול לגבי תפיסת עולמו וזו שהובילה אותו אל "הרגע הגדול בחייו", כפי שתיאר זאת: זכייה באליפות סנסציונית עם קבוצה שסומנה כמועמדת לירידה. הישגים נחשבים למטרה העיקרית בספורט, אבל הם לא הדבר הקשה ביותר. המשימה הקשה יותר היא לשמר את הרמה לאורך זמן ולגלות יציבות. אף אחד לא האמין שלסטר סיטי מסוגלת לשחזר עונה שכזו, גם לא גארי ליניקר, שחקן העבר של המועדון, שהגיש את תכנית הטלוויזיה שלו בתחתונים לאחר שהפסיד בהתערבות בה טען שהשועלים לא יזכו באליפות.
אם אשתקד הוא לא דמיין זכייה בתואר, אז השנה ליניקר אפילו הגדיל לעשות. "אם לסטר תשמור העונה על התואר, אגיש את התוכנית בעירום מלא תוך שאני עומד על הראש ואלן שירר ואיאן רייט מרביצים לי עם מקל", התבדח החלוץ האגדי. והשנה התחזית שלו התבררה כנכונה. את העונה הנוכחית לסטר פתחה עם 13 נקודות מ-14 משחקים, כשהיא מפסידה 7 פעמים, ומנצחת רק ב-3 מפגשים.
הרצף המדהים במבצר הביתי, שעמד על 20 משחקים ללא הפסד, נקטע, ולסטר הקטנה חזרה לגודלה הטבעי. החניכים של ראניירי נמצאים במקום ה-16 כשהם במרחק של 2 נקודות מהקו האדום. האם השועלים כבר חוששים מירידת ליגה בעונה בה המועדון משחק בליגת האלופות? מבט על מקרה דומה שהתרחש בליגה הספרדית מראה שיש סיבה לדאגה.
ויאריאל כמשל
עונת 2010/11 בליגה הספרדית לא סיפקה אלופה מפתיעה, וגם לא סגנית (ברצלונה אלופה, ריאל מדריד סגנית), אבל היא בהחלט סיפקה מרעננת רשמית, ויאריאל. סנטי קאסורלה, בורחה ואלרו ודייגו לופס היו השמות הבולטים של הצוללת הצהובה שחזרה לקדמת הבמה, והפתיעה כל הדרך אל המקום הרביעי בליגה.
היה נראה שוויאריאל על הגל, וכי המועדון שהופיע בעבר בחצי גמר ליגת האלופות יוכל לייצר המשכיות, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. קיץ 2011 היה קשה עבור הצוללת הצהובה שאיבדה את השחקן הכי חשוב, סנטי קאסורלה לטובת הכסף הגדול שהגיע למלאגה.
זה הסתיים בהתרסקות, הצוללת הצהובה הפסידה את כל משחקי הצ'מפיונס שלה בעונת 2011/12, ואף ירדה לליגה השניה. לסטר אמנם מצליחה בליגת האלופות, ואפילו העפילה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית, אך בליגה היא לא מצליחה להתרומם, והפכה לקבוצה שמובסת פעם אחר פעם.
איבוד הנכס החשוב ביותר
חגיגות האליפות היו מדהימות. לא רק לסטר חגגה, אלא כל עולם הכדורגל שמח יחד איתה. למרות זאת, קלאודיו ראניירי לא הסתנוור מההישג: "אני לא רוצה שיגיעו לכאן 'שמות גדולים', אלא שחקנים צנועים". ואכן לסטר התחזקה בשחקנים איכותיים כמו אחמד מוסא ואסלאם סלימאני, וחשוב מכך, הצליחה לשמור כמעט על כל הברגים החשובים בקבוצה, למעט אחד – אנגולו קאנטה.
"אומרים שהעולם מכוסה בשני שליש מים. ובכן, השליש האחרון מכוסה על ידי אנגולו קאנטה", נהגו אוהדי לסטר סיטי להגיד. נכון, ג'יימי וארדי הבקיע, ריאד מחרז להטט ובישל, אך אנגולו קאנטה היה האחראי הראשון לסדר הקבוצתי של לסטר בעונת האליפות. העזיבה שלו, בדומה לעזיבתו של סנטי קאסורלה בוויאריאל 2011/12 היא קריטית ואולי זו שעשתה את ההבדל לעומת אשתקד. אם אצל הספרדים היה מדובר במכה לחלק ההתקפי, בלסטר עזיבתו של קאנטה מהווה מכה אנושה בעיקר לחלק ההגנתי, והמספרים מוכיחים את זה.
העונה, לסטר סיטי מנצחת רק ב-34% מהתאקלים, ונמצאת במקום באחרון בליגה בקטגוריה הזו. מדובר בנתון בלתי נתפש לאור העובדה שבעונה שעברה לסטר הייתה ממוקמת בחמישייה הראשונה, הרבה בזכות קאנטה שביצע 175 תקולים מוצלחים ב-71% אחוזי הצלחה.
לא מדובר רק בבעיה במרכז השדה, כי האיזון שהוסיף קאנטה למערך של ראניירי התבטא גם בספיגת שערים. בכל העונה שעברה לסטר ספגה 36 שערים, העונה לאחר כמעט מחצית מהמשחקים, מצאו מולה את הרשת כבר 24 פעמים. 361 מסירות מפתח מסרה לסטר בעונה שעברה, העונה היא רשמה 95 כאלה בלבד, וככה קשה לנצח.
כל הנתונים הללו מעידים על כך שעזיבתו של הצרפתי פגעה בלסטר אנושות. השועלים לא באמת מצאו מחליף לפועל החרוץ, שבעונה שעברה חסה בצלם של מחרז ו-וארדי.
החיים אחרי קאנטה קשים מאוד ללסטר. pic.twitter.com/PlOuXdJbzq
— נועם ברדא (@aa1b09474914418) December 8, 2016
המעצור של ג'יימי וארדי
"תגיד ג'יימי, אתה מפסיק לרוץ לפעמים?", שאל ז'וזה מוריניו את החלוץ האנגלי אחרי שצ'לסי שלו פגשה את לסטר בקינג פאוור אשתקד. השועלים ניצחו 1:2 את הבלוז, והחלוץ כבש את אחד מ-24 שערים שלו.
ג'יימי וארדי הוא כנראה הסיפור הכי מדהים בלסטר. 'איך שחקן כזה העביר את רוב הקריירה שלו בליגות הנמוכות?' תהו אנשי תקשורת בממלכה, "יש לו הכול, מהירות, קור רוח, והוא פינישר ברמות הגבוהות ביותר".
בעונה שעברה, החלוץ היה השחקן הכי מדוייק בפרמייר ליג: מתוך 115 בעיטות, 46% הלכו למסגרת. 24 שערים ושישה בישולים ב-36 הופעות בפרמייר ליג היו לאנגלי שגם קבע שיא חדש של רצף כיבושים. מלבד השערים, וארדי היה בכל מקום במגרש. הוא מסר 18 מסירות בממוצע למשחק, ויצר מצב אחד מסוכן לפחות בכל משחק.
העונה, כמו כל לסטר, זה סיפור אחר לגמרי. וארדי כובש פחות, מבשל פחות, מוסר פחות, וכמובן מנצח פחות. ב-14 הופעות הוא אחראי על ארבעה שערים בלבד, תוך שהוא רשם 2 כיבושים ו-2 בישולים. גם ההשתתפות שלו במשחק נפגעה, כשהוא מוסר 15 מסירות בממוצע, ולא מצליח לייצר מצב מסוכן בכל משחק. לצורך השוואה, חברו להתקפה, איסלאם סלימאני, כבש 4 שערים ובישל עוד פעם אחת ב-8 הופעות בלבד.
למרות הסטטיסטיקה השלילית, המספרים מוכיחים שהבעיה לא נמצאת בווארדי, אלא בלסטר שלו שמתקשה להביא אותו לידי ביטוי כמו בעונה שעברה. החלוץ האנגלי כבש 2 שערים העונה מ-4 בעיטות למסגרת בלבד (!), כך שגם העונה הוא נשאר אחד השחקנים המדוייקים. ג'יימי וארדי הוא 9 טיפוסי, חיית רחבה שחייב את עזרת החברים כדי לספק מספרים, וכשזו לא באה, אז היכולת שלו יורדת בהתאם.
"אנחנו סופגים יותר מדי"
בעונה שעברה החלק החזק ביותר אצל החניכים של קלאודיו ראניירי היה חוליית ההגנה. למעט ה-5:2 מול ארסנל, השועלים לא הפסידו אף משחק בהפרש של יותר משני שערים. אז איך יכול להיות, שהאלופה, שגאוותה ועוצמתה הגיעה מהחלק האחורי כבר ספגה שלישייה אחת, שתי רביעיות וחמישייה מהדהדת בליגת האלופות?
"אנחנו סופגים יותר מדי שערים", הסביר ראניירי, "לפני המשחק נגד קריסטל פאלאס, הבטחתי לשחקנים 'אם תשמרו על רשת נקייה, תקבלו פיצה היום'. השחקנים שלי לא ספגו שער ועמדתי בהבטחה שלי, אך הייתה לי הפתעה, כשהגענו לשם אמרתי להם 'רוצים פיצה? צריכים להכין אותה יחד'. אז כולנו נכנסנו למטבח והתחלנו לעבוד בשביל הפיצות שלנו".
הסיפור הנפלא הזה של המאמן האיטלקי מסכם בקצרה את סיפור הסינדרלה הנפלא של לסטר. קבוצה צנועה, נטולת אגו ושונה מענקיות הממלכה. כעת, כשהם חזרו לגודל הטבעי ומרוחקים רק 2 נקודות מהמקום שמוביל לליגה השניה, השועלים רוצים לסיים את העונה הכי עמוסה בהיסטוריה של המועדון רחוקים מהתחתית הבוערת. אם נשפוט לפי העונה שעברה, עם כוח האמונה אפשר להגשים כל יעד.
