לא רק דריבל: מאחורי ההתפוצצות של מנור סולומון

כדורגל הוא, בין היתר, משחק של מומנטום. רצף שיוצא לדרך עם ניצחון דחוק, ממשיך עם תצוגות על ועשוי אפילו להסתיים בתואר סנסציוני (תשאלו את לסטר). קבוצה או שחקן טובים יודעים לנצל אותו לטובתם, לשנות את גורלם ולהפוך אותם לבלתי ניתנים לעצירה. ואם אפשר לשפוט לפי התקופה האחרונה, נראה שלכדורגל הישראלי יש שחקן אחד שיודע לעשות זאת, ועל הבמה הגדולה מכולן.

את מה שעבר על מנור סולומון בשנה האחרונה אפשר להכניס לסרט באורך מלא, או אולי סדרת מקור קצרה של עשרה פרקים. הרי רק לפני כשנה עזב הכשרון הישראלי את אוקראינה המדממת אל הלא נודע, סירב למספר הצעות מפתות (כך על פי דיווחים) וחיכה להזדמנות האמיתית שלו במועדון בליגה בכירה עד שפולהאם הרימה את הכפפה והניחה עליה את ידה. התסריט הלך לכיוון נכון עם בכורה מוצלחת מול ליברפול, אבל משם הגיעה הפציעה ששוב קטעה לו את ההתקדמות.

בכל שנת 2022 שותף סולומון בארבעה משחקים רשמיים בלבד בהם שיחק 285 דקות והחודשיים הראשונים של 2023 הם ללא ספק פיצוי הולם למה שעבר. שלושה שערים בשלושה משחקים רצופים בפרמייר ליג, בכולם עלה מהספסל, הציגו את הישראלי לקהל האנגלי בצורה הטובה ביותר וככל שהזמן עובר, הסיבות לכך שעדיף לפתוח איתו על הספסל הולכות ואוזלות.

נפתח עם כמה נתונים. עם שלושת השערים שלו, סולומון נמצא כעת במקום השלישי בטבלת כובשי השערים של פולהאם בפרמייר ליג יחד עם וויליאן וז'ואאו פאליניה, והוא הגיע לשם עם פחות דקות משמעותית. את הגולים הללו הוא כבש מארבעה איומים על השער כלומר: 75 אחוזי המרה. לכך אפשר להוסיף את העובדה שאת השערים הללו כבש למרות מדד שערים צפויים (xG) של 0.4 מה שאומר שהפער שלו בין כמות השערים שהיה אמור לכבוש לבין אלה שכבש בפועל הוא מהגדולים בפרמייר ליג.

הגולים שסולומון כבש הם התוצר הסופי של ההתקדמות שעבר בפרמייר ליג, גם אם היה פצוע למשך נתח גדול של העונה והיא באה לידי ביטוי גם ברגעים פחות נוצצים. אם בעבר הטיקט של מספר 11 בלבן היה הדריבל, הרי שכעת הוא הוסיף לו הרבה יותר "תכל'ס". לצורך השוואה, העונה הוא שלח איום למסגרת על כל 5.2 דריבלים לעומת העונה שעברה בה מצא את המסגרת אחת ל-6.6 כדרורים.

מבין 15 הדריבלים המוצלחים שהשלים עד כה מאז חזר מהפציעה אחרי 12 מהם הגיעה מסירה שקידמה את המשחק, סחטה עבירה באיזור מסוכן או הובילה לאיום ורק שלוש לאיבוד כדור או מסירה לא מקדמת. מלבד זאת, יותר מחצי מהכדרורים שלו מגיעים בשליש ההתקפי, קרוב מאוד לרחבה, מה שמהווה איום של ממש על הגנת היריבות. אגב, הוא גם מאוד מגוון בהתפלגות האיומים על השער עם שישה ברגל ימין לעומת שניים בשמאל ושני שערים בימין לעומת אחד עם הרגל השמאלית.

אחת החוזקות של סולומון, כידוע, היא בהתקפות המעבר. כך, למשל, הגיעו שער הניצחון מול ברייטון וגול הבכורה שכבש לרשת של נוטינגהאם פורסט. הישראלי מרבה לבצע תנועה לשטחים הפנויים בתוך הרחבה תוך שהוא מתמקם בין קווי ההגנה והקישור. בגול שכבש נגד פורסט, ביצע הישראלי תנועה לכיוון השטח שבין האגף למרכז, במקום להיכנס בין המגן הימני לבלם. וכך, תודות ליציאה הגרועה של סרג' אורייה, נשאר לגמרי לבד כדי לכבוש מול קיילור נבאס.

אבל בניגוד לשנים עברו, בהן נאבקה נגד הירידה (ולרוב גם ירדה), פולהאם של מרקו סילבה היא קבוצה ששואפת ליזום ולראייה העובדה שהיא ממוקמת רביעית בפרמייר ליג בהתקפות עומדות. גם בפילוסופיית המשחק הזו יש לסולומון מקום ותפקיד חשוב עם היכולת שלו לעבור שחקן באחד על אחד ולברוח עם הכדור לנתיב הפנוי ממנו יוכל לייצר הזדמנויות.

איך הוא עושה את זה בפולהאם? בשתי דרכים. האחת היא בעזרתו של הקשר הקרוב אליו - בדרך כלל טום קיירני. האנגלי יוצא קדימה עם וללא הכדור בהתקפות של הקוטג'רס, יוצר עומס על האגף יחד עם סולומון ומושך את שחקני ההגנה כדי ליצור לישראלי שטח פנוי אותו הוא יוכל לתקוף באמצעות דאבל פס מוצלח או מעבר עם הכדור מהאגף להאלף ספייס.

שחקן נוסף שחשוב מאוד בתפעול של סולומון הוא המגן השמאלי, אנתוני רובינסון. האמריקני היה זה שבישל למספר 11 את שער השוויון מול וולבס, אבל הוא עושה הרבה יותר מזה. רובינסון הוא מגן בעל אוריינטציה התקפית ופעמים רבות הוא אחראי לסייע לבידוד של סולומון עם תנועה לשטח שבין האגף למרכז מה שמושך את שחקן ההגנה ומאפשר לישראלי לנצל את היכולות שלו באחד על אחד מול יריב בודד במקום שניים. ככה, למשל, הגיע אותו גול מול הזאבים.

מרקו סילבה השתמש בסולומון בדרך נוספת, כאשר ניסה להשיג ניצחון במשחק הראשון בגביע האנגלי מול סנדרלנד (1:1). בדקות הסיום, וויליאן עבר לאגף השמאלי בעוד הישראלי שיחק יחד עם אנדראס פריירה במרכז. בזמן שהברזילאי ירד לקבל כדור ולהוביל התקפה, סולומון נכנס לרחבה וביצע תנועה בין קווי ההגנה כדי לקבל כדור ולשלוח איום טוב למסגרת שכמעט הפך לשער הבכורה שלו. כמובן שלא מדובר בתפקיד אידאלי, אבל היכולת שלו להצטרך להתקפה מקו שני יכולה לתת למאמנו פתרונות נוספים.

לצד כל זה, ולמרות שנראה שהוא השחקן הלוהט ביותר שיש לפולהאם כרגע, נראה שסולומון ימשיך להיות האס מהשרוול שעולה מהספסל ומשנה את המשחק ויכול להיות שייקח עוד זמן עד שנראה אותו פותח במשחק פרמייר ליג. "כמובן שמנור לא כשיר עדיין למשחק שלם. הוא זקוק לדקות כדי לשחק באינטנסיביות הזאת", הסביר מרקו סילבה אחרי שער השוויון הגורלי מול וולבס.

במשחק הערב (שלישי), בשמינית גמר הגביע האנגלי מול לידס, הוא יקבל כנראה הדקות עליהן מרקו סילבה מדבר ועבור סולומון זו תהיה עוד הזדמנות להראות שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר. בעוד שלושה חודשים הוא יוכל לעבור לכל קבוצה שירצה, אבל עד כה כנראה שבפולהאם מבינים שהם לא יכולים לוותר עליו בכזו קלות.