לדידייה דרוגבה שנחת אתמול בארץ, יש כל מה שילד בחוף השנהב יכול לחלום עליו: קריירה ענקית של כדורגלן באחד ממועדוני הפאר הגדולים בעולם, משכורת עתק שאפשר לקנות איתה חצי אפריקה ועוד היה נשאר לשים קצת בצ'אד, אישה דוגמנית, אוסף של מכוניות רולס רויס בגראז' הפרטי ואת המזל לחיות מספיק רחוק מהתופת העקובה מדם שנקראת חוף השנהב.
בדומה ללא מעט מדינות אפריקאיות שכבר התרגלנו לראות בתחקירים מזעזעים של איתי אנגל, בין עוד פרסומת לאיי פון משוכלל שעד שנלמד להפעיל אותו ימציאו כבר חדש לעוד פרסומת של כורסא רכה ומעוצבת ממש כמו זו שאנחנו מתכווצים עליה כשאנחנו רואים תחקירים מזעזעים של איתי אנגל, סובלת גם חוף השנהב מאלימות משתוללת ואובדן מוחלט של ערך חיי אדם. מלחמת אזרחים שפרצה בה לפני שש שנים חילקה את המדינה לשני חלקים וגם הסכם שלום שנחתם בין הצדדים בשנה האחרונה עדיין רחוק מלהביא שקט.
כמה כל זה רחוק מדרוגבה? מסתבר שלא יותר מדי, במחזור הרביעי העונה במשחק החוץ של צ'לסי נגד מנצ'סטר סיטי (1:3 לצ'לסי, גול כחול אחד על כל עשרה מיליון פאונד שרוביניו העדיף לקבל מהסיטי) התכונן החלוץ, שחזר מפציעה, לעלות כמחליף למגרש כשלפתע עצר אותו השופט וביקש שיסיר את סופג הזיעה שהוא לובש בטענה שאינו תואם את צבעי הקבוצה. הסופג היה בצבעי כתום- לבן- ירוק, צבעי הדגל של חוף השנהב. דרוגבה עיקם את הפרצוף אבל המסר עבר, במשחק הבא של צ'לסי עלה סלומון קאלו, שמשחק כזכור גם הוא בחוף השנהב, עם אותו סופג זיעה.
למה זה חשוב להם? נראה לי שאתם כבר מבינים לבד, בדיוק כמו שלמאמן שלהם לשעבר אברם גרנט היה חשוב לעלות עם סרט שחור על הזרוע בחצי גמר ליגת האלופות ביום השואה. כנראה שזה לא ממש צירוף מקרים שדווקא בקבוצה הכי קוסמופוליטית באירופה שממומנת על ידי אוליגרך רוסי, מתודרכת על ידי מאמן ברזילאי ואין בה יותר משלושה שחקנים שיכולים לדבר אחד עם השני באותה שפה, ראינו את המפגנים הפטריוטיים- לאומיים הללו.
רבים תהו ביורו האחרון האם יש עדיין ערך אמיתי לתחרות בין נבחרות לאומיות שמרבית שחקניהם משחקים בליגה שלא במדינתם ומזוהים יותר עם קבוצותיהם הסדירות, והאם הכדורגל העולמי לא הפך לכפר גלובאלי אחד שמח וגדול בחסות אדידס ונייק בו גר רונלדו עם רוני ומיכאל בלאק עם דקו ירבוץ וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות. תבלו. כנראה שעדיין לא, בטח ובטח כל עוד ימשיך הכדור הזה (לא ההוא שבועטים בו) להיות מחולק לאדונים ומשרתים, דרג וזרג, רן דנקר ועילי בוטנר.
ומה כל זה אומר על אז מה שצפוי לנו ברמת גן? מה זאת אומרת, יתנו לנו בראש.