אחרי שלוש שנים של מעידות, ובתום לא מעט דקות של מתח מול יריבה מפתיעה מהליגה השלישית, ליון זכתה בגביע הצרפתי בפעם החמישית בתולדות המועדון. כמעט אף אחד לא פגע, מזל שיש לה את ליסנדרו לופס.
במהלך העשור שעבר דרסה ליון את הליגה הצרפתית עם 7 אליפויות רצופות, אבל לגביע יש חוקים משלו. ולגביע הצרפתי על אחת כמה וכמה. 12 שנה עברו מאז שקבוצה זכתה בתואר השני בחשיבותו במדינה פעמיים ברציפות, ב-2009 זכתה גנגאן מליגת המשנה והשנה הגיעה לגמר קוובילי מהליגה השלישית. אז זה לא מפעל מטורף, אז אנחנו לא יודעים מה כן. ובכל זאת, יש גבול להפתעות.
ליון הגיעה לגמר הנוכחי כפייבוריטית הברורה, אבל הסתבכה במשך לא מעט דקות מול היריבה העקשנית שהדיחה בסיבובים הקודמים את מארסי וראן. אלא שבדקה ה-28 הגיע הכדור לבחור אחד שיודע את העבודה, ופוגע כשצריך. צירוף מסירות בין יוהאן גורקוף לבפטימבי גומיס הוביל למסירת עומק לעבר אלכסנדר לקאזט הצעיר, שמסר לאחור למרכז הרחבה ומשם ליסנדרו לופס ירה לרשת את השער היחיד במשחק.
מזה קוובילי כבר לא חזרה, יותר מזה ליון כבר לא הצליחה להשיג. היא גם לא הייתה צריכה. עבור הקבוצה מסטאד דה ז'רלאן מדובר בזכיה חמישית בגביע וראשונה מאז 2008. עם ההנפה הזאת נצמדה ליון לשלוש קבוצות נוספות עם מאזן היסטורי דומה, בעוד שמארסיי (10), פ.ס.ז' (8), סנט אטיין (6) וליל (6) עדיין לפניה.
