בדומה לחברי, פלג בויום גם אני מאחל לאברהם גרנט הצלחה במשרתו החדשה כמאמן פרטיזן בלגרד. אלא שלאותו המינוי, מחמיא ככל שיהיה, קדמו גם פיטורים של המאמן הקודם, אלכסנדר סטאנוייביץ'. באופן טבעי, ובטח שבישראל, נדחקו החדשות על פיטוריו של סטאנוייביץ' אל קצה הידיעות על גרנט, אלא שניתוח של הנסיבות שהובילו לעזיבתו של המאמן ששמו לא אומר לנו הרבה, מלמדים על תופעה מדאיגה בכדורגל העולמי.
אינני מתכוון להתנשא מעל לקוראים, גם אני עד לפני יומיים לא הכרתי את אלכסנדר סטאנוייביץ', המאמן הקודם של פרטיזן. אך הצצה בהישגיו האחרונים מעלה תמיהה בהקשר לנחיצות פיטוריו.
סטאנוייביץ' נחשב למטאור מבין המאמנים ובגיל 36 מונה לקראת סיום עונת 2009/10 למאמן פרטיזן בלגרד, הצעיר ביותר בהיסטוריה של המועדון. תחת המאמן הצעיר ניצחה פרטיזן בכל שבעת המשחקים שנותרו לה בליגה וזכתה באליפות.
בעונת 2010/11 הוא זכה עם הקבוצה בדאבל ולא פחות חשוב מכך העפיל איתה לשלב הבתים של ליגת האלופות. העונה הוא לא הצליח אמנם בזירה האירופאית, אך בליגה הסרבית קבוצתו עושה חיל ומוליכה בהפרש מבטיח של עשר נקודות. הוא נחשב ליקיר האוהדים ופיטוריו לוו בהפגנות קולניות מצידם.
אם כך, החטא היחיד של סטאנוייביץ' ברמה ההישגית הוא כישלון חד-פעמי באירופה. האם זוהי עילה ראויה לפיטורים? אלא שבעיני מעסיקיו של סטאנוייביץ' הוא מחזיק בחטא נוסף, שלעומת החטא הקודם, הוא הרבה יותר קשה לתיקון. סטאנוייביץ' מעולם לא אימן בפרמייר-ליג, בטח לא בצ'לסי והוא מעולם לא עמד על הקווים במעמד של גמר ליגת האלופות.
העילה לפיטורים של סטאנוייביץ' איננה מקצועית אלא פופולארית. הבעלים, דראגן דוריץ' חיפש דמות נוצצת יותר מהמאמן המצליח שלו, ואצל גרנט על שלוש קבוצות הפרמייר-ליג שאימן והעבר בצ'לסי הוא מצא את מבוקשו במחיר שהוא יכול לעמוד בו.
היחס של הבעלים אל סטאנוייביץ' היה כמו אל רהיט בסלון. הוא עושה את העבודה מצוין, אך הוא איננו נוצץ דיו ולכן צריך להחליפו. זוהי מגמה בולטת ומדאיגה בכדורגל כיום, השיקולים של בעלי הקבוצות מתבססים על רייטינג ויוקרה ולא על סיבות מקצועיות. מאמנים נזרקים מתפקידם על ימין ועל שמאל ללא סיבה אמיתית, אלא סתם כי השם שלהם לא מספיק מוכר והרזומה שלהם לא מספיק מפואר.
אותו הדבר קרה לא מזמן גם בפאריס סן-ז'רמן, מדוע היה לחוץ כל-כך לבעלי המועדון לפטר את אנטואן קומבוארה? המאמן הוביל את המועדון שלא זכה באליפות מאז 1993/4 לראשות הטבלה לפני פגרת החורף. את הנהלת פ.ס.ז' זה לא עיניין ובהזדמנות הראשונה שהיתה להם למנות את קרלו אנצ'לוטי, המאמן המפורסם יותר, הם זרקו את קומבוארה לעזאזל והחתימו את האיטלקי.
הגישה החדשה והרווחת הזו היא לא רק זילות איומה במעמד המאמן אלא גם כניעה של הכדורגל לתרבות של רייטינג ויחסי ציבור. אינני מתיימר להיות רומנטיקן (טוב אולי קצת...), אני מודע לכך שהכסף כיום הוא שם המשחק, אך אין בכך בכדי להצדיק מצב בו בני אדם הופכים לסחורה המתגלגלת בין ידיהם של בעלי קבוצות תאבי פרסום.
המימד האנושי הוא אחת הסיבות המרכזיות שבגללן אנחנו אוהבים כדורגל. הרגעים בהם נוחתים כל אותם כוכבים זוהרים ומפורסמים מהאולימפוס ומתגלים כבני אדם כמונו עם חולשות ורגשות הם שיוצרים לנו את ההזדהות איתם. המאבק של אוהדי פרטיזן בלגרד אם כן איננו מאבק ישיר נגד אברהם גרנט אלא מאבק נגד אובדן הצד האנושי של המשחק.
הכתוב הינו טור דעה
