אחת הבעיות הגדולות של נבחרת ישראל בשנים האחרונות היא החלק האחורי. טל בן חיים אמנם הגיע עד הפרמייר-ליג, אבל ממעט לשחק ולצידו עדיין לא הצליחה הנבחרת למצוא מישהו שימלא את המקום באופן קבוע, למרות שההשתלבות של דקל קינן בבלקפול בהחלט מעודדת מבחינת המאמן הלאומי, לואיס פרננדז.
בינתיים, בעוד בנבחרת עושים ניסיונות עם שחקנים צעירים כמו רמי גרשון מקורטריק הבלגית, אושרי רואש, שמשחק בעיקר כקשר אחורי בהפועל חיפה ואוראל דגני חסר הניסיון ממכבי נתניה, לישראל יש בלם שמשחק באחת הליגות הטובות באירופה, כזו שייצרה שתי מחזיקות גביע אופ"א, ואפילו עושה זאת בהצלחה לא קטנה - זאביק חיימוביץ'.
בלם טרק גרוזני התאושש מפציעה וחזר להרכב של קבוצתו, שניצחה 0:1 בבית את טומסק במחזור האחרון ושבעה מחזורים לסיום נמצאת במקום השמיני, מרחק חמש נקודות מהמקום המוביל לליגה האירופית בעונה הבאה. לקראת צמד המשחקים החשוב מול קרואטיה ויוון, סיפר חיימוביץ' ל-ONE על הרצון העז להיות בנבחרת ועל החיים בקור של רוסיה.
מה שלומך בימים אלו? מנסה לתפוס קצת חום ישראלי לפני החזרה לקור הרוסי?
"הגעתי לארץ לפני כמה ימים והאמת, אין לי הרבה זמן, אבל כל דקה פנויה אני משקיע בלבלות עם החברה, עם המשפחה ועם החברים שזה הדבר שהכי חסר לי ברוסיה. לקור הרוסי כבר התרגלתי, אבל אם תדברי איתי בינואר בטח אני אשמע אחרת".
ספר קצת מה קורה איתך ברוסיה?
"לאחרונה סבלתי מפציעה בשרירי הבטן וראיתי את הספסל יותר מתמיד כי הייתי חייב להחלים, היתה לי דלקת בשרירי הבטן התחתונה ועכשיו הכל בסדר. במשחק האחרון שיחקתי כבר 90 דקות וגם התוצאה היתה טובה לנו, סיימנו עם ניצחון 0:1 שהיה מאוד חשוב כי זה משאיר אותנו בתמונת המאבק על כרטיס לאירופה".
אתה בקשר עם ביברס?
"לא. אנחנו לא מכירים מהעבר מעבר לעובדה ששנינו שחקני כדורגל מישראל, אבל אני עדיין עוקב אחריו, שמחתי שהוא שיחק 90 דקות במשחק האחרון וגם אני יודע שהוא שיחק כמה דקות נגד ברצלונה ואני מקווה שאחרי שהם הצליחו להדהים את ברצלונה כאן ברוסיה, הוא יעזור לקאזאן להצליח בליגת האלופות. חוץ מזה, אנחנו גרים מרחק של שעתיים טיסה האחד מהשני אז זה לא ממש כמו בארץ שאפשר בערב להיפגש לאיזה כוס קפה או משהו כזה. כאן הכל הרבה יותר גדול ורחוק".
מבחינתך, מה המטרות שלך החל מעוד שבעה מחזורים כשתסתיים הליגה שם?
"בעיקר אני מתכוון לנוח וליהנות המפגרה שלנו בדצמבר. אני חתום כאן על חוזה לעוד שנתיים ואני אנצל את הזמן טוב טוב כדי להכין את עצמי לעונה הבאה".
תגיד, אתה נהנה ברוסיה בכלל?
"משתדל להנות, יש דברים שאני נהנה מהם יותר ויש דברים שפחות אבל בסך הכל אני לוקח את זה כחוויה לקריירה שלי ולחיים בכלל כי לא כל אחד מקבל הזדמנות לחיות כמה שנים בחו"ל ולעסוק במה שהוא אוהב וככה אני רואה את הדברים. בסך הכל טוב לי פה. כמובן שהייתי רוצה לצידי את המשפחה והחברה וכל החברים, אבל זה המחיר שמשלמים ואני מוכן לספוג את המחיר הזה, בינתיים לפחות. מה שבטוח, אם אני לא אהנה, אני לא אשאר כאן ובכלל, אני בנאדם שלא יכול להיות איפה שלא טוב לו, זה ישר משפיע עלי".
איך זה ששחקן שמשחק בליגה הרוסית לא מוזמן לסגל נבחרת ישראל?
"לכל שאלה יש תשובה, אבל כאן, אין לי תשובה לתת לך. אני לא יודע והאמת היא, הלוואי שהייתי יודע כי אף אחד מהנבחרת לא בקשר איתי".
מה זאת אומרת לא בקשר איתך? אף אחד לא בא לראות אותך? אף אחד לא הרים טלפון?
"לא. מאז שאני כאן, כבר מעל לשנה, אף אחד מהנבחרת לא דיבר איתי ובטח שלא באו לראות אותי משחק".
זה מפתיע אותך? בטח לאור הזימונים התמוהים של פרננדז?
"מפתיע אותי זה לא כי יש מאמן והוא זה שמחליט מי השחקנים הכי טובים לפי ראות עיניו להיות בסגל, אבל מה שכן, לא ברור לי מדוע אף אחד לא יצר איתי קשר".
יכול להיות שלא סופרים את הליגה הרוסית?
"אני לא יודע אבל אני בטח לא רואה סיבה לא לספור את הליגה הרוסית כי היא ליגה מצויינת וחזקה".
אתה פגוע?
"אני לא פגוע כי אני לא מתייחס לזה ככה, אבל הייתי מאוד שמח להיות עכשיו בישראל בגלל הנבחרת ולא למטרות חופש".
אולי הראיון הזה יפתח למישהו את העיניים בהתאחדות ובנבחרת?
"לא זו המטרה של הראיון, אבל לא משנה לי מה יקרה, כל עוד בסופו של דבר יגיע היום ואקבל את ההזדמנות לשחק בנבחרת ישראל".
ובכל זאת, בינתיים בלעדיך, מאמין בנבחרת שינצחו בשבת את קרואטיה?
"קודם כל אני מאוד מקווה ומחזיק להם אצבעות. מעבר לזה, ברור שיהיה קשה מאוד בטח לאור חסרונו של יוסי בניון הפצוע, אבל אני אופטימי מטבעי ומאמין גדול בנבחרת. מקווה שיצליחו וחושב שיצליחו".
