עם זאת נדמה שלפחות בכל מה שנוגע לספורט האנגלי, השגשוג וההצלחה המקומיים בכל הזירות הינם כה חד משמעיים לאחרונה, עד שקשה שלא לחשוב שאולי באמת שורה עליו כרגע איזה קארמה חיובית בלתי מתפשרת או לפחות סוג של אופוריה יוצרת. קו פרשת המים שיצר, כך נדמה, את הקארמה הזו הוא ההצלחה הפנומנלית של הבריטים באולימפיאדה, שמאז התרחשה, כפי שכבר נכתב כאן, כל מה שספורטאים בריטיים נוגעים בו מתגלה כהצלחה גדולה. טניסאים, נהגי מירוצים, כדורסלנים ואפילו חברי נבחרת הכדורגל האנגלית, אלה שהיו אחראים רק לפני שנה לאחד הכשלונות המבישים והסנסציוניים בתולדות הכדורגל האירופי כשכלו להעפיל למשחקי גמר היורו, כולם לא מפסיקים לאחרונה לנצח.
כל מטאטא יורה
הצלחותיה המרשימות של נבחרת הכדורגל האנגלית הן בהחלט דוגמא מצויינת של ההצלחה הזו. אחרי ארבעת המשחקים שהתקיימו בחודשיים האחרונים, יש לנבחרתו של קאפלו את מלוא 12 הנקודות ויחס שערים של 12:3, הפתיחה הטובה ביותר של קמפיין מוקדמות מונדיאל על ידם אי פעם. לשם השוואה, בשלב המקביל במוקדמות היורו האחרונים הם היו עם 7 נקודות ו-6 שערי זכות בלבד. נכון, אפשר כמובן לייחס את כל זה לקאפלו ולשינוי שהוא הביא אבל מבלי לגרוע מיכולותיו של האיטלקי, צריך לציין שבחלק גדול משחקי הידידות שהתקיימו בשנה האחרונה הפגינה נבחרתו של קפאלו יכולת בינונית למדי שבאה לידי ביטוי בין היתר הפסד לצרפת ותיקו ביתי עם צ'כיה.
אלא שמאז התחיל הקמפיין בחודש ספטמבר, ובעיקר מאז המשחק השני המרשים בקרואטיה הכל נראה אחרת. גם במשחקים שבהם הנבחרת הרשימה פחות – כמו מול קזחסטן, היא כבשה בצרורות ואותתה שאחת הבעיות הגדולות ביותר של הקמפיי הקודם, חוסר מחץ בהתקפה, בא על פתרונו. ווין רוני כבש כבר חמישה שערים בשלושה משחקים, תיאו וולקוט הבריק עם שלושער מול קרואטיה וגם ג'רארד ולמפרד, הצמד שבאופן שיטתי כשלו בעבר כשיחקו ביחד בנבחרת, נתנו את התרומה שלהם במהלך הקמפיין, ג'רארד עם שער ולמפרד עם בישול. הספסל של קאפלו עמוק מאוד וכאילו כדי להפוך אותו לאדם שמח עוד יותר נמסר השבוע שעמנואל אמונייה, השוער המצוין של ארסנל צפוי לקבל אזרחות אנגלית והוא יוכל להיות השוער הראשון של קאפלו ולפתור לו את הבעייה הרצינית היחידה שיש לו במערך, בעיית השוער (כמה פרשנים מקומיים אמנם עיקמו את האף וטענו שלאחר שהבעלים הזרים, השחקנים הזרים והמאמנים הזרים השתלטו לחלוטין על המועדונים המקומיים אסור לתת להם לעשות את זה גם בנבחרת, אבל אף אחד לא ממש מתרגש מהם כאן. האנגלים צמאים לתואר בינלאומי והם יעשו כל מה שנדרש כדי להשיג אותו).
הדרך עוד ארוכה
למרות שכשמדובר בנבחרת אנגליה אף פעם אסור להמר, כמו שהדברים נראים כרגע, צריכה להתרחש קטסטרופה יוצאת מגדר הרגיל כדי שאנגליה לא תעלה למונדיאל מן המקום הראשון בבית. אחרי הכישלון הקולוסאלי בקמפיין הקודם זה בהחלט לא עניין של מה בכך, אבל צריך לזכור שמבחינת האנגלים, גם כיום, ההעפלה למשחקי הגמר היא לא המטרה העיקרית. האנגלים רוצים להגיע עד הסוף ולהחזיר את הגביע העולמי ללונדון לאחר 44 שנים, וכאן כבר באמת תזדקק הנבחרת להרבה קארמה חיובית.
במונדיאל הנבחרת עלולה לפגוש הגנות צפופות במיוחד שהאנגלים התקשו עד היום לפצח, מה שאומר כמעט תמיד מבחינתם הכרעה בפנדלים וכשזה מגיע להכרעה בנפדלים לאף אחד אין רקורד כואב יותר מאשר לנבחרת שלושת האריות. האנגלים תמיד מגיעים לטורנירים גדולים אחרי עונה עמוסה ביותר של כל הכוכבים שלהם וכמעט תמיד שחקן מפתח אחד או שניים מגיעים פצועים. לאנגלים גם אין את היכולת המיוחדת של הגרמנים, האיטלקים או הברזילאים להעפיל לשלבים המכריעים של הטורנירים הגדולים גם כשהם מפגינים כדורגל בינוני בשלבים המוקדמים, ולכן הם יצטרכו להיות במיטבם בכל משחק ומשחק. ואם התחלנו בענייני קארמה אז אי אפשר שלא להזכיר כאן את נבואת הזעם של אוולינה טורטול, אימו הקשישה של קאפלו, שטענה בשעתו שהיא משוכנעת שהמעבר שלו לאנגליה לא ייגמר בטוב. "הכל יהיה טוב כשהוא ינצח", היא צפתה, "אבל ברגע שהם יפסיד הם יחתכו לו את הגרון" היא טענה בכוונה לצהובונים האנגלים כשהיא משתמשת בדימויים הלקוחים הישר מעולם המאפייה וסיכמה: "ימי השקט והשלווה שלי הסתיימו".
אז איך כל זה ייגמר? קשה לנבא. מצד אחד לך תתווכח עם נבואת זעם של קשישה איטלקייה. מצד שני יכול להיות שבכל זאת האופוריה האולימפית, שמקורה באולימפיאדה שהייתה אבל לא פחות בזו שתהיה כאן בבית (ע"ע יוון ביורו 2004) בעוד ארבע שנים, יגברו על האנרגיות השליליות מבית משפחת קאפלו. נחכה ונראה. בינתיים אולי בכל זאת, ליתר בטחון, שווה לקפאלו להזמין את מדונה (או שמא נגיד אסתר?) למשחקי הנבחרת. אולי היא בכל זאת תביא איתה קצת מזל קבלי, או קצת וינריות אמריקאית, וגם אם לא, היא עדיין מועמדת מצויינת לשיר את ההמנון לפני המשחק.