פיליפו אינזאגי טוען שהוא לא גמר את הקריירה, אלא רק את העונה. מצד אחד יש משהו מאוד מרגש בשחקן כדורגל שחצה כבר את גיל 37 ומאמין שהוא יכול לחזור מפציעה של רצועות קרועות. מצד שני יש כאן משהו די פתטי באמונה כזאת.
כך או כך, אינזאגי יצטרך לראות את הדרבי המילאנזי הראשון של העונה, וכנראה גם את השני שיהיה באפריל מיציע הכבוד, וזה המקום לעשות סדר בקריירה מופלאה של חלוץ ענק שזכה בכל תואר אפשרי והפך לסמל של הרוסונרי בשנים האחרונות.
הנחישות של אינזאגי, זאת שגרמה לו להודיע לאוהדי מילאן שהוא עוד לא אמר את המילה האחרונה בכדורגל האיטלקי, יכולה לסכם את הקריירה כולה. האיש לא נשבר גם לא בימים קשים. גם לא כשישב על הספסל ולא ראה את חולצת ההרכב גם בימים שלא הפסיק להבקיע.
ב-1995 שמה פארמה את ידה על החלוץ האיטלקי המוכשר אחרי שעבר בפיאצ'נזה וגם ב-ורונה.השידוך הזה לא כל כך הצליח ואחרי עונה מצא את עצמו "פיפו" באטלנטה שם כבש 24 שערים ב-33 משחקים. הנתון המדהים הזה הוביל אותו מיד לגברת הזקנה שם השלים שלישייה די קטלנית שכללה את זידאן ואת דל פיירו.
במשחק הליגה האחרון של עונת 2000/1 פרצו אוהדי יובנטוס לדשא כדי להיפרד מהשחקן הנערץ, שהיה ברור כי לא יחדש את חוזהו. אם הם היו יודעים שבתוך כמה שבועות הוא יחתום אצל היריבה השנואה, ספק אם היו מתנהגים אליו באבירות.
ההישגים הגדולים שייכנסו להיסטוריה של ליגת האלופות
שלוש פעמים הגיע אינזאגי לגמר ליגת האלופות, אירוע ששחקנים אחרים היו מוכנים לשלם עשרות אלפי יורו רק כדי להגיע למשחק כזה רק פעם אחת. פעמיים הוא שיחק, פעמיים מילאן זכתה. במשחק הגדול של 2005 מול ליברפול הוא לא נטל חלק. מילאן אז הפסידה.
בכלל בספרי ההיסטוריה של ליגת האלופות, לאינזאגי יש כרך מיוחד. הוא השחקן המבוגר ביותר שהבקיע עד כה במפעל היוקרתי. את הצמד מול ריאל מדריד ב-2:2 הגדול בסן סירו הוא עשה כשהוא בן 37 ו-85 יום. הוא כבש צמד בגמר מול ליברפול במשחק שקיבל את הכינוי "משחק הנקמה" אחרי הניצחון של האדומים בפנדלים שנתיים קודם לכן.
שני השערים האחרונים שלו הקפיצו אותו למקום הראשון בטבלת כל כובשי השערים בליגת האלופות בצוותא עם האגדה הספרדית, ראול. 70 שערים הוא כבש במפעל ואם ראול, שעדיין משחק, לא יבקיע יותר, יישארו השניים בפסגה.
אחד הדברים שתמיד נזכור מהקריירה של אינזאגי זה כמות הפעמים בה הוא נתפס בנבדל. את רגע השיא יצר דווקא אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, שאמר עליו פעם בחצי הומור: “אינזאגי זה חלוץ שנולד מעמדת נבדל". פיפו קיבל את הדברים בחיוך והבנה.
במרץ 2009 חגג פיפו את השער ה-300 שלו בקריירה וכיאה לרגע כזה הוא חגג עם חולצה של מילאן שנשאה את המספר 300.
גם גביע העולם נחת בסוף בידיים של פיפו
גם במסגרת המדים הכחולים של הסקוודרה אזורה אינזאגי לא טמן ידו בצלחת. הוא שיחק בנבחרת בשלושה מונדיאלים וזכה לראות את גביע העולם נוחת היישר בידיים שלו ב-2006. בכלל רשימת התארים של אינזאגי לא נגמרת.
זה התחיל ב-1994/5 כשהעפיל עם קבוצת האם שלו, פיאצ'נזה, לסרייה A. שלוש שנים מאוחר יותר הוא הכפיל את עמות התארים כשחגג עם יובנטוס את האליפות הראשונה ולא האחרונה בקריירה עם יובנטוס, אליפות שהתווספה לסופר קאפ האיטלקי.
שנות ה-2000, השנים שלו עם החולצה מספר 9 במדי הרוסונרי, היו השנים הטובות שלו מבחינת תארים אישיים וקבוצתיים. הוא חגג אליפות בעונת 2003/4 והניף את הגביע שנה אח קודם לכן. הגביע אגב, היה התואר הקטן יותר באותה שנה, שכן פיפו זכה בפעם הראשונה להצמיד קרוב קרוב לליבו את הגביע הגדול, ליגת האלופות.
פיפו זכה בצ'מפיונס גם בעונת 06/7, פעמיים בסופר קאפ האירופי ועוד פעם באליפות העולם לקבוצות. את כמות השערים המכריעים והנקודות שהביא לקבוצה שלו, יהיה קשה אפילו למחשבון לספור.
עכשיו פיפו יצטרך לעבור ניתוח כדי לאחות את הקרע, יצטרך שיקום ארוך וספק אם מישהו היה מוכן לשים את הכסף שלו שהוא יחזור ללבוש מדים של כדורגל. הכדורגל האיטלקי ייחסר שחקנים כאלה ואם וכאשר יחליט פיפו לתלות את הנעליים, מן הראוי שיקבל את הכבוד השמור רק לשחקנים גדולים. כי אנזאגי הוא באמת אחד הגדולים אם לא הגדול שבהם.
הקריירה של אינזאגי, בין אם מדובר במסגרת הקבוצה או הנבחרת, ידעה ים של רגע אושר ושמחה. הנה כמה מהם, כדי שלא נצטרך להתגעגע...
