אולי זה סימן לבאות, אבל הפעם האחרונה שנבחרת ישראל חטפה ארבעה שערים ומעלה במשחק ידידות, זה היה לפני יותר משמונה שנים, כאשר ריצ'ארד מולר נילסן, המאמן הזר האחרון של הנברת, וחבורתו חטפו 7:1 מנבחרת גרמניה שהתכוננה למונדיאל.
נילסן, שהחזיק בחוזה לעוד שנתיים בנבחרת לא יכול היה לשאת את ההשפלה של אותו הפסד והתפטר לאחריו. הדבר היחיד שזכור מאותו משחק היה הניסיון של הדני הנחמד להציב את טל בן חיים כקשר אחורי. האם ניר ביטון הוא הטל בן חיים של 2010?
אם נשים בצד את הנוסטלגיה, כמעט ואין שום דבר חיובי שאפשר לקחת ממשחק הפתיחה של עידן לואיס פרננדז בנבחרת ישראל מול אורוגוואי, מלבד אולי את היכולת הטובה של ליאור רפאלוב, שהבקיע שער בכורה בנבחרת.
גילי ורמוט, להזכירכם זה שקטף לא מזמן את תואר שחקן העונה, היה אמור להיות זה שסוחף את הנבחרת קדימה, אבל נראה אנמי ולא מחובר, רוברטו קולואטי ובן סהר, איתם החליט פרננדז לפתוח, עדיין היו חלודים אחרי שמיעטו לשחק במחזורים האחרונים בליגות שלהם.
אבל השיא היה בהגנה. באופן מסורתי מדובר בחלק החלש של נבחרת ישראל, שמלבד טל בן חיים לא ידעה לייצר שחקני הגנה ברמות הגבוהות של אירופה. אם לא דודו אוואט, ששוב הראה מדוע הוא שוער ראשון בקבוצת צמרת בליגה הספרדית, התוצאה יכולה היתה להיות אפילו גבוהה יותר.
כאשר הגיע לראשונה לישראל, כמאמן בית"ר ירושלים, לא הצליח לואיס פרננדז להפוך את הכישרונות הרבים שבעטו בבירה לקבוצה מנצחת. בית"ר שלו אולי הפגינה לפרקים כדורגל נהדר, אבל לא ממש היוותה איום למכבי חיפה.
אם חובב הסוכריות מצרפת רוצה להוביל את נבחרת ישראל לעבר הארץ המובטחת, יורו 2012, כמו שלימד אותו ז'וזה מוריניו, הוא חייב קודם כל למצוא רביעייה אחורית שתוכל לגרום לו ולנו לישון טוב בלילה ואת זה, ככל הנראה, הוא עדיין לא מצא.
אוהדי אורוגוואי הלכו הביתה מרוצים. הם ראו את נבחרתם כובשת ארבעה שערים רגע לפני שהיא עולה על מטוס למונדיאל, אבל אל להם להיות בטוחים בעצמם כל כך, רק בחלומות שלהם הם יקבלו מתנות כמו שהם קיבלו מישראל.
