זה היה עוד ערב ראש השנה שגרתי בשמיים. אלוהים בדיוק רפרף בספר החיים לקראת קביעתו השנתית – מי באש ומי במים. לא הרבה אחרי שרוב אנשיו בעולם השלימו את סעודת החג לכבודו הוא התכונן ללילה לבן של כתיבה ממושכת. כשהוא בא לכתוב את הפרק הראשון, ב-21:40, הוא שמע מנגינה מוזרה.
זה התחיל במוזיקה קלאסית נעימה ומעוררת. לפתע הופיעו מילים בכל מיני שפות - גרמנית, צרפתית, אנגלית. האל נזכר בחיוך במגדל בבל ורץ למרפסת לראות מי מעז להפריע לו ברגעי כתיבה חשובים שכאלו. כשהוא הסתכל לכיוון אצטדיון ר"ג בישראל הוא נדהם – "מכבי ת"א מארחת את באיירן מינכן?! בערב כזה?! זה יעלה להם...", אמר וניגש היישר לעמוד הצהוב-כחול בספר.
בהינף יד ובשבעה איקסים קטנים גזר היושב במרומים באותו הרגע – שבע שנים ללא אליפות למכבי ת"א.
בסיפור הזה, פחות או יותר, מאמינים לא מעט אוהדי מכבי ת"א. הגדילו לעשות חלק מהם שהיו במשחק האחרון במסגרת הליגה האירופית מול דינמו קייב כשביקרו בקברי צדיקים והתנצלו על האירוע הזה כמו גם על כך ששיחקו בראש השנה האחרון מול אותה קייב.
הצהובים שמאמינים בכך מדברים על "הקללה" כסיבה המרכזית לאי הצלחת אחד המועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. והנה, סימן ראשון אולי להצלחה של הצדיקים - הניצחון על הפועל פ"ת.
צרת רבים היא חצי נחמה נכתב ע"י זעליגמאן אולמא בספרו 'מראה המוסר' אי שם באמצע המאה ה-19 ועל כן פזורות כאן לפניכם שלל קללות ספורט ידועות מהעולם – שיהיה על מי ועל מה להשען.
איך באמת עלינו למקסיקו 70? ה-'סוקרוז' ורופא האליל
מה שמעניין במיוחד ב'מנחוסים' האלו, הקשורים לספורט, היא העובדה שאנשים רציונלים מאוד הופכים למאמינים הגדולים ביותר בסרט אדום שעל ידם או בכל דבר שיכול לעזור להם. הבעיה שהרציונל שב לאדם כשהדברים הולכים כמו שצריך. אחד מחלוצי הכדורגל האוסטרלי, ג'וני וורן, תיאר בספר האוטוביוגרפי שלו את המקרה שהיה לפני המשחק מול הקולוניה הבריטית, רודזיה, לימים זמביה וזימבבואה.
ה'סוקרוז' נסעו לכיוון מוזמביק למשחק במסגרת מוקדמות גביע העולם, מקסיקו 1970, והחליטו להיעזר בשירותיו של רופא אליל מקומי. האיש ליקט עצמות ושתל אותם בשערים, קילל את הצד הרודזי ובסופו של משחק – 1:3 לאוסטרליה שקידם אותה לכיוון הטורניר במרכז אמריקה בקיץ.
אלא מה? האיש דרש 1,000 פאונד והשחקנים, מדושני הניצחון, סירבו לשלם לו את הכסף והמשיכו למשחק הבא שלהם – פלייאוף העליה מול ישראל. "מאותו רגע והלאה הכל השתבש", סיפר וורן, "לקח לנו 38 שעות רק להגיע לת"א וחלק מהשחקנים שלנו פתאום נהיו חולים". שפיגל כבש את ה-0:1 דרך רגל אוסטרלית וקידם את ישראל למונדיאל הראשון בתולדותיה. 1:1 בסידני לפני 42 שנה העלה את ישראל בזמן שהרופא האליל צוחק בביתו ויודע טוב מאוד שזו לא הפעם היחידה שהאוסטרלים יתאכזבו ממש על סף העליה לטורניר.
אמנם ב-1974 הצליחו האוסטרלים לעלות אך לא הצליחו אפילו להבקיע שער בשלב הבתים ומאז – 32 שנים ללא עליה כולל פספוס במשחק האחרון מ-1994 עד 2002. יתרה מכך, ב-1998 הובילו הארי קיואל וחבריו 1:3 בטוח בדקה ה-75 עם הכרטיס ביד לצרפת אך שני שערים מהירים של האירנים שעמדו מנגד השאירו שוב את הקואלה והקנגרו עצובים.
ב-2004 החליט קומיקאי להתמודד עם הבעיה בתוכנית הטלוויזיה באוסטרליה – ג'ון ספראן נגד אלוהים ונסע למוזמביק במסגרת התוכנית שלו. מונטאג' קטן של ספראן משחק עם ילדים אפריקאים (כולל קטע שהוא בועט בפרצופו של אחד מהם), שני רופאי אלילים, שלוש תרנגולות שחוטות במגרש, דם שלהן, התרחצות בדם ונסיעה חזרה לאוסטרליה סידרו הכל.
אמנם במשחק הבא הפסידה אוסטרליה 3:1 לטורקיה (זכר לתרנגולות?!) אך היא עלתה למונדיאל ב-2006 אחרי 2:4 בפנדלים על אורוגוואי עם לא מעט סיפורים משונים מסביב. לגרמניה הם הגיעו עם חוס הידינק ועלו לשמינית הגמר כשהאלופה בסופו של דבר, איטליה, ניצחה אותם רק בפנדל מפוקפק.
יאנקי, גרב אדומה, במבינו ו-86 שנים של נאחס
"בגלל זה הרד סוקס מעולם לא יזכו בוורלד סירייס". ככה צוטט אביו של ג'ק שפרד, כריסטיאן, בסדרה האמריקאית 'אבודים' כהסבר לחוסר מזל או לדברים שקבועים בגורל. השחקן, ג'ון טרי (אין קשר למחליק), שמגלם את הדמות, הזכיר בכך את 'קללתו של במבינו', אולי הידועה ביותר מבין קללות הספורט.
ב-1918 לקחו הבוסטון רד סוקס את האליפות בליגת הבייסבול, ה-MLB. בפגרה בין 1919 ל-1920 מכרה הקבוצה את הפיצ'ר שלה, בייב רות', לניו יורק יאנקיז אחרי שהבעלים פרייזי חיפש מימון להפקה גדולה בברודווי בקריירה השניה שלו, איזה מהלך טיפשי. הרד סוקס, שזכו בחמישה תארים עד אז (מתוך 15) נכנסו לתקופה חשוכה ובצורת תארים מ-1919 בעוד היאנקיז, שעד אז לא התמודדו ממש על אליפויות, הפכו למועדון הבייסבול הגדול ורשמו 27 תארים בשנים הבאות.
ב-1946 הופיעה הקבוצה לוורלד סירייס, לראשונה מאז מכירתו של רות', מול הסט. לואיס קרדינלס. הסדרה הגיעה למשחק שביעי וקובע שם הכוכב של בוסטון, טד וויליאמס, נפצע והיה חלש. טעות קשה של הגרביים האדומות בחלק מכריע של המשחק והאליפות הלכה לסט. לואיס.
21 שנים עברו ועוד אכזבות לא מעטות וב-1967 שוב זו סט. לואיס ושוב – משחק שביעי. ב-1975 הגרביים האדומים הפסידו לסינסנטי האדומים והיו בצד הלא נכון של אחת מהסדרות הכי איכותיות בהיסטוריה. הסיפור נמשך ונמתח לאורך כל העשורים הבאים וב-2003 שוב זה משחק שביעי וקובע, הפעם מול היאנקיז והעתיד נראה ורוד, 2:5 אחרי 8/9 של משחק. שוויון ועוד הום ראן אחד בהארכת המשחק והכל נראה אבוד – "הרד סוקס אף פעם לא תזכה".
שלטי רחוב שונו, פסנתר של בייב רות' הוטבע בביצה, כובעים נשרפו ועוד שלל טקסים עד סוף חודש אוגוסט של 2004. ביום האחרון של החודש מני רמירז נכשל בחבטה שהלכה לכיוון היציע מאחורי שם, באזור 9, תא 95 שורה AA ישב ילד בן 16 שהכדור פגע בפניו. הילד, לי גאבין, גר בחווה בבעלותו של רות' ואקורד הסיום היה באותו יום, ההפסד הגדול בהיסטוריה של המועדון 22:0 לקליבלנד אינדיאנס.
בסופה של אותה עונה הקללה התהפכה לה בדרך הכי יפה שיש. היאנקיז הובילו כבר 0:3 במשחקים בגמר האזורי ו-3:4 לקראת סופו של המשחק הרביעי. הקאמבק החל, השחקנים האמינו והשיניים של גאבין שנפלו עשו את שלהן. בוורלד סירייס עצמו הם עשו את זה עם 0:4 קליל על סט. לואיס, אותה הקבוצה שהם הפסידו לה ב-46 ו-67 – אחרי 86 שנים הרד סוקס זכו בתואר והם הצליחו לשחזר זכיה ב-2007 עם עוד 0:4 על הקולוראדו רוקיז, רות' סוף.
מיטב המנחוסים מ'בין המצרים' ועד החסין – מייקל ג'ורדן
בהקשר המקומי, מלבד מכבי, יש את קללת 'בין המצרים' של בית"ר ירושלים שהציגה את הרכש הגדול שלה בעידן גד זאבי דווקא בתקופה של אבל על חורבן הבית. זה נגמר בהתקף לב של אלי גוטמן וקריסה של כל בית"ר ירושלים בעידן זאבי.
גם כל דבר שנגע בהפועל בית שאן ש'נתנה' לבית"ר ירושלים את האליפות ב-1998, לא פרח. כל השחקנים כולל המועדון עצמו לא התקדמו מאז מלבד אולי מאיר כהן שהיה היחיד במגרש שניסה למנוע מפישונט, אבוקסיס, שאלוי, אמסלם ושות' את שער הניצחון והאליפות.
למה אנשים בקליבלנד כל כך כועסים על לברון? למה הוא עזב למיאמי? אף קבוצה מהעיר באוהיו, בכל ספורט, לא זכתה בשום תואר מ-1964. סאן דייגו היא העיר הגדולה ביותר בארה"ב שלא מחזיקה באף תואר סופר בול, וורלד סירייס, סטנלי קאפ (הוקי) או NBA והיא העיר הגדולה ביותר עם התואר המפוקפק הזה.
ספורטאים שהופיעו על השער של המגזין 'ספורטס אילוסטרייטד הסתכנו בנאחס ובמזל רע. תשאלו את שחקני הפוטבול, מייקל ויק, ברט פארב, פייטון מנינג ועוד רבים. מי שהצליח להתגבר על הקללה עם 56 הופעות על השער ומזל טוב לאורך רוב שלבי הקריירה הוא מייקל ג'ורדן. ב-2002 המגזין אף שם תמונה של חתול שחור בשער בתגובה.
האמת, יש עוד המון קללות בשלל ענפי הספורט בכל העולם, אם אתם מאמינים או לא זו כבר בחירה שלכם. אם יש לכם חולצת מזל, מקום קבוע, חבר כקמע או דעה כללית שמשהו שאתם עושים ביום-יום משפיע על התוצאה של הקבוצה שאתם אוהדים אתם חלק מדת הספורט ולכל דת יש גם את האמונות האלו. דבר אחרון – אל תצעקו יש לפני גול, זה מנחוס מוכח, כי איך כתוב בתורת הכדורגל: "כמו שאין עשן בלי אש אין החמצה בלי יש".
