קיץ 2010, בעיצומה של הפגרה, בזמן שבריאל מדריד עומלים על מסע הרכש של ז'וזה מוריניו, הכולל 6 שחקנים שגילם הממוצע עומד על 23.3 – בקטאלוניה לא מפספסים אף הזדמנות כדי לצחוק קצת על היריבה השנואה.
בקריקטורה שפרסם אחד העיתונים הגדולים בברצלונה, "ספורט", נראים מוריניו והנשיא המדרידאי, פלורנטיני פרס, על רקע דבריו של אנדרס אינייסטה ("גם אם לא יגיע חיזוק, השחקנים הצעירים שלנו יעשו את העבודה") מהפגרה. "גם אנחנו מאמינים בצעירים", אומר מאמן הבלאנקוס ופרס משיב: "כן, אבל בכאלה של קבוצות אחרות".
וזו גם רוח הדברים בקיץ שעבר על ריאל ובארסה – אחת רוכשת כל דבר שזז (ובקיץ "רגוע", מוציאה 77.5 מיליון יורו על שחקנים חדשים וגם על מאמן) והשניה ממשיכה להתבסס על שחקני בית, ואף מגבירה את האמון בהם, חודש וחצי אחרי ש-8 בלאוגראנה זכו עם ספרד במונדיאל.
פפ גוארדיולה הוא זה שעומד מאחורי המגמה ולאתגר הכי גדול שלו בקריירת האימון – המאבק מול כריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד, שסוף סוף המאמן שלה הוא לא בובה – הוא יוצא, ככל הנראה (חלון ההעברות נסגר עד ביום שלישי בחצות), עם 19 שחקני סגל בכיר בלבד, וזה כולל פציעות והרחקות שיקצרו את השמיכה עוד יותר במהלך העונה.
טעות, טועים, טעינו
הקיצוץ המשמעותי ברשימת השחקנים נבע, בין השאר, מהבחירות לנשיאות בקאמפ-נואו במהלך הקיץ. אלן מ"שני גברים וחצי", כלומר: סנדרו רוסיי, תפס את מקומו של ז'ואן לאפורטה, גילה כי הדו"ח הכלכלי שפרסמה ההנהלה היוצאת – לפיו בארסה סיימה את השנה שעברה ברווח של 11.1 מיליון יורו – לא נכון (ובמילים אחרות: שקרי) ובפועל המועדון גמר את השנה עם הפסד של 77.1 מיליון.
החוב הכללי של בארסה, העומד על 442 מיליון יורו, אילץ אותה לקחת הלוואה בסך 155 מיליון וגם למכור שחקנים כדי להכניס מזומנים לקופת המועדון. אחד מהם היה דמיטרו צ'יגרינסקי שנרכש על-ידי שחטאר דונייצק ב-15 מיליון יורו, פחות משנה אחרי שעשה את הדרך ההפוכה תמורת 25 מיליון. "גוארדיולה האמין בי אבל גם אמר לי שלמועדון יש בעיות כלכליות ושרוסיי רוצה למכור אותי", סיפר הבלם לאחרונה.
בעוד הארגנטיני נאלץ לעזוב את הקאמפ-נואו בשל בעיות פיננסיות של בארסה, יא-יא טורה עבר למנצ'סטר סיטי בגלל גוארדיולה עצמו. במשך כל העונה שעברה האוהדים והתקשורת בברצלונה לא הבינו איך החוף השנהבי, הקשר האחורי הטוב בעולם בעונת הטרבל, איבד את מקומו לסרג'י בוסקטס הצעיר.
ההשערה היתה שגוארדיולה רוצה להכניס את הקטאלוני לעניינים לקראת אליפות אפריקה, אבל בפועל טורה הפך לשחקן מחליף שקיבל צ'אנס רק כשבוסקטס עצמו או צ'אבי קיבלו מנוחה.
לאפריקני, שרצה לזכות מחדש במעמד שמגיע לו (מקצועית וכלכלית), זה לא ממש התאים ובתחילת יולי הוא עזב ונרכש תמורת כ-30 מיליון יורו על-ידי הסיטיזנס, שהפכו אותו לשחקן המשתכר ביותר בתולדות הפרמייר-ליג עם שכר בסיס של 185,000 ליש"ט (!) לשבוע ויותר מ-11 מיליון לעונה (!!).
לצד צ'יגרינסקי וטורה, ברשימת העוזבים את בארסה במהלך הקיץ אפשר למצוא גם את תיירי הנרי - שפרש כבר בקיץ הקודם, רק שלא הודיע על כך לאף אחד – ואת רפא מארקס. שניהם עברו לניו-יורק רד בולס מה-MLS אחרי שהגיעו להסכם עם אלופת ספרד על התרת חוזיהם, מה שיחסוך לבלאוגראנה העונה כמעט 12 מיליון יורו – שווי משכורתם (ביחד).
אליהם ניתן להוסיף את השלושה שחזרו מהשאלות, רק כדי לעזוב שוב: ויקטור סאנצ'ס (היה בחרס בעונה שעברה) הושאל לחטאפה, מרטין קאסרס (יובנטוס) בדרכו לסביליה ואלכסנדר חלב, שחילטר בשטוטגרט בעונה הקודמת, יפגוש את הפועל ת"א בליגת האלופות עם בנפיקה.
יאללה בלאגן: איברהימוביץ' VS גוארדיולה
בגזרת המצטרפים, הרכש האחרון של ברצלונה הוא חאבייר מסצ'ראנו, שנרכש מליברפול תמורת כ-25 מיליון יורו ויתפוס את מקומו של טורה בקאמפ-נואו, אבל עם כל הכבוד לקפטן נבחרת ארגנטינה הסיפור הגדול של הקיץ הוא זלאטן איברהימוביץ', שעמד במרכזה של אחת הסאגות הביזאריות של הקיץ וכזו שהשאירה אבק אפילו לזו של פברגאס.
הכל התחיל אחרי שלאפורטה סידר לבארסה מתנת פרידה - רגע לפני העזיבה שלו לפוליטיקה: דוד וייה. 35 אלף צופים הגיעו לקאמפ-נואו בצהרי יום שישי כדי לראות את ההצגה של "אל גואחה" שנרכש ב-40 מיליון יורו מוולנסיה וסיבך עוד יותר את החיים של איברה.
הרכש של וייה יצר בבארסה מצב שבו 5 שחקנים מהטופ העולמי ("אל גואחה", מסי, זלאטן, פדרו ובוז'אן קרקיץ') נאבקים על 3 המקומות בחלק הקדמי, ובהתחשב בפריצה המטאורית של PR17, לא היה ברור מה יעלה בגורלו של השבדי, שלמרות 21 השערים שלו בעונת הבכורה בקאמפ-נואו, הוגדר כאכזבה.
במהלך כל הקיץ העיתונים בברצלונה ניסו לעשות את הדבר היחיד שהוא קשה יותר מלעצור את ליאו מסי – להיכנס לראש של גוארדיולה. "האם השבדי יישאר או יעזוב?", תהו כלי התקשורת המקומיים ממש עד הרגע האחרון. למעשה עד שזלאטן עצמו עשה עבורם את העבודה בסיום המשחק מול מילאן והזכייה בגביע ז'ואן גאמפר
באופן מפתיע, ולמרות הידיעה שסגן נשיא הרוסונרי, אדריאנו גליאני, מגיע לקטאלוניה כדי לקדם את המו"מ בין בארסה למילאנזים, גוארדיולה נתן לאיברהימוביץ' את חולצת ההרכב והשבדי אף כבש שער מרהיב שנפסל בגלל נבדל.
מה קיבל מאמן בארסה בתמורה? התקפה חסרת תקדים מכיוונו של השבדי. "אני לא יודע מה הבעיה של גוארדיולה איתי", אמר החלוץ לתקשורת האיטלקית אחרי המשחק, "הוא דיבר איתי רק פעמיים בחצי השנה האחרונה".
פפ, שהתעקש לא להרחיב בעניין איברהימוביץ' כבר מאז מסיבת העיתונאים הראשונה של העונה, לא נשאר חייב. "אם דיברתי איתו רק פעמיים בחצי שנה, יש לזה סיבה. לפני שהוא שחקן, הוא צריך להיות בן-אדם", השיב המאמן שרמז להתנהגותו של זלאטן, שבסיום המשחק מול מילאן, ירד לחדר ההלבשה ולא נשאר על הדשא בטקס קבלת הגביע.
מה גרם להתפרצות ולסכסוך שהגיע לשיאים חדשים בין השניים? האם ההתאקלמות הלא מוצלחת של זלאטן, המו"מ בין בארסה למילאן, שהתנהל לפני ואחרי המשחק ביניהן, ההבאה של וייה או בכלל ההנהלה היתה זו שרצתה להיפטר מהשבדי ולחסוך את משכורתו, המוערכת ב-12 מיליון יורו לשנה? תלוי את מי שואלים.
לא ברור איך פתאום הכל התפוצץ, אבל סביר להניח שאיברה התקשה להסתגל למעמד החדש - מכוכב על בקבוצה שמסתמכת עליו, לאחד שצריך להילחם על מקומו ושהמאמן שלו לא מאמין בו, אבל האמת, זה לא ממש משנה. אחרי ההתקפה של זלאטן, היה ברור שהוא חייב לעזוב את אלופת ספרד.
המו"מ בין רוסיי לגליאני הואץ, הצדדים הצליחו לגשר על הפערים אחרי שאיברה הסכים להתפשר בשכרו ואת העונה הקרובה הוא יעביר ביחד עם רונאלדיניו במילאן, שתשלם עבורו 24 מיליון יורו.
הסכסוך עם זלאטן העלה מספר יחסי שאלה בנוגע ליחסי האנוש של גוארדיולה עם שחקניו (ע"ע סמואל אטו, טורה), אבל דבר אחד בטוח: מאמן בארסה מוכיח בתחילת העונה שיש לו אומץ. ובכמויות.
העזיבה של איברה תשאיר את אלופת ספרד בבעיה בכל מה שקשור לעומק בחלק הקדמי. מעבר לזה שבארסה איבדה את התכונות והאיכויות הייחודיות שהשבדי הוסיף לסגל שלה, היא נשארה עם שלישיית ההתקפה של מסי-וייה-פדרו (MVP אם תרצו), שיהיה חייב להראות שהעונה הקודמת לא היתה מקרית, ועם בוז'אן כמחליף היחיד ברמה. ז'פרן סוארס? אל תצחיקו אותי.
בקישור, לפחות, המצב מעודד יותר. ההגעה של מסצ'ראנו מוסיפה לבארסה גרזן במרכז המגרש, כזה שמחסל התקפות (של היריב, כן?), זוכה בכדור די הרבה פעמים וקורא את המשחק מבחינה טקטית, ברמה גבוהה.
ולמרות כל אלה, ההגעה של הארגנטיני מעלה תהיות בנוגע לתוכניות של גוארדיולה לגביו. האם שחקן בקליבר שלו יהיה מוכן לשבת על הספסל, בדומה לטורה בעונה הקודמת? ואולי בכלל הוא ישחק ביחד עם בוסקטס? את התשובות נקבל החל מהפעם הראשונה שקפטן נבחרת ארגנטינה ילבש את מדי הבלאוגראנה.
הרושם הוא שמעבר לרוטציה בין מסצ'ראנו לבוסקטס, נראה שבמשחקים מסויימים, ובמיוחד בקשים שביניהם, נראה את שניהם בהרכב ביחד כשצ'אבי לפניהם, אינייסטה מוסט לצד שמאל ומקדימה משחקים וייה ומסי.
בהגנה, לראשונה מאז שז'וליאנו בלטי עזב לצ'לסי ב-2007 (אם לא מחשיבים את החילטורים של קאסרס ואת קרלס פויול, שמשחק בעיקר כבלם), לברצלונה יהיה סוף סוף מגן ימני מחליף בדמות אדריאנו, הרכש השני של אלופת ספרד והראשון בעידן סנדרו רוסיי.
מספר 21 החדש שהגיע מסביליה, הצטרף לדני אלבס ולסיידו קייטה שעשו את אותה הדרך, וישמש כסותם חורים – ולא רק כמחליף לאנרג'ייזר הברזילאי בצד ימין של החוליה האחורית. החלק החזק שלו הוא הוורסטיליות, הוא אמנם מסוגל גם לאייש את עמדת המגן השמאלי, אבל יכול לשחקן גם כשחקן כנף בקישור.
4 המופלאים, הדור הבא
כל זה טוב ויפה אבל מי יחליף את מארקס/צ'יגרינסקי כבלם הרביעי ברוטציה? והאם סגל של 19 שחקנים יספיק לקבוצה שמשחקת ב-3 מפעלים (וזה בלי להזכיר את משחקי הנבחרות) ועוד מול העומק שיש לריאל מדריד? גוארדיולה, שמאמין בשחקנים שלו, בטוח שכן.
בעת צרה, הוא כמובן יכול להיעדר בקבוצת המילואים, ש-4 משחקניה כבר סומנו ככאלה שיעשו את הפריצה הגדולה: אנדראו פונטאס, אוריאול רומיאו, ג'וני דוס-סנטוס ותיאגו אלקנטארה, שמות די אלמוניים שמוכרים בעיקר לאוהדים שפוקדים באופן קבוע את יציעי המיני אסטאדי, מגרשה הביתי של קבוצת המילואים הבארסאית.
אמנם גוארדיולה הבהיר שאת העונה הם יתחילו עם בברצלונה ב', אבל סביר להניח שעם תחילת משחקי הצ'מפיונס, הגביע והמעבר ל-2 משחקים בשבוע, הם יקודמו לסגל של הקבוצה הבוגרת.
פונטאס בן ה-20 הוא בלם, שיכול לשחק גם כקשר אחורי, המתנשא לגובה של 1.86 מ', שהשליטה הטובה שלו בכדור מזכירה את סגנון המשחק של פיקה. הוא צפוי להיות הבלם הרביעי בסגל אבל ייאבק על מקומו עם מארק מונייסה, מארק בארטרה וסרג'י גומס המוכשרים.
רומיאו, רק בן 18, הוא 1.85 מ' של שרירים, סוס עבודה שיכול לשחק גם כבלם ומשלב פיזיות עם יכולת טכנית וטקטית נהדרת – בדיוק כמו שגוארדיולה אוהב. למרות גילו הצעיר, רומיאו שהרשים בהופעת הבכורה בבארסה במשחק הסופר-קאפ הראשון מול סביליה ובמדי ספרד ביורו עד גיל 19 הקיץ, נחשב כבר היום לכישרון גדול יותר ממה שהיה בוסקטס וכמי שמיועד לתפוס את מקומו תוך שנתיים-שלוש.
ג'וני דוס-סנטוס, אחיו הצעיר של ג'ובאני מטוטנהאם, משחק כקשר אחורי וכ-50:50 ומשלב יכולת תיקול ובלימה עם ראיית משחק, מסירה ורגל ימין חזקה. מבין כל הרביעייה, המקסיקני הוא השחקן הקרוב ביותר לקבוצה הבוגרת של בארסה אחרי שפתח בהרכב בכל משחקי ההכנה וגם במשחק הראשון של הסופר-קאפ.
תיאגו שנולד בברזיל ומשחק בנבחרת הצעירה של ספרד, נחשב לכישרון הכי גדול שצמח בקאנטרה של בארסה בשנים האחרונות. יש לו יכולת מסירה גבוהה, ראיית משחק נהדרת ושליטה פנומנלית בכדור עם טאץ' ברזילאי. הוא משחק כקשר התקפי ונחשב ליהלום לא מלוטש בשל חוסר היציבות שלו, אבל לא סתם יש סביבו באז כמו שדיברו על מסי כשזה עלה לקבוצה הבוגרת.
אם הארבעה ינצלו את ההזדמנויות שהם יקבלו מגוארדיולה, מאמן בארסה ייצא גאון בפעם המי-יודע-כמה וסביר להניח שלפחות גביע נוסף יתווסף לארון התארים בקאמפ-נואו. ואם לא? תהיו בטוחים שהביקורות לא יאחרו לבוא עם דגש על דרישה לרכש בינואר, בטח אחרי הווטו שהטילה ארסנל על חזרתו של פברגאס לעיר הולדתו.
למי שלא היה בכדור הארץ בשבועות האחרונים, רק נזכיר שקפטן התותחנים הבהיר במספר פעמים שהוא נחוש לחזור לקבוצה אותה עזב בגיל 16 ללונדון. "אני קטאלוני, הצבעים של בארסה אצלי בדם ואני חבר במועדון ביחד עם סבי, דודי ובן דודי", אמר פברגאס שאף הולבש - בתור בדיחה - על-ידי פיקה ופויול בחולצת ברצלונה. בקיצור, בערך כל העולם רצה לראות קאמבק של הקשר למדי הבלאוגראנה. חוץ מארסנל, והיא זו שקובעת.
ההרכב: MVP
דני אלבס, פויול, ג'רארד פיקה ואריק אבידאל ימשיכו לאייש את חוליית ההגנה ולהגן על השער של ויקטור ואלדס. עד שמסצ'ראנו ייכנס לעניינים, את הקישור תוביל השלישיה שכיכבה במונדיאל – בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה כשחיסרון של כל אחד מסגני הקפטן יעמידו למבחן את ההימור של גוארדיולה על הסגל הקצר. ולמקרה ששאלתם את עצמכם, סיידו קייטה – אחד השחקנים הלא-מועילים בתולדות המשחק, ימשיך לכהן על תקן נפקד בדקות שיקבל מגוארדיולה.
בהתקפה מקומם של מסי ודוד וייה מובטח ובמידה שגוארדיולה יבחר ב-4-3-3 הקלאסי, רוב הסיכויים הם שפדרו יקבל עדיפות על-פני בוז'אן קרקיץ'.
בלא מעט משחקים בעונה הקודמת, ובעיקר במשחקים הגדולים, גוארדיולה תיפקד את מסי כשחקן חופשי באיזור שבין הקישור האחורי לבלמים של היריב כמעין חלוץ/קשר התקפי כשמשני צדדיו הופיעו פדרו ואיברהימוביץ'/בוז'אן. עם זה זכתה בארסה באליפות אירופה האחרונה שלה וסביר להניח שנראה את זה גם העונה.
האם זה ייגמר עם אליפות שלישית ב-3 שנים? הפעם, בניגוד לשנתיים הקודמות, מצפה לגוארדיולה קרב מוחות מול האיש שכולם אוהבים לשנוא בקטאלוניה – ז'וזה מוריניו. אם גם עונת 2010/11 תיצבע באדום-כחול למרות הפורטוגלי וכריסטיאנו רונאלדו, יצטרכו להמציא מילים חדשות כדי להגדיר את מאמן ברצלונה היחיד בהיסטוריה שניצח 4 פעמים ברציפות בסופר-קלאסיקו. אחרי הכל, כמה פעמים כבר אפשר לקרוא לו גאון?
