כשהתוועדנו לראשונה למרטין אודגור, לא הכרנו רבים וטובים מהצעירים שפורחים כעת. לא את טרנט אלכסנדר-ארנולד ולא את אלפונסו דיוויס, לא את אנסו פאטי ולא את ז'ואאו פליקס, לא את ארלינג הולאנד ואפילו לא את קיליאן אמבפה. הוא פשוט זהר מגיל מאוד צעיר. השחקן הצעיר ביותר לשחק בליגה הנורבגית בנבחרת הנורבגית במוקדמות היורו. נדמה היה שכבר כנער בן 15, ארגז הכלים שלו מלא. כשכידרר, הכדור נראה דבוק לרגליו. כשבעט, ידע לעשות זאת במדויק ובחוזקה מכל מקום במגרש. וכשמסר – בין אם מהאגף בצורת הרמה ובין אם בחדות בין שחקני הגנת היריבה – הכדור תמיד הגיע לחבריו במיומנות מרשימה. החזות המרשימה ומלאת הביטחון של נער זהוב בלורית ותכול עיניים שהכל הולך לו בקלות, שידרה שמדובר בסופרסטאר בהתהוות.
לכן, כשנחת לראשונה בברית ספרד, מעט לאחר יום הולדתו ה-16, הציפיות ממנו היו גבוהות. מאוד. בנורבגיה הוא כבר היה מפורסם בכל בית אב, ובמדריד האמינו שגורלו להיות מוכר בכל רחבי הגלובוס. לא הוא, ולא אף-אחד אחר, ציפה כי חודשים ספורים לתוך עונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת, יותר משש שנים לאחר מכן, הוא יבקש לעזוב. הרי רק אשתקד, בריאל סוסיאדד, הוא הוכיח שלא לחינם ציפו שיהפוך לאחד יחיד ומיוחד. אז מדוע כעת, שנים בודדות לאחר הפריצה הגדולה, נראה שצעירים רבים העבירו הילוך, החלו לשרוף את הדשא, ועקפו אותו בסיבוב?
מתקשה, כמו שאר הצעירים, תחת זידאן
הסיבה המרכזית נעוצה, קודם כל, בסיטואציה אליה נקלע העונה. אם בשנים האחרונות התרגל הנורבגי להיות השחקן שעל-פיו ישק דבר, הלב של הקבוצה – בריאל מדריד הוא נאלץ להיאבק על דקות משחק. ואם שיטת המשחק ההתקפית של המאמן זידאן התאימה לכוכבים ותיקים שיודעים היטב מה לעשות בכל דקה ודקה, אלו הצעירים שזקוקים יותר להדרכה איבדו כיוון ולא מצליחים לספק את הסחורה.
בדקות המועטות להן זכה (367) הוא איים פחות בממוצע על השער משאיים בחבל הבאסקים (1.15 בעיטות למשחק בריאל לעומת 1.62 בסוסיאדד), מסר פחות מסירות מסוכנות (3.56 מסירות לרחבה, לעומת 4.96), היה יצירתי פחות ( 1.53 כדרורים לעומת 4.76) והכי חשוב – היה מעורב בפחות שערים, שכן בסוסיאדד הצליח לכבוש 7 שערים ולבשל עוד 9, ובריאל הוא לא היה מעורב ולו בשער אחד.
וכשהתקווה להוכיח שמקומו בהרכב הבלאנקוס אבדה, כך הנחישות לשחק במועדון פחתה. הרי כשאייאקס רצתה לפני כשנה וחצי לבנות סביבו את הקבוצה הוא העדיף לעבור למקום פחות נוצץ בספרד, כדי להוכיח מקרוב שמקומו אצל הלבנים מהבירה. אולם כשגילה שגם במשחק הגביע מול אלקויאנו מהליגה השלישית הוא לא עתיד לזכות בדקות משחק, הוא הבין, על פי הפרסומים, שתחת זידאן לא תבוא עבורו הבשורה, ולכן בחר שלא להעביר את החודשים הבאים במאבק על מקומו בסגל או בסוסיאדד הנוחה, אלא להצפין ללונדון הקרה והרחוקה בהשאלה עד לסיום העונה.
מצא בית החדש?
לארסנל הוא מגיע בעיצומו של מאבק על מקום באירופה ובדיוק כשהקבוצה גילתה כי הענקת הזדמנות לקשר ההתקפי הצעיר מבית, אמיל סמית' רואו, מניבה פירות. אולם את הרצון להוכיח למדרידאים החליפה הסקרנות לבחון יעדים חדשים, בהנחה ריאלית כי בקיץ, כשריאל תנסה לשים את ידה על אמבפה או הולאנד, היא תיאלץ למכור מכל הבא ליד, אפילו את היהלום הנורבגי שלה.
עבור התותחנים מדובר בעסקה כמעט ללא סיכון. כך הסגל שלהם יקבל נפח נוסף, בין אם באגפים – בשניהם שיחק אודגור לא אחת – ובעיקר בעמדה הטבעית שלו, במרכז השדה. בעזרתו יזכה סמית'-רואו לתחרות הגונה על מקום בודד שתשאיר את שניהם חדים וממוקדים, ומול יריבות בהן יזדקקו התותחנים ליצירתיות והנעת כדור יעילה, יוכלו לשחק זה לצד זה כשאחד מהם באגף (כפי שעבד היטב במשחקים מול לידס ובנפיקה) או עם שניהם במרכז הקישור, כשהקשר האחורי תומאס פארטיי נמצא מאחוריהם. כמו שהציבו מיקל ארטטה ופפ גוארדיולה בעבר את קווין דה בריינה ודויד סילבה מעל פרננדיניו. אבל בואו לא נתלה באילונות גבוהים.
החודשים הקרובים יהיו מהותיים עבור אודגור. אם יעלם אל ספסלי האי האפרורי, בקיץ גורלו לא יהיה בידו. הוא עלול לשמש כלי קטן במשחק להבאת סחורות חמות יותר. לא לשם כך הוא נועד. חצי עונה מאכזבת לא אמורה לשנות כך את המסלול של מי שנועד לגדולות. בצומת הזו נתקלו כישרונות רבים, ואודגור בחר בדרך מאתגרת במיוחד, מחוץ לאזור הנוחות שלו. מקום אליו הועבר לזמן קצוב, לקבוצה שאין לה אינטרס להשביחו מתוך מחשבה לעתיד.
אך ברור לכל שביכולתו לככב על הבמות הגדולות, והשתלבותו בקבוצתו החדשה מעוררת אופטימיות זהירה. רק בשבוע שעבר החמיא מאמנו החדש ארטטה על הופעת הבכורה בהרכב, וציין כי "האופן שבה מרטין רץ, כמה נוח לו עם הכדור וכמה הוא יכול להיות יצירתי איתו – את כל זה הוא הראה במשחק, וזה נהדר". שחקנים שכמותו צריכים לשחק כמה שיותר, ואחרי המסלול שעבר מאז גיל הנעורים – הגיע זמנו לתפוס את המושכות. גם אם לא יזהר כמצופה בלבן, אלא יפציץ הרחק משם, כתותחן.
