"אגואאארווווווווווו! אני נשבע, אתם לעולם לא תראו משהו כזה שוב. אז תצפו בזה, תלגמו את הרגע הזה". כך, בתרגום חופשי שלא מחמיא למקור, שידר מרטין טיילר האגדי את הרגע הגדול ביותר בתולדות הפרמיירליג, אולי הרגע הגדול ביותר בתולדות הליגה האנגלית כולה, ואת אחד השערים החשובים שנכבשו בכדורגל האירופי.
היום, לפני 10 שנים, בדקה ה-93 ו-20 שניות על השעון, כבש סרחיו אגוארו את שער הניצחון של מנצ'סטר סיטי על ק.פ.ר. שער שהעניק לסיטיזנס אליפות ראשונה אחרי יותר מ-40 שנה. שער שהעניק לצופי הכדורגל את הסיום הדרמטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, בתסריט שבלתי אפשרי לכתוב, גם עשור לאחר מכן.
10 שנים עברו, ואנחנו בעולם כדורגל שונה לחלוטין. מנצ'סטר סיטי הפכה ל"מפלצת" ששולטת בכדורגל האנגלי, כשהיא דוהרת לאליפות רביעית ב-5 שנים ושוברת שיא אחרי שיא. אבל אותם ימים? אותם ימים היו שונים בתכלית. סיטי כבר הייתה הקבוצה של הכסף הגדול, אבל הפרמיירליג הייתה שייכת ליריבה העירונית, מנצ'סטר יונייטד.
בכלל, בין 1995 ל-2012, שלושה מועדונים בלבד זכו באליפות באנגליה. יונייטד, ארסנל, וצ'לסי. מעטים האמינו שסיטי, המועדון שהפך במהלך השנים לאסקופה נדרסת של השדים האדומים, באמת מסוגל לקחת את התואר מפרגי ויונייטד. ובאמת, באותו אחר הצהריים ב-13.5.2012, הכל נראה בדרך לקריסה כל כך אופיינית.
ק.פ.ר שנלחמה בעצמה על המקום שלה בליגה, הפכה פיגור ל-1:2 מדהים מול הקהל ההמום של סיטי. במקביל, יונייטד עשתה את שלה עם 0:1 על סנדרלנד באצטדיון האור. ואז הגיעו דקות הסיום. האורחת הבינה שהיא נשארה בליגה בעקבות התוצאות במשחקים המקבילים, וסיטי לחצה בחמת זעם. הקהל של התכולים ביציעים, שהמתין לרגע כזה כמעט 44 שנים, לא יכול היה להסתיר את התסכול שלו. עוד 5 דקות, והקבוצה שלו תהיה אחראית לרגע הלוזריות הגדול בתולדות הפרמיירליג.
5 דקות, וסיטי צריכה לא שער אחד. היא צריכה שני שערים. בואו נחיה מחדש את חמש הדקות האחרונות, עם המשפטים של צוות השידור. קרן לסיטי, דקה 90. באלוטלי חופשי ברחבה, אבל שוער ק.פ.ר, פאדי קני, בתצוגת השיא של הקריירה שלו, קולט את הכדור. דקה ראשונה עברה בתוספת הזמן, 4 נותרו. סיטי צריכה שני שערים.
"אולי זה היה הרגע הגדול שהם חיכו לו. תראו הכאב והסבל של האוהדים. כנראה שזה חלק מהמחיר של לאהוד את מנצ'סטר סיטי", מכריז צוות השידור. התכולים יוצאים לעוד התקפה. הגנת ק.פ.ר מרחיקה. עוד קרן. סילבה מרים, וזה ברשת! "האם זה יכול לקרות?! צועק מרטין טיילור למיקרופון".
הדקה היא 91:20. מאנצ'יני, מיואש כמעט לגמרי, מסמן לחניכיו להמשיך ללחוץ. "סיטי עדיין חיה", ממשיך השדר. כדור אמצע. ק.פ.ר מוותרת על כל ניסיון לשחק. "נקודה אחת לא תספיק. שער אחד כדי לזכות בתואר. זה עד כדי כך פשוט". סיטי לוחצת, הגנת ק.פ.ר עומדת בפרץ. כדור חוץ של נאסרי, 92:50 על השעון. המצלמה עוברת לאוהד סיטי שמטיח את החולצה על הכסא. המתח והתסכול כמעט בלתי נסבלים.
שידור הטלוויזיה באנגליה מתפצל לשני מסכים. מצד אחד, אלכס פרגוסון ושחקני יונייטד באצטדיון האור, שם נגמר המשחק. הם עשו את שלהם, וצריכים לחכות עוד פחות משתי דקות כדי לזכות באליפות במהפך מדהים במחזור הסיום. "מנצ'סטר סיטי עדיין חיה כאן. באלוטלי...אגוארווווווווו". ושקט. שקט רועם.
במשך כמעט 10 שניות, נצח במושגים טלוויזיונים, מרטין טיילור שותק. באצטדיון, מהומת אלוהים. מאנצ'יני משתולל, ג'ו הארט רץ מצד לצד. הרעש מהיציעים מחריש אוזניים. 10 שניות לקלוט את מה שהתרחש מולנו. אחרי 44 שנים, בדקה האחרונה של העונה, מנצ'סטר סיטי אלופה. היא לקחה את התואר מהיריבה העירונית הגדולה, מלכת הפרמיירליג. בהפרש שערים. בדקה האחרונה. "לעולם לא תראו רגע כזה שוב", אמר מרטין טיילר. אמר, וידע בדיוק למה.
עונה לאחר מכן, מנצ'סטר יונייטד עוד הצליחה לזכות באליפות האחרונה שלה. אבל זאת הייתה שירת הברבור. אלכס פרגוסון פרש, והפרמיירליג חיפשה מלכה חדשה. סיטי הוסיפה עוד ארבעה תארים מאז, החמישי ככל הנראה יגיע בסוף העונה הזאת. אבל הכל התחיל שם, בדקה ה-93:20.
ממש אתמול, מנצ'סטר סיטי חשפה את הפסל של סרחיו אגוארו מחוץ לאיתיחאד. התרומה שלה לקבוצה המשיכה במשך כמעט עשור שלהם, כשהפך לאחד החלוצים הטובים והקטלניים שהפרמיירליג ראתה. האם הסיטיזנס היו מגיעים לאן שהגיעו גם בלי אותו רגע? אולי. הכסף הגדול של אבו דאבי הפך אותם לכח שבסופו של דבר היה משיג תארים. אבל זה היה הרגע שהוכיח להם שזה אפשרי. הרגע שבו הם "תקעו את החרב" בגרון של המפלצת מעבר לכביש. הרגע הגדול בתולדות הכדורגל האנגלי.
