סיפורה של נבחרת ישראל מתחיל ונגמר בתגובות לאחרי ה-0:0 עם נבחרת גאורגיה. שמחה, אושר, חיבוקים, גאווה והמשפט הבלתי נגמר: "נלחמנו כמו גברים". אחוות יחידה ראויה לקראת השנה החדשה, רק חבל שמדובר אחרי תיקו עם נבחרת חלשה כמו גאורגיה. ג-א-ו-ר-ג-י-ה, לא ס-פ-ר-ד.
על פניו, התירוצים כמעט מוצדקים. המשטח היה רע מאוד, החום הגאורגי השפיע, רק חבל שגם היריבה שיחקה באותם התנאים ובמחצית הראשונה יצאנו בשן ועין אחרי כמה מצבים מסוכנים ליד שערו של דודו אוואט. אבל מה אנחנו מתלוננים? לואיס פרננדז רצה תיקו וקיבל תיקו. כנראה שהחצי שלהם היה בלי בורות ובשלנו שיחקו חפרפרות.
המערך הפחדני עם שלושה קשרים אחוריים (תמיר כהן היה כמעט מיותר במצב כזה), העובדה שגילי ורמוט, שכל המדינה יודעת שכיום הוא הקשר הטוב ביותר של הנבחרת, נכנס רק בדקות האחרונות, הציוות של בן סהר לבד בחוד הביא למצב שהתיקו הוא כמעט מחמיא. אוהדי הנבחרת מצאו את עצמם עם היד על השלט ושוקלים להעביר ערוץ. המשחק היה רע, רע, רע.
מבט על שורת הסטטיסטיקה מגלה שהנבחרת שלנו בעטה בעיטה אחת למסגרת כל המשחק. הבעיטה הסתמית של ערן זהבי מ-30 מטרים אלכסונית שהשוער הגאורגי זינק רק כדי להראות שיש לו הצדקה על המגרש. ככה לא עולים לאליפות אירופה. איך אנחנו רוצים להתמודד עם הנבחרות החזקות ביבשת כשמול גאורגיה החלשה אנחנו לא בועטים בכלל למסגרת?
לואיס קשטן פרננדז
אחרי שני משחקים לואיס פרננדז הוא אכזבה גדולה כי בשורה ממש לא רואים מהנבחרת. האמת, יש תחושה שהקשטניזציה נדבקה לצרפתי שלא הביא שום דבר חדש לכדורגל שלנו. נכון שהוא מנסה דברים ונכון שהוא הקפיץ בצדק את אלמוג כהן המוכשר להרכב של הכחולים-לבנים, אבל ליאור רפאלוב המוכשר קיבל את חולצת ההרכב מהר מדי, יוסי בניון נראה אבוד בהתקפה בלי קשר התקפי נוסף שיעזור לו ויותר מהכל: אנחנו ממשיכים להתחבק אחרי תוצאות תיקו.
מה קיבלנו מהצרפתי עד כה? לא הרבה. נכון שהוא יושב על מקררים במשחקי הליגה הלאומית, הולך כל שבת לשני משחקי ליגה לפחות והוא מעביר שעון כל בוקר בהתאחדות. זה מה שהכדורגל שלנו צריך? צריך חזון. מישהו ראה חזון? אולי גם הוא הלך לאיבוד במהמורות על המגרש בטביליסי.
מכבי חיפה והפועל ת"א הוכיחו בשנים האחרונות שאפשר להתמודד עם הקבוצות הבכירות ביבשת. למה? כי הן באו לנצח, חיפשו להפתיע, רצו להפחיד ולא הסתפקו ב"חיבוק גברי" בחדר ההלבשה בקרית אליעזר או בבלומפילד אחרי תיקו. למה בקבוצות אפשר ונבחרת אי אפשר?
שיעורי בית - נא להגיש בתום החודש
לואיס, הרי אתה יודע הצלחה מהי. אתה לקחת את אליפות אירופה עם צרפת הגדולה של פלאטיני וטיגאנה ואתה כבר מכיר את הכדורגל הישראלי. לא רק שהתפיסה שלנו לא התקדמה, היא הלכה אחורה שנות אור. לפי המחשבה שלנו, אם תיקו מול הנבחרת המדורגת חמישית בבית, אזי הפסדים בקרואטיה וביוון יתקבלו בהבנה. מה שמשאיר אותנו עם ניצחונות בלטביה ובמלטה.
הכל טוב ויפה בהנחה שננצח את קרואטיה בבית, אבל איך אמורים לעשות את זה ביכולת של אמש? ואם חושבים שזה יספיק להעפלה, כדאי שתוציאו שוב את המחשבונים. אולי מקום שלישי, אולי.
מבחינת הצרפתי, ארבע נקודות היו המטרה שלו, אבל יש לו חודש לשנות את כל התפיסה של הנבחרת שלנו. אנחנו חייבים לנצח את הקרואטים החזקים בבית, גם במחיר של הפסד ביוון. יש לו את הכלים לעשות את זה ביחד עם שכטר, ורמוט ובניון. ביברס נאתכו הוכיח בנבחרת הצעירה שמקומו בהחלט בבוגרת על חשבון כמה שחקנים שבקושי משחקים. השאלה אם פרננדז רוצה, או יותר נכון מאמין. אם לא מנצחים את קרואטיה בבית, אז עדיף אולי לא לעלות. בשביל מה צריך לעשות פאדיחות ביורו. עדיף לראות בטלוויזיה.
לואיס, תן סיכה גדולה לגילי ורמוט
בחודש הבא הקמפיין יכול להיגמר לנו תוך שלושה ימים במשחקים נגד קרואטיה ויוון. האירוניה היא שיש לנו את כל הכלים לנצח את שתיהן וזו לא שחצנות. הן עדיין לא ספרד, בטח שלא הולנד ורחוקות מאנגליה.
פרננדז צריך ללכת ללוח הסיכות שלו במשרדי ההתאחדות ולהוריד את כל השמות שלא משחקים כדורגל בקבוצות שלהם. לקחת נעץ גדול שנקרא גילי ורמוט ולהחזיר אותו דחוף להרכב, לראות איך הוא מרכיב גם את איתי שכטר ב-11 (בנוסף, לא במקום) ויותר מהכל עוזר ליוסי בניון להיות בניון שאנחנו מכירים.
ובקשה אחרונה: אל תעליבו את הקהל הישראלי באמרות של שמחה אחרי תיקו בגאורגיה. תפסיקו עם המשפטים האומללים של "שיחקנו כמו גברים" ו"הראינו אופי". לואיס, אני לא מאמין שבנבחרת צרפת שלך לפני 30 שנה אתה ופלאטיני תפסתם את הכתב של ל'אקיפ ואמרת: "שיחקנו כמו גברים, אנחנו גאים". הקבוצות הישראליות מוכיחות מדי שנה שאפשר גם אחרת. אז תשאיר את הגברים בבית ותתחילו לשחק כי נמאס מהתירוצים. רצינו מאמן חדש, בינתיים נדמה שדבר לא השתנה בנבחרת ישראל.
