סרחיו באטיסטה, שהחליף את מראדונה כמאמן ארגנטינה מיד לאחר הכישלון במונדיאל האחרון, מהווה את האנטיתיזה המושלמת לדמותו של דייגו הגדול. מבאטיסטה, שהיה כדורגלן מצוין אך אפור, לא תשמעו כמאמן הצהרות חסרות אחריות וגם אם תחפשו היטב לא תמצאו דרמות או שערוריות הקשורות לחייו.
באטיסטה שיחק במדי האלביסלסטה לצדו של מראדונה בשני מונדיאלים בהם הגיעו עד לגמר, ב-1986 וב-1990. הוא תפקד בעיקר כקשר אחורי קשוח אך שימש גם בתפקידים שונים בהגנה כסותם חורים, יעיל למדי אך רחוק מלהיות מבריק. השיא שלו כשחקן היה כמובן השלמת 90 דקות בגמר במכסיקו, אחריהן הניף עם חבריו את הגביע.
הסיבה העיקרית למינויו היא ההצלחה שלו כמאמן נבחרת ארגנטינה הצעירה (עד גיל 23), עמה זכה במדליית הזהב באולימפיאדה שנערכה לפני שלוש שנים בבייג'ין. השלד של הנבחרת ההיא, שכלל את מסי, מסצ'ראנו, די מריה, אגוארו, גאראיי ומונסון (נופה ברגע האחרון מהסגל לקופה אמריקה), הינו הבסיס של הסגל הנוכחי. באטיסטה הראה שהוא מסוגל להתמודד עם שחקנים בעלי אגו מנופח והשתמש בהם מבלי שתיפגע הלכידות הקבוצתית.
בתחילת החודש התמודד המאמן לראשונה עם סיר הלחץ הארגנטיני, כאשר מכל עבר נחתו עליו חצי ביקורת, בעקבות התבוסה המשפילה 4:1 לניגריה במשחק ידידות. מלבד הארסיות של כלי התקשורת, זכה באטיסטה למקלחת צוננת גם מצד הבוס שלו, נשיא ההתאחדות לכדורגל של ארגנטינה, חוליו גרונדונה.
"אי אפשר לשחק ככה עם היוקרה של הנבחרת הלאומית", הפנה גרונדונה את דבריו לעבר המאמן לאחר ההפסד המביש לנשרים והוסיף ביקורת להרכב שבחר באטיסטה, שכלל לא מעט שחקנים שאינם מנוסים בזירה הבינלאומית: "אתה לא יכול לשחק מול נבחרת כמו ניגריה, שבאה בהרכב הכי חזק שלה, עם סגל שאינו מתאים לכך".
ארבעה ימים אחרי ההשפלה מול ניגריה, חוו באטיסטה וארגנטינה הפסד מביך נוסף, הפעם 2:1 לפולין.
ב-20 ביוני נרשמה רגיעה זמנית בגזרה עם רביעייה ללא מענה לרשת אלבניה, כשהפעם רוב הכוכבים בתכלת-לבן לוקחים חלק במשחק, כולל ליאו מסי, שהיה המצטיין. אך המבחן האמיתי של המאמן יחל בשבוע הבא עם פתיחת הקופה אמריקה בארגנטינה, שחייבת לזכות בתואר כדי למחוק תקופת בצורת משפילה של 18 שנה.
ככדורגלן עשה באטיסטה את רוב שנותיו הטובות בקריירה בארחנטינוס ג'וניורס, הקבוצה בה גדל מראדונה, אך השניים שיתפו פעולה במועדון מבואנוס איירס עונה אחת בלבד, לפני המעבר של מראדונה לבוקה ג'וניורס ומשם לאירופה. באטיסטה נשאר כאמור שנים ארוכות יחסית והיה חלק מרכזי מתור הזהב של ארחנטינוס, שכלל שתיים מבין שלוש האליפויות של המועדון, ב-1984 ו-1985 ואת הזכיה היחידה של ארחטינוס בגביע הליברטדורס, גם ב-85'.
ב-1988 עבר לשתי עונות לריבר פלייט, שגם לה סייע לזכות באליפות. לאירופה לא הגיע, אך יצא מגבולות המדינה כששיחק בשורות טוסו פוטורס (tosu futures) היפנית.
תחנתו המשמעותית הראשונה כמאמן, באופן לא מפתיע, היתה ארחנטינוס ג'וניורס ב-2001. באטיסטה לא השאיר חותם כמאמן, לא במועדון נעוריו ולא בטז'רס דה קורדובה או נואבה שיקגו מהליגה המקומית, עד שב-2005 ירד בדרגה לעמדת עוזר מאמן בסן לורנסו. ב-2007 חזר לשמש כמאמן ראשי בגודוי קרוז (טומבה) הקטנה ממנדוסה.
אך באותה שנה אלילת המזל רצתה את טובתו של באטיסטה. הוגו טוקאלי, שאימן את נבחרת ארגנטינה הצעירה וזכה עמה באותה שנה באליפות העולם עד גיל 20, החליט לפנות את המקום לטובת אימון מועדונים ובאטיסטה זכה מן ההפקר. הקשר לשעבר קיבל לידיו גם את הנבחרת האולימפית (עד גיל 23), שכללה כאמור את כל הכוכבים שהוזכרו למעלה, והשאר היסטוריה.
בגמר של האולימפאידה בבייג'ין, אגב, ניצח באטיסטה את ניגריה, אותה נבחרת שגם הנחילה לו את ההפסד הצורב ביותר עד כה.
למאמן בן ה-48 יש את הכלים האולטימטיביים בהתקפה, אולי החוד המשוכלל והמשובח בעולם הכולל פרט למסי, טבס, די מרייה ואוגוארו גם את היגואין, לאבצי המצוין של נאפולי, ודייגו מיליטו. שאר החוליות בנבחרת מרשימות הרבה פחות, במיוחד העמדה בין הקורות, שם ניצב עדיין סרחיו רומרו מאלקמאר.
הצלחה של ארגנטינה בקופה אמריקה עשויה להשאיר את באטיסטה בתפקיד עד 2014, אז ייערך המונדיאל בברזיל, השכנה השנואה ואז מסי צפוי להגיע לגיל השיא של כדורגלן בשל, 27, ולהוכיח כי אינו נופל מדייגו ומפלה. אולי עם באטיסטה האפרורי על הקווים, לפנומן מרוסאריו יהיה קל יותר להפגין את יכולתו.
