אדיר, כביר, שגיב, מזהיר, יוצא מן הכלל, תותח על וכל סופרלטיב שתרצו. אין על פדרר. כמו חומה בצורה שמתגבהת בחמישה סנטימטרים עם כל צעד שאתה עושה בניסיון לעבור אותה, גם הוא לא ניתן למעבר. מה שמרשים במיוחד ב-15 תארי הגרנד סלאם שלו, הוא שחלק גדול מהם הוא עשה כנגד מאבק של טניסאי על (כמעט) כמוהו, שאותו הוא היה צריך לנצח בהפרש של חוט השערה. כך היה לפני שנתיים מול נדאל, כך אתמול מול רודיק הנהדר. פדרר יודע להביס כשצריך וכשהמתמודד מעט נחות ממנו, אבל אם צריך הוא יכול להסתפק בהנחת הנוצה שתשבור את גב הגמל, ואין כמוהו להניח את הנוצה המכרעת ראשון. נכון יש לו גם הרבה מזל, אבל בלי זה הרי אי אפשר להגיע לשום דבר בחיים.
בטוח בנצחונו. פדרר לא סבל מעודף צניעות אתמול. הוא עלה להניף את הגביע עם חליפה שהוכנה מראש ועליה תפור בזהב המספר 15, מה שלא ממש נתן כבוד ליריבו בגמר. הוא לא נתן לרודיק יותר מדי כבוד והקפיד להזכיר גם את חסרונו של נדאל, שבלעדיו כביכול ההישג פחות מושלם, וזאת למרות קרב האיתנים יוצא הדופן שרודיק סיפק לו ולקהל.
גמר קלאסי. ספק אם יש טורניר ספורט כלשהו שבכל שנה מבטיח כל כך הרבה ומצליח לקיים, ספק עוד יותר גדול אם יש טורניר בסדר הגודל הזה, ששנה אחר שנה אחר שנה מצליח לספק גמרים קלאסיים ומרתקים כל כך. שנה אחרי אחד הגמרים הגדולים בהיסטוריה בין פדרר לנדאל קיבלנו השנה מהדורה חוזרת. מה לא היה כאן, חמש מערכות צמודות, שהחמישית ארכה למעלה משעה וחצי, סרבים אדירים, עצבי ברזל משני הצדדים, יציאה ממצבים אבודים ושינוי חוזר ונשנה של מומנטום. אי אפשר לבקש יותר ממשחק גמר.
דודי סלע. לישראלי היה טורניר טוב מאוד, הוא ניצח שני מדורגים בכירים ממנו, כולל אחד שלפני שנה הגיע לחצי הגמר. חבל שהוא הגיע לא כל כך מרוכז למשחק מול דג'וקביץ שבו הוא היה יכול אולי לעשות יותר. הוא הוכיח שהוא ודשא מסתדרים לא רע ויש סיכוי טוב שעוד נראה אותו כאן בשנים הבאות לפחות בשלושת הסיבובים הראשונים. מצד שני צריכים להיות ריאליים. הפער בין סלע ובין שחקני העשירייה הראשונה וחלק מהשנייה הוא עצום, ויישאר כזה. לכן, ניסיון שלו לשחזר את הישגיהם של מנסדורף וגליקשטיין ולהגיע לרבע גמר גרנד סלאם יהיה לא פשוט.
הוק-איי (עין הנץ). תוכנת המחשב שבה עושים שימוש במגרש המרכזי כדי לבדוק אם קריאות הקוונים מדויקות צברה לה כאן פופולריות רבה, והקהל פיתח ריטואל קבוע, כאשר במהלך הקרנת מעוף הכדור באמצעות התוכנה הוא מלווה את הכדור בשאגה ארוכה עד לנחיתתו על הקו או על אחד מצידיו.
וויליאמס, האחיות. סחתיין על ההגעה המי יודע כמה לגמר, אבל מה לעשות, שמפגש חוזר של שתי אחיות מאותה משפחה הוא לא ממש מרתק.
זולגות הדמעות מעצמן. אח רודיק רודיק, כמה אכזר הוא הספורט. גמר שלישי מול פדרר בוימבלדון והפסד שלישי. במשך למעלה מארבע שעות הוא נתן משחק הירואי ולא נשבר אפילו פעם אחת מול גדול השחקנים בהסטוריה. הוא לקח את המערכה הראשונה ובשובר השוויון של השנייה הוביל 6:2 רק כדי שפדרר ייקח שמונה נקודות רצופות ויזכה במערכה. עדיין, זה לא גרם לו להישבר וגם לא ההפסד בשובר שוויון במערכה הבאה. הוא הצליח לשבור את פדרר ולהגיע למערכה חמישית ומכרעת, וגם שם לא נכנע עד המשחקון ה-30. קשה להאמין שמישהו יכול לשחק כל כך טוב, להפגין כל כך הרבה קור רוח וחוסן מנטלי, ועדיין להפסיד. כנראה שהתפקיד ההיסטורי שלו בגמר הזה היה להראות עד כמה פדרר הוא טניסאי על ועד כמה השיגו הוא יוצא דופן. כמו תמיד, תוגת המפסיד במקרה הזה גדולה בהרבה משמחת המנצח. אם היה מקום בספורט הזה לתיקו וזכייה משותפת, רודיק היה ראוי לכך, אבל מה לעשות שזה לא עובד ככה.
חידוש. הגג המתקפל במגרש המרכזי. כמה דיבורים וכמה דיו נשפך כאן בעיתונים בדיונים על הגג החדש וההסטורי. בסופו של דבר אחרי השקעת המליונים, דווקא השנה הגשם נעדר מהמגרשים למעט יום אחד שסיפק אפשרות סוף סוף לבדוק את החידוש הזה ולקיים משחק לאור תאורה עד שעות מאוחרות. הגג עבד, העיתונות ירדה למארגנים מהגב והמהנדסים נשמו לרווחה.
טלוויזיה. תענוג אמיתי לראות את הכיסוי הטלוויזיוני של הבי.בי.סי, הפרשנות של כל הגדולים (מקנרו, בקר ושות'), השידור המאופק והחסכוני ובצידו התמונות המתמקדות בכל מי שראוי להתמקד בו ביציע בין בשל מה שהוא לובש (שלל תחפושות, מסרים על החולצות ובקשות נישואין) ובין בשל מה שהוא פחות לובש(או לובשת) בימי הקיץ הווימבלדונים. כל זה מבלי כמובן להפחית מן הערך הבא.
יורם שמרון. כבודו במקומו מונח.
כרטיס לגמר. כשאנדי מארי עוד אמור היה לשחק בגמר היו כאן דיבורים על כרטיסים לגמר שהוצעו באינטרנט ב-20 אלף ליש"ט. גם אם זה מעט מוגזם, היו ללא ספק אנשים שהסכימו לשלם עבור כרטיס לרבע, חצי או לגמר מחירים של מכונית חדשה. והיה מי שהעדיף לצורך כך לבלות לילה או שניים באוהל בדרך לתור לכרטיסים הזולים המוצאים למכירה באותו יום.
מארי, אנדי. קשה לזכור, אבל עד חצי הגמר אף אחד לא דיבר על פדרר. את כולם עניין רק דבר אחד, אנדי מארי. כמו במקרה של רודיק, גם במקרה של מארי, קשה מאוד לבוא אליו בטענות. היה לו טורניר מצוין כולל משחק הירואי נגד השוויצרי המצוין וואוורינקה בשמינית הגמר. גם בחצי הגמר מול רודיק מארי שיחק מצוין והפגין טניס מעולה וחוסן נפשי, אבל כמו שרודיק למד יומיים מאוחר יותר, לפעמים לא מספיק לשחק מצוין כדי לנצח. לזכותו ייאמר שלא עשה רושם שהלחץ העצום משפיע עליו לרעה. הוא עוד ייקח גרנד סלאמים, אם כי לא בטוח שוימבלדון יהיה הראשון.
נאנחות ונאנחים. השנה זה כבר לא רק הבנות, גם לא מעט מהבנים. דווקא השניים שהגיעו לגמר שתקו לאורך כל המשחק. מוסר השכל?
סמפראס, בורג, רוד לייבר, אלכס פרגוסון, הנרי קיסינג'ר, בוריס בקר, ג'ון מקנרו. כולם כולם באו לראות את פדרר שובר את השיא של פיסטול פיט. פלא שחסרים כרטיסים במחיר סביר? כל המקומות תפוסים על ידי הסלבריטאים.
עמידה בלחץ. אם יש משהו שהספורט הישראלי יכול רק לחלום עליו זה מידת העמידה בלחצים, החוסן הנפשי, היכולת לצאת מהקבר וגם להתאושש ולמחוק מיידית מפח נפש שזה עתה התרחש - שהפגינו גם פדרר וגם רודיק בגמר הזה. שני קרחונים של ממש.
פאר, שחר. לא השנה שלה ובטח לא הטורניר שלה. האם היא עוד תצליח לשחזר את ימיה בעשירייה השנייה או השלישית? קל זה לא יהיה. רוסיה לבדה מנפקת כמות לא תיאמן של טניסאיות על כל שנה והתחרות צפופה.
צופים אגרסיביים. מי שחשב שהאוהדים של דודי סלע אגרסיביים (והם בהחלט לא ביישו את הפירמה), היה צריך לפגוש את חבורת המעודדים של לייטון יואיט האוסטרלי. חבורת הפנאטים הם כונו כאן, שרו קפצו ועשו רעש לא נורמלי עם כל נקודה של גיבורם. האנגלים צקצקו קצת ורגנו קצת על ההתנהגות הבלתי וימבלדונית אבל לא עשו עניין גדול. בכל זאת הם הרי שלחו לאוסטרליה במשך שנים את כל הפושעים שלהם אז הם לא יכולים להתלונן שהאוהדים שמגיעים משם טיפה רעשנים.
קיץ ארוך ונטול אירועים ספורטיביים לפנינו. אין אולימפיאדה, אין יורו אין מונדיאל ועכשיו גם וימבלדון נגמר. הפלאשניג מדו נערך בשעות בלתי אפשריות. מה יהיה? יאללה, מתי נפתחת הליגה האנגלית?
רפאל נדאל. הספרדי חסר כאן כמובן ואין לדעת איך הכל היה נגמר איתו בכושר מלא, אבל גם בלעדיו פדרר היה צריך לגייס את כל יכולותיו כדי לעשות את זה. העדרו לא פגם כהוא זה בחגיגה הגדולה שהיתה בוימבלדון השנה. אפשר רק לדמיין מה היה כאן איתו.
שיא. 15 תארי גראנד סלאם. יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה. אחד יותר מזכיות המייגו'ר של טייגר וודס. שש זכיות בוימבלדון כמו מספר האליפויות של ג'ורדן. יש לו עוד זכייה אחת בוימבלדון כדי להשוות את שיא הזכיות שם של סמפראס מה שיציב אותו בשורה אחת עם לאנס ארמסטרונג (שבעה טור דה פרנאס) ומיכאל שומאכר (שבע אליפויות פורמולה 1). אל תדאגו, הוא יגיע גם לשמונה.
תור. היה שווה לחכות שלוש שעות בשמש הקופחת. מי שמגיע ללונדון ביוני בשבוע הראשון של הטורניר ורוצה ליהנות מחוויה שהיא מעבר לספורט, פסטיבל של ממש, שלא יוותר על זה. במחיר של עשרים פאונד אפשר לראות כמה משחקים שרוצים בחוץ, כולל עם קצת מזל את כוחותינו. אולי עוד קיץ ניפגש?