השנה היא 2002, גברי לוי הוא יו"ר ההתאחדות ועמדת מאמן הנבחרת פתוחה בעקבות ההתפטרות המפתיעה של ריצ'ארד נילסן לאחר תצוגת נפל של הנבחרת בגרמניה (הפסד 7:1). בקרב ההתאחדות ובציבור אוהדי הכדורגל יש תמימות דעים כי הגיע זמנו של דרור קשטן, המאמן המעוטר בישראל, הגיע ויש למנותו למאמן הנבחרת לקראת מוקדמות יורו 2004. תמימות דעים מלבד איש אחד - גברי לוי.
קשטן היה אז בשיא אונו. בעונה שחלפה הוביל את הפועל ת"א למסע מופלא באירופה שכלל ניצחונות על צ'לסי, מילאן ופארמה והוריד את הקוף של "לא מצליח במסגרת האירופית" מגבו, אבל אחרי שלקח דאבל ב-2000, ראה את מכבי חיפה ואברהם גרנט מקדימים אותו פעמיים בקרב על תואר האליפות.
לקראת סוף מאי של אותה שנה נפגש גברי לוי עם קשטן על מנת לסגור את תנאיו בנבחרת. היו שאמרו שהפגישה הזו היתה מלאכותית ולוי, שבדומה למצב היום היה האחראי הכמעט בלעדי להעלאת שמות של מועמדים לאימון הנבחרת, כבר החליט כי גרנט, אותו הוא מכיר טוב מימיו בהפועל פ"ת יהיה מי שיחליף את נילסן.
בסיום אותה פגישה הצהיר קשטן כי הוא לא יהיה מאמן הנבחרת. לתקשורת סופר כי היו פערים כספיים בין שני הצדדים. ניתן רק לדמיין איך פני ההיסטוריה היו משתנים אם דעתו של הרוב היתה מתממשת וקשטן היה ממונה למאמן הנבחרת, בעוד גרנט היה ממשיך במכבי חיפה.
כעבור 3 שנים, בתום כהונתו של גרנט, חשו בהתאחדות כי יש לתקן את העוול שנעשה ונתנו לקשטן את הנבחרת, למרות שהתואר המשמעותי היחיד בו זכה מאז הפעם האחרונה בה היה מועמד לאמן את הבחורים בכחול-לבן היה גביע המדינה ב-2006. הפועל שלו היתה רחוקה מלהרשים ונדמה היה שמניותיו של קשטן בירידה, אך ההרגשה כי קופח בעבר כשלא קיבל את הנבחרות גברה.
אחרי שני קמפיינים כמאמן הנבחרת, הפך קשטן ממאמן עם הילה של המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי לשק חבטות שאיבד את אמון הקהל, ראשי ההתאחדות, התקשורת וחשוב מכל - שחקני הנבחרת. איך הפך הווינר האולטימטיבי של הכדורגל הישראלי למאמן עם כתם שיהיה קשה מאוד למחוק?
הרס"ר הופך לסלחן
קשטן הגיע לנבחרת עם מוניטין של מאמן קשוח, כזה שלא מחשבן לאף שחקן, גם אם מדובר בכוכב הכי גדול של הקבוצה. בעבר לא פחד לנפות מהסגל את אורי מלמיליאן כאשר אימן את בית"ר ובתקופה שאימן בהפועל, הישעה את מילאן אוסטרץ אחרי שזה צבע את השיער.
ההתחלה של קשטן בנבחרת היתה המשך ישיר לכך. טל בן חיים זכה למקלחת קרה ממאמן הנבחרת לאחר שזייף באימונים לקראת משחק האימון מול סלובניה. בסביבתו טענו כי התאכזב כי לא קיבל את סרט קפטן הנבחרת, אך את קשטן כל זה לא עניין והוא שלח את בן חיים על המטוס הראשון הביתה.
אך מהר מאוד הבין קשטן שהוא בבעיה. היצע השחקנים לנבחרת ישראל הוא דל והוא לא יכל לוותר לגמרי על בן חיים. מהר מאוד אורגנה סולחה והבלם הסורר הוחזר. בתקריות הבאות, זה כבר היה קשטן אחר לגמרי, סלחן יותר, כנוע יותר ללחצים של הסביבה. בעל כורחו ולעת זקנה, נאלץ קשטן להפוך את עורו ולהיות פוליטיקאי.
פתאום לירן שטראובר נסע עם הנבחרת ללטביה בעקבות דרישה של שחקני הנבחרת, למרות שלא היה אמור להצטרף בכלל. רוברטו קולאוטי, שהעביר ביקורת פומבית על המאמן לאחר שלא זימן אותו בשיא כושרו, קיבל זימון למשחק שלאחר מכן. אצל קשטן הישן זה לא היה קורה.
השיא הגיע בתקרית עם יוסי בניון במשחק מול לטביה. קשטן הישן היה זורק את בניון מהנבחרת מייד אחרי שזה בא בטענות לצוות המקצועי בעקבות חילופו במשחק. קשטן הבליג.
לא היה אפילו שחקן אחד שנתן לו כבוד והודה לו מול המיקרופונים בסיומה של הקדנציה שלו כמאמן אחרי יותר מ-3 שנים. השתיקה הרועמת של השחקנים אחרי התיקו מול שוייץ אמרה הכל.
הסכסוכים
בתחילת תקופתו של קשטן כמאמן הנבחרת זכה הכדורגל הישראלי לעדנה כאשר הנבחרת הצעירה הצליחה להעפיל לאליפות אירופה אחרי ניצחון על צרפת בפלייאוף. בשל כך, היו צריכים גיא לוי, מאמן האולימפית וקשטן לעבוד בשיתוף פעולה כדי שכל אחד יוכל לקבל את הכלים המקסימליים להצליח.
אך במקום זאת, שוב ושוב נקלעו השניים לסכסוך מתוקשר ומכוער על זימוני שחקנים, כאשר קשטן מבהיר כי המשימות של הנבחרות הבוגרת חשובות יותר ואילו לוי מתלונן כי אין שיתוף פעולה מלא עם מאמן הנבחרת והוא לא מקבל את כל הכלים להצליח. בסופו של דבר, רק אחרי התערבות של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, ועזיבתו של לוי את הנבחרת הצעירה בעיצומו של קמפיין נפתרו המחלוקות.
גם שיתוף הפעולה של קשטן עם הקבוצות היה לוקה בחסר. מאמן נתניה, לותר מתיאוס, קרא למאמן הלאומי "חסר כבוד" לאחר שזה זימן פגישה איתו וקשטן ביטל אותה פעמיים ויעקב שחר ביקר אותו לא פעם לאחר שהחליט לא לזמן את יניב קטן לאחר שהחלוץ נעדר מהנבחרת בגלל פציעות, שגורמים בנבחרת טענו שהיו "דיפלומטיות".
השיא הגיע בקמפיין האחרון, כאשר גם יו"ר ההתאחדות נכנס לקו האש של המאמן, בעקבות הודעת ההתאחדות כי לא ניתן לזמן את אלירן עטר לנבחרת. קשטן התבטא כי יש מקום לחלוץ בני יהודה בנבחרת, לוזון לא אהב זאת והחליט לאפשר למאמן לזמן אותו וכתב בהודעתו כי "קשטן רשאי לעשות הכל ובלבד שיעלה אותנו למונדיאל". מאז אותה תקרית היחסים בין השניים עלו על שרטון, זמנו של קשטן בנבחרת היה קצוב.
הזימונים המוזרים
גם בנושא זימוני השחקנים, לא הצליח להתחמק קשטן מהמוקשים והבורות. לפעמים נראה היה שזימן את השחקנים שחיבב ולא את אלה שנמצאים בכושר הכי טוב בזמן הנתון, כמו בדוגמא של יניב קטן ופיני בלילי, עליו אמר קשטן לאחר שספג ביקורת על אי זימונו: "אני המצאתי אותו".
אבל זה לא נגמר פה. חרף הבעיה של הנבחרת בקישור האחורי ובהגנה, קשטן "מחק" חלק מהשחקנים הוותיקים ופשוט לא זימן אותם, לא משנה באיזה כושר הם היו בליגה. אריק בנאדו, עידן טל, שמעון גרשון ואחרים הפגינו יכולת טובה, אבל לא זכו לתשומת הלב של המאמן הלאומי. חלקם כבר השלימו עם המצב, אחרים עדיין מחכים לזימון.
מצד שני, קשטן החליט לזמן את שמוליק קוזוקין לקראת משחק האימון מול פינלנד. קוזוקין עוד יהיה מגן מצוין, אבל באותה תקופה הוא אפילו לא פתח בקבוצתו, בית"ר ירושלים והזימון שלו היה תמוה. גם זימונו של ברק בכר לפני המשחקים מול לוקסמבורג ולטביה, למרות שהאחרון לא שירת בצבא והיה פצוע לא הותיר הרבה כבוד למאמן הנבחרת.
לא נראה היה שיש יד מכוונת בזימונים וגם כאשר גיא אסולין זומן למדים הלאומיים לקראת משחק הידידות מול צ'ילה, זה נראה היה כ"הנחתה" של יו"ר ההתאחדות יותר מאשר התרשמות מקצועית של המאמן לאחר שמאמן הצעירה ויתר על כישרון ברצלונה אתלטיק.
היחס עם הקהל התקשורת
במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן הנבחרת הבטיח קשטן שינוי והתקשורת קיבלה זו בברכה. הוא הבין שכעת הוא מאמן נבחרת ולא קבוצה פרטית ולכן לא ייתכן שימשיך לא להתראיין ולהפגין ריחוק מעיתונאים. אבל האידיליה הזו לא נמשכה הרבה זמן. קשטן לא שבר את נדר השתיקה שלו ועורר את קצפם של העיתונאים כאשר הגיע למסיבות עיתונאים רק יום לפני המשחק.
כאשר מינו את קשטן, ידעו ראשי ההתאחדות כי כך הוא נוהג, אבל השיקול המקצועי גבר. אך גם התוצאות על המגרש לא הגיעו ולא נותרו להם שום תירוצים. כבר אחרי ההפסד הראשון במוקדמות היורו לקרואטיה הראה קשטן כמה הוא מנותק כאשר אמר: "הקהל קיבל תמורה לכספו" ולפני המשחק מול אנגליה הצהיר: "כל תוצאה שהיא לא הפסד תהווה את ההישג הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי".
הדיבור המונוטוני, מסיבות העיתונאים המשעממות, חוסר היכולת לייצר באז סביב הנבחרת היו נסלחים אם היו מגיעות תוצאות על המגרש. אבל קשטן המשיך לחיות בבועה שלו והשאיר את אוהדי הנבחרת עם המון סימני שאלה. כמו לדוגמא אחרי ה-2:2 הביתי מול שוייץ כשהצהיר "ביטלנו אותם", למרות שניתן היה לראות שליטה שוייצרית ברורה במשחק וגם אחרי המשחק מול יוון לא פחד להגיד: "שלטנו במשחק", למרות שהנבחרת הפסידה 2:1.
מה למדנו?
בעקבות הכישלון של תקופת קשטן בנבחרת, אפשר להגיע כמה מסקנות ברורות. את מאמן הנבחרת הבא צריכה לבחור ועדה שתורכב מאנשי מקצוע ונציג של האוהדים, הוא לא יכול להיות מועמד פשרה, אלא המאמן הטוב ביותר שנמצא כעת בשוק, חייבת להיות לו אוריינטציה תקשורתית ויכולת להעביר את המסרים שלו לקהל. מעבר למאמן כדורגל מצוין, הוא גם צריך להיות פוליטיקאי טוב ולדעת לגרום לשחקנים לשחק עבורו.
דרור קשטן הוא מאמן ברמה הכי גבוהה שיש בכדורגל הישראלי, אין על כך עוררין. אבל כדי להיות מאמן נבחרת ישראל, צריך הרבה יותר מכך. אולי זה הלקח העיקרי שאפשר ללמוד מהקדנציה של דרור קשטן בנבחרת ישראל.
