מחזור ראשון בשלב הבתים של מונדיאל 2010. ברזיל הגדולה, אחת הפייבוריטיות לזכות בתואר מגיעה למשחק הראשון בבית המוות מול צפון קוריאה הקטנה מבחינת כדורגל. אצטדיון "אליס פארק" צהוב-ירוק לחלוטין, מלבד נקודה אדומה שהניפה את דגלי צפון קוריאה וניסתה לעודד את הנבחרת של קים צ'ון הון.
אחד הדברים הקסומים במונדיאל לפני שנה וחצי היה הקהל הצבעוני בכל מקום. כמו אחרי כל משחק. בסיום ה-1:2 של הברזילאים, יצאנו צוות ONE שסיקר את הטורניר, בקור המקפיא של יוהנסבורג, לחיפושים אחרי אותה קבוצת אוהדים נדירה שחשדנו שיצאה מגבולות המדינה הקומוניסטית כדי להצטרף לחגיגה בדרום אפריקה.
"אנחנו בכלל סינים", הם ענו לשאלה מה הם חושבים על הנבחרת שלהם. "באנו לתמוך בחברים שלנו מצפון קוריאה נגד ברזיל", הוסיפו. כשנשאלו האם יש צפון קוריאנים אמיתיים באזור, הם גיחכו. "נראה לך שייתנו להם לצאת מהמדינה?!". השמועה היתה שהם גם קיבלו שכר עבור הנפת דגלי צפון קוריאה, אבל כמו כל דבר שקשור במדינה הקומוניסטית, זוהי רק שמועה. ככה זה שהשליט היחיד של המדינה פשוט לא הרשה לאף אחד לנסוע כדי לתמוך בנבחרת. וזו סיפורה של המדינה שתקועה אי שם במאה הקודמת.
מותו של הרודן קים ג'ונג איל היכה גלים בכל העולם. סיפרו עליו שהוא הרעיב והעביד למוות, העביר אסירים עינויים קשים, שלט בתקשורת במדינה בצורה מוחלטת והעדיף להשקיע בפרויקט הגרעין כשעמו במצב כלכלי קשה. לגבי חיי מותרות, הוא חי אותם ברמה הגבוהה ביותר אבל מעל הכל סידר לקוריאנים הצפוניים את הכינוי "חברים בציר הרשע".
איל אהב ספורט וראה בכך מקור לגאווה עבור מדינתו. הספורטאים שהצליחו קיבלו הרבה כבוד. אלו שנכשלו, הושפלו עד אפר וחלקם כבר לא חזרו לעסוק בספורט כי הם עברו "הסבת תפקיד". מן סגנון של הטובים לטייס והגרועים לכלא.
המידור סביב הנבחרת הצפון קוריאנית במונדיאל היה מדהים. לא סיורים ברחובות יוהנסבורג, אימונים סגורים כשטנקים של צבא סובבים את מתחם האימונים כאשר ההוראה הגיעה מהבוס הגדול: לא ליצור קשר עם העולם החיצון. החשש: שייגלו מה באמת קורה במדינה האפלה.
מספרים על קים ג'ונג איל, הרודן שמת היום והרעיד מדינה שלמה, שהוא אהב כדורגל, אבל לא מוכן לקבל הפסדים. Fifa fair play לא תפס אצלו. בדרום אפריקה מחנה האימונים שלה היה ממודר כמעט לחלוטין, ציטוטים לקראת משחקים היו מעט מאוד ומי שרצה לראות את הצפון קוריאנים, קיבל 15 דקות במשך כל תקופת המשחקים. ככה זה שהבוס דורש מידור, אבל פיפ"א דורשת פתיחות.
עוד לפני המשחק מול ברזיל, דווח על ארבעה שחקני נבחרת שניצלו את הנסיעה לאפריקה וערקו מהסגל כך שנגד הסלסאו צפון קוריאה הופיעה עם 19 שחקני סגל בלבד, דבר מביך בפני עצמו בשביל נבחרת שמופיעה על הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי. למרבה המזל שלהם, נגד פורטוגל הם חזרו, כשע"פ הדיווחים החשש היה מפני הזרוע הארוכה של השלטון שכבר היה מלמד אותם לקח.
אבל אולי דווקא ה"הישג" נגד ברזיל וההפסד המינימלי הביאו את הנשיא קים ג'ונג איל להחלטה תקדימית, שהמשחק נגד פורטוגל הוא הזדמנות מדהימה לשידור חי ראשון בסוגו בטלוויזיה הממלכתית שנמצאת תחת פיקוח של "האח הגדול". מספרים שההתרגשות שאחזה בשחקנים בעת נגינת ההמנון היתה בעיקר בגלל שהם ידעו שמיליונים מבני עמם צופים בהם במשימה הלאומית.
אבל חגיגה לחוד ומציאות לחוד. פורטוגל, שהייתה חייבת ניצחון אחרי התיקו עם חוף השנהב הלמה פעם אחר פעם בצפון קוריאנים ההמומים והמשחק שנגמר ב-0:7 קליל. השידור הסתיים עבור הקוריאנים כבר ב-0:4 כשהנשיא החליט: זהו, סוגרים את שידורינו" ועוברים לשידורים שמהללים את הנשיא הדגול.
מיד עם שריקת השופט לסיום, עלתה הודעת קריינות עבור הצופים בצפון קוריאה, לפיה "הפורטוגלים ניצחו במשחק. יש להם ארבע נקודות. אנחנו מסיימים כעת את המשדר".
שידור חי ממדינה מערבית, ודרום אפריקה נחשבת למערבית עבור הבירה פיונגיאנג, הוא עניין נדיר למדי ברפובליקה הקוריאנית, אולם סוף השידור דווקא התאים מאוד לאיל.
בכתבה שערכה BBC בדרום קוריאה רואיין אזרח מהצפון, קים יונג איל, שניסה להסביר את פשר ההחלטה המפתיעה להעביר את המשחק מול פורטוגל בשידור חי: "אני חושב שבגלל שהנבחרת שיחקה טוב נגד ברזיל, אף אחד בצפון קוריאה לא האמין שנפסיד בצורה כזאת לפורטוגל". קים הוסיף שבצפון קוריאה יסבירו את ההפסד בחוסר אמונה מצד השחקנים. "אני בטוח שהשחקנים יעברו חינוך מחדש לאחר ההפסד".
ממאמן הנבחרת הלאומית לבנאי
המאמן, קים ג'ונג הון, נזרק מתפקידו כשאפילו חברותו במפלגת השלטון נשללה. השחקנים ספגו ביקורת קשה מאוד משר הספורט על "הבושה" שהם הביאו למדינה ואיך הם העזו להפסיד לכוכבי פורטוגל בצורה מביכה שכזו. הדיווחים שהנשיא איל הוא זה שקובע את ההרכב נעלמו כלא היו כשהמאמן הון ספג את מירב האש. אגב, עונשו: להפוך להיות בנאי, כך דיווחו בדרום קוריאה.
לגבי השחקנים, בעבר היו ספורטאים נכשלים נכנסים לכלא, הפעם כנראה שהרודן חס עליהם. על פי הדיווחים בתחנות רדיו בדרום קוריאה, חברי הקבוצה הוצבו על במה מיוחדת מול קהל של מאות שם הם ספגו ביקורת נוקבת מספורטאים אחרים במדינה ומאנשי ספורט שונים. אמנם לא דווח על עינויים, אבל ההשפלה ברורה.
אבל הדיווחים הקשים יותר היו מה קרה בעקבות ההפסד, כששחקנים עונו ע"י אנשי צבא ופקידים מקומיים עם חזרתם למדינה. פיפ"א הוציאה מכתב בו היא דרשה לחקור האם ההאשמות נכונות והאם שחקנים הוכו.
"שלחנו מכתב להתאחדות הכדורגל במדינה כדי לברר האם יש אמת בהאשמות שהועלו והושמעו על ידי כלי תקשורת מסוימים שהמאמן ושחקני הנבחרת הואשמו ונענשו", אמר נשיא פיפ"א, ספ בלאטר. החקירה לא העלתה דבר. גם ידה של פיפ"א לא הצליחה להביא לניסיון הפשרה של החוקים הקשים של הקומוניסטים.
מותו של איל לא מבשר על בוקר של יום חדש בצפון קוריאה. בנו מונה ליורשו ויש שמעריכים שהוא יהיה עוד חריף יותר מאביו. ההשפעה על הספורט עדיין לא ברורה, אבל מי שחושב שהפתיחות סביב הצפון קוריאנים תגדל, שיחשוב שוב. השאלה הגדולה מה יהיה על גורל הכדורגל במדינה. תשובה אולי נקבל בברזיל 2014. אם הם שוב ידהימו ויגיעו שוב לטורניר הכדורגל הגדול בעולם.
