הכל היה מוכן לערב נהדר של חצאי גמר, עם תמהיל מושלם: 3 מ-4 הנבחרות שהגיעו לשלב הזה הן גם 3 הנבחרות הטובות ביותר בטורניר, בפער גדול מכל היתר. איטליה, ספרד והולנד הציגו לאורך הטורניר יכולת, עומק, איכות ותוצאות עדיפות בהרבה וברור שהן הקצפת של הנבחרות הצעירות (בסגלים האלה). הנבחרת הרביעית שהשלימה את תמונת חצי הגמר, נורבגיה, הגיעה לשם על תקן האנדרדוג המפתיע. וכך, באמת קיבלנו ערב מוצלח, מהרבה בחינות. וגם אם לפרקים אפשר היה לצפות לכדורגל טיפה טוב יותר, הרי כשמדובר במעמד כזה, צריך לזכור שאלה חבר'ה צעירים, וגם כדורגלנים מנוסים מתקשים להציג את היכולת האמיתית שלהם בשלבי נוק אאוט של טורנירים בינלאומיים.
אגב, נורבגיה – היא באמת הייתה המרעננת של הטורניר הזה, והיא צריכה לחזור הביתה כמנצחת, לפחות מבחינת התחושה הפנימית שלה. ולחשוב שהיו כאן לא מעט אנשים שטענו שהמשחק הראשון שלנו בטורניר, מול נורבגיה, הוא ההזדמנות שלנו לנצח נבחרת בינונית ולפתח מומנטום חיובי. מי שחשב ככה לא ראה את החמישייה שהנבחרת הזו הבקיעה לצרפת בשלב הפלייאוף. ורק שתדעו – הפסדנו נבחרת צרפתית נהדרת בטורניר הזה, "באשמת" הנורבגים.
לגבי הנבחרת הספרדית – יש בה שתי תכונות בולטות ומעניינות שמאוד מזכירות את הנבחרת הספרדית שראינו משתלטת על העולם בטורנירים הגדולים האחרונים. ראשית, הם הולכים וצוברים תאוצה ככל שמתקדם הטורניר, הופכים יותר תכליתיים, יותר ממוקדים, בעוד שהנבחרות האחרות מתחילות בפול גז ובהמשך מתקשות.
שנית, אופן הנעת הכדור של ספרד, שמתבצעת רחוק מהשערים, מתיש את היריבות. ולמרות שהרבה פעמים לוקח דקות רבות עד שזה מתורגם לשערים, הם אינם נלחצים מזה, ממשיכים באותו קו, וכך הרבה פעמים כובשים בדקות הסיום של המחצית או המשחק. שערים שמוסיפים לשבירה המנטלית האיטית שהקבוצה שמנגד עוברת לאורך המשחק. השיטה הזו גם כמובן מעקרת מהצד השני את היכולת ליזום ולאיים על השער. כל מה שנותר זה לשבת, להתבונן, ללמוד, להתענג, ולחכות למשחק הבא שלהם. ולפעמים, נראה שזה מה שגם היריבות של ספרד עושות.
מי שלא ראה בלייב במגרש את התנועה המושלמת והבלתי פוסקת של הספרדים על המגרש, את החופש לצאת מהתבנית כדי לייצר הפתעה תוך חיפוי הדדי, את הלחץ המיידי באיבוד כדור – הפסיד חוויה אמיתית. ואף מילה על איסקו. בעצם, אחת: וווווואו!!!
אז לנורבגים באמת יש על מה לבנות קדימה, עם שחקנים נהדרים ופוטנציאל אדיר. אבל הספרדים היו משוכה גבוהה מדי עבורם.
המשחק השני של הערב הנציח שתי מגמות הפוכות, שמלוות את האיטלקים ואת ההולנדים שנים, ושאנחנו מכירים היטב גם מהנבחרות הבוגרות. מצד אחד, נבחרת איטליה, בתצוגה הכי פחות איכותית שלה בטורניר, מציגה מחויבות עיקשת לניצחון. גם ביום חלש. מצד שני, נבחרת הולנד לוחצת, עם הנעת כדור פנטסטית, טכניקה עילאית, אבל חסרה את הקילר אינסטינקט ברגעים המכריעים בשלבים המאוחרים של טורניר. לא ראינו את הדברים האלה כבר כמה וכמה פעמים? ודאי שכן.
הולנד הפגינה עליונות ברורה, בעיקר במחצית הראשונה. היא לחצה את איטליה בחצי המגרש שלה, וריווחה את המגרש בצורה מושלמת בזכות הנעת הכדור שלה והמון תנועה ללא כדור. היתרון שלהם כתוצאה מכך היה מובחן, אבל חוסר היכולת לתרגם את זה לשערים מול מערך איטלקי צפוף היה בעוכריהם, ובסופו של דבר עלה להם בהדחה מהטורניר.
כשהאיטלקים מבינים שביום כזה, מול יריבה כזו, הם מתקשים לייצר כדורגל ברמה גבוהה, הם האחרונים שיתביישו לשחק "מכוער" (וזה באמת במרכאות – כי מכוער זה לא), לשחק על תוצאה, ולהשיג אותה, בסופו של דבר – בזכות מהלך כדורגל יפהפה.
היינו יכולים לקבל שחזור של גמר מונדיאל 2010, או שחזור של גמר יורו 2012. בכל מקרה, בשני המקרים, השורה התחתונה הייתה זהה: ספרד זכתה בתואר. ואין ספק שגם הפעם, מול איטליה בשחזור גמר יורו הבוגרים, ספרד מגיעה כפייבוריטית. הם השילוב המושלם בין איכות לאסתטיקה. מצד שני, כאמור, מול יריבה שאצלה כל האמצעים מקדשים את המטרה, זו תהיה התנגשות של סגנונות. יופי של מאבק מחכה לנו בגמר. ולא משנה מה תהיה התוצאה, זה יהיה סיום נהדר והולם, לטורניר מצוין.
