כל העולם מדבר על שלוש נבחרות בחצי הגמר, אבל לא מדבר על הצלע הרביעית בפיינל פור של מונדיאל 2010. הולנד ראויה כי היא ניצחה את כל משחקיה והדיחה את ברזיל, ספרד אלופת אירופה ועם הסגל המרשים ביותר וגרמניה פירקה בקלות את ארגנטינה של דייגו ואנגליה של קאפלו.
אורוגוואי נותרה מאחור, זאת למרות שהטורניר הוכיח עד כה שהנבחרת של טבארס ראויה מאוד למעמד הרם. בוודאי יותר מנבחרות שנכשלו בזמן האמת, כמו חברותיה מדרום אמריקה.
המתנגדים יגידו: אורוגוואי לא נוצצת כמו ברזיל, ארגנטינה ואנגליה, אורוגוואי מנעה באמצעים לכאורה לא חוקיים את העלייה של גאנה ומנעה בכך היסטוריה לכל יבשת אפריקה ואורוגוואי לא הביאה קהל כמו נבחרות אחרות במונדיאל. הכל טוב ויפה, אבל הטורניר הוכיח שיש בנבחרת מדרום אמריקה הרבה מעבר לנבחרת שלא תוסיף רבות למעמד המכובד של חצי גמר הגביע העולמי.
עד כה שתי נבחרות מתוך הארבע לא הפסידו בטורניר, אורוגוואי ויריבתה הערב הולנד. ספרד וגרמניה כבר נוצחו בשלב המוקדם. מבחינת בעיטות לעבר המסגרת בכל הטורניר, אורוגוואי נמצאת במקום הרביעי, אפילו לפני הולנד וצמודה לגרמניה האטרקטיבית של יואכים לאב. אורוגוואי אפילו כבשה יותר מספרד. אז למה לא סופרים אותה?
מבחינה הגנתית, אורוגוואי ספגה שני שערים בלבד, מדרום קוריאה ומגאנה. חוץ משני המשחקים הללו, הסלסטה שומרת על שער נקי. מבחינת הכושר הגופני, אורוגוואי נמצאת במקום השלישי מבחינת כיסוי של מרחק בכל המונדיאל, לפני כל חברותיה למועדון הפיינל פור. הנתונים של הנבחרת של טבארס מוכיחים שהם בהחלט ראויים למעמד.
הלב של סוארס = הלב של אורוגוואי
אבל יותר מהכל, הסיפור של המונדיאל של נבחרת התכלת הוא סיפור נגיעת היד של לואיס סוארס בדקה ה-120 במשחק נגד גאנה. כשפגשנו את שחקני אורוגוואי לפני יומיים במחנה האימונים ביוהנסבורג, אין שחקן שלא צחק כשנשאל: "האם לואיס סוארס הוא גיבור?" התשובה הרי ברורה לכולם. אבראו אפילו קרץ לעיתונאים כשביקש שלא נסבך אותו בשאלות קשות. סוארס גיבור של אומה שלמה וכל אלו שמדברים בגנותו, כדאי שיבדקו את עצמם.
ברגע שפיפ"א, גוף שהופך להיות נוקשה מטורניר לטורניר כלפי אלו שעוברים על החוקים, לא העניש את סוארס בהרחקה ממשחק נוסף, זו היתה ההודאה של הארגון שהחלוץ לא עשה שום דבר רע. אמנם נגע ביד, אבל נענש על המקום. בימים האחרונים תוכניות הרדיו בדרום אפריקה עסקו רבות ב"פעולה הלא הוגנת של סוארס", אולם כל שחקן שמשחק במונדיאל יודע שהוא היה עושה את אותה הדבר. לא סתם דבק באירוע הכינוי: "יד האלוהים 2".
עבור העם באורוגוואי, המעשה של סוארס הוא מעשה אמיץ ומעורר התפעלות. בסופו של דבר הוא היה האחראי לכך שאורוגוואי קיבלה הזדמנות נוספת לעלות לחצי הגמר, אותה היא קטפה בשתי ידיים. יש לגנאים טענות? הם מוזמנים להפנות אותן לאסמואה ג'יאן שכבש את הפנדל הלא נכון ביום שבת ב"סוקר סיטי". כמה שהוא יהיה חסר לאורוגוואי הערב.
דייגו פורלאן – המנהיג השקט
סיפור ההצלחה של אורוגוואי הוא גם סיפור ההצלחה של דייגו פורלאן, האיש שמועמד לזכות בתואר השחקן המצטיין של הטורניר. אותו שחקן שנבחר לאחד הזרים הגרועים בתולדות מנצ'סטר יונייטד, לא מפסיק לתת תשובות לכל המקטלגים בשקל מהעיתונות האנגלית.
פורלאן הוא הלב והנשמה של הסלסטה, אבל גם המוציא לפועל והכל בשקט שמאפיין אותו. אם משווים את החלוץ לדוד וייה, המצטיין של ספרד עד כה, למדים שפורלאן אמנם כבש פחות ממנו, אבל מוסר יותר ממנו ומאיים כמוהו למסגרת. הקסם של החלוץ בא לידי ביטוי במשחקים נגד דרום אפריקה ונגד גאנה, כשהקבוצה היתה בלחץ והוא היה האיש שכינס את השחקנים והוביל אותם להצלחה. מנהיג אמיתי.
בניגוד לכוכבים של שלוש הנבחרות האחרות, שחקני אורוגוואי לא ממש מעכלים את הדרך הארוכה שהם עשו. כשפגשנו אותם השבוע, הם נראו נבוכים מתשומת הלב הרבה שעוררו אצל כל כך הרבה אנשי תקשורת. אדיסון קאבאני למשל יצא לעיתונאים והשפיל עיניו עם חיוך מבויש כששמע מחמאות על משחקו מעיתונאי ארגנטינה. היחידי שהיה רגיל לכל הבלאגן הוא סבסטיאן אבראו, שיודע היטב מבוטפגו איך להתנהל עם התקשורת.
שלושה מיליון תושבים וחצי יחזיקו אצבעות לנבחרת שלהם הערב נגד הולנד. עד כה נבחרת האורנג' לא ממש הרשימה וגם ברט ואן מארוויק יודע היטב שהניצחון על ברזיל הגיע הודות לשער עצמי מקרי ושער נוסף מכדור נייח. רובן נראה מבולבל רוב המשחק ומלבד ווסלי סניידר הנהדר, גם ואן פרסי וגם דריק קויט נוטים להיעלם.
אורוגוואי נבחרת טקטית מאוד ומסוכנת. מי שחושב שהסלסטה יתרגשו מגודל המעמד, כדאי שיחשוב שוב. דייגו פרס אמר השבוע: "עם כל הכבוד לאלו שלא מעריכים אותנו, זכינו כבר בשתי אליפויות עולם, מה שהולנד וספרד עדיין לא עשו". אורוגוואי כועסת שלא מעריכים אותה, מרגישה לא מוערכת ע"י כל העולם והיא בעצמה לא מבינה למה.
שני כוכבים על החולצה, מאזן נקי מהפסדים בטורניר, כוכב על כמו פורלאן ולב גדול, כמעט כמו של סוארס. הסלסטה הגיעה לאן שארגנטינה וברזיל לא הגיעו. כדאי להעריך אותם, כי עוד שני משחקים הם עוד עשויים להיות אלופי העולם.
