יכול להיות שרוב אוהדי הפועל ת"א לא ממש ישמחו לשמוע, אבל האדומים ממשיכים להיות נושאי הדגל של הכדורגל הישראלי באירופה. לא רק נושאי הדגל האדום, אלא נושאי הדגל של כל הכדורגל שלנו.
אם נגד סלטיק וראפיד באצטדיון בלומפילד היו כאלה שפקפקו בהפועל, הגיע אמש משחק החוץ נגד ראפיד וינה והבהיר לכל המזלזלים שהפועל ת"א פשוט קבוצה יוצאת מן הכלל השנה. אבל יותר מהכל, קבוצה אירופית ברמה גבוהה.
כשמנצחים בבלומפילד מול הקהל האדום זה דבר אחד, אבל כשבאים למשחקים בשבדיה, צ'כיה ואוסטריה, שומרים על מאזן כיבושים מדהים של 2:8 (!) במשחקי חוץ, זה כבר לא מקרי. יותר משהיא קבוצה ביתית מובהקת, הפועל הוכיחה שהיא גם קבוצת חוץ מצויינת, שיודעת מה היא רוצה מעצמה, שקטה ומפוקסת במטרה ויותר מהכל: לנצח.
אז יכול להיות שכל אלו שמזלזלים ישירו את השיר שהפך להמנון: "מה זה ליגה אירופית...". לכל אלו כדאי לחשוב פעמיים לפני שהם שרים מכיוון שהאדומים מביאים כבוד לכדורגל הישראלי יותר מקבוצות אחרות במפעלים אחרים. והמבין יבין.
השינוי בתפיסה זה הוא כל השוני
הפועל חשבה בווינה אחרת. הקבוצה שכל כך אוהבת להחזיק בכדורגל ויתרה על התענוג ונתנה לאוסטרים הפיזיים אבל הלא ממש טכניים לנסות להגיע למצבים. אמנם הם הגיעו ונעצרו בדגלאס דה-סילבה המצוין, אבל הפועל ידעה להוציא את האוסטרים החוצה ולהשתמש במהירות של החלוצים שכטר ויבואה (שעדיין רחוק מכושרו) ויותר מהכל בחוכמה של הקישור האחורי בהנהגת ידין ונאתכו, שפורחים.
במחצית השניה גוטמן עשה חילוץ מפתיע כשהוציא את נמניה ווצ'יצ'ביץ' והכניס את זוראב מנטשאשווילי. חילוף הגנתי? ממש לא. ביבראס נאתכו הלך קדימה, גילי ורמוט השתחרר יותר ממשימות הגנתיות והרי ה"שח-מט" של הפועל. ורמוט הנפלא בשער שני שכולו ללקק את האצבעות ונאתכו שקינח בשער שלישי מצוין. ניהול המשחק של גוטמן שוב מנצח להפועל את המשחק.
הצעד התימני של גילי ורמוט
כשגילי ורמוט החליט לצאת לגנט הבלגית, הוא הפתיע רבים. כשהוא חזר, כולם אמרו: "נכשל, אז חזר". אבל ורמוט ידע למה הוא חוזר. הוא לקח צעד אחורה מאירופה כדי לעשות שני צעדים קדימה לליגה גדולה יותר. הסבלנות של ורמוט תשתלם לו, כי ההצגה שלו בווינה, כמו גם היכולת הוירטואוזית שלו, בליגה יובילו אותו רחוק. לא בלגיה. לפחות אנגליה.
מי שמכיר טוב את ורמוט יודע שהמשחק שלו התבגר - הוא חכם יותר, מנהיג יותר ווירטואוז יותר. ורמוט של היום נמצא רגע לפני חזרה לאירופה. הוא שחקן שבשבילו קונים כרטיס ושיתוף הפעולה שלו עם שכטר המצוין ועם נאתכו, שנולד מחדש, יביא אותו רחוק מאוד. ורמוט של היום חייב להיות שחקן נבחרת ישראל לגיטימי.
דגלאס דה סילבה: נתגעגע אליך
הבעיה של דה סילבה תמיד היתה חוסר משמעת טקטית. כשהוא שיחק בהפועל כפ"ס, הוא בלט מעל כולם, אבל לא ממש היה בלם ולא פעם יצא לטייל בשדות רחוקים מהמקום ממנו הוא צריך להיות על המגרש. העונה זה שונה.
דה-סילבה, מעבר ליכולות הטכניות שלו, עמד מול התקפה אוסטרית פיזית מאוד, וניטרל אותה כמעט לבד. וואליד באדיר תמיד מכסה וחכם יותר מתמיד, אבל הברזילאי מציג משמעת טקטית לצד יכולות גבוהות מאוד, והוא בשל לצאת לאירופה. כדאי שאוהדי הפועל ייפרדו, דה-סילבה בדרך לנתב"ג.
עדיין בעייתי, האגפים והזלזול של אניימה בסיום
אם היה דבר שקצת פגע בשמחת הניצחון הגדולה של הפועל, היתה תחושת הזלזול בסיום של חלק משחקניה. שכטר מגיע באחד על אחד ומעדיף לבעוט במקום למסור ללה לשער קל, אניימה משחק עם הכדור ברגל ומחייך בצורה קצת מוגזמת.
אי אפשר לבוא בטענות למישהו בהפועל, אבל אם הפועל רוצה להגיע לשלבים הגבוהים בליגה האירופית (והיא יכולה) היא חייבת לשמור על ריכוז מקסימאלי במשך 94 דקות. הפועל של 2002 היתה מרוכזת כל המשחקים עד הדקה האחרונה ומצאה עצמה ברבע גמר גביע אופ"א. הפועל של היום צריכה לעשות אותו דבר.
בנוסף, האגפים של הפועל עדיין בעייתיים. בונדר בהחלט משתפר אבל בלי קשר שיעזור לו, תהיה להפועל בעיה. דדי בן דיין חוזר לעצמו אבל בלי קשר שיעזור לו, תהיה להפועל בעיה. הפועל קבוצת התקפה מהטובות שהיתה פה, אולם ההגנה והאגפים חייבים להשתפר.
מה זה ליגה אירופית?
היו רבים שזלזלו בליגה האירופית. רואים בה מן זירה של משחקי קבוצות בינוניות שלא התקבלו לליגת האלופות. אז לכל אלו שמזלזלים, יש לי להגיד כמה מילים: שחטיור, גאלאטסראי, ברמן, ספורטינג, ולנסיה, ויאריאל וכנראה שגם הפועל ת"א.
עם כל הכבוד למכבי חיפה ויש הרבה כבוד לאלופה שלנו שמשחקת בליגת האלופות, ייצוג הכדורגל הישראלי בליגה האירופית השנה טוב וראוי יותר מהייצוג שלו בצ'מפיונס. הפועל נמצאת בחבורה ראויה של קבוצות אירופיות ברמה גבוהה.
הפועל ריגשה רבים והבטיחה מעשית את העלייה לשלב הבא כבר אחרי 4 משחקים. האדומים במסע אירופי מופלא נוסף, בתקווה שיסתיים רק במרץ. תודה לך הפועל.
