כשאומרים שישראל משתלטת על העולם, אין כמו הספורט כדי להוכיח את זה. הנה למשל משהו שקיים רק בישראל ולא תמצאו אף נקודה אחרת בעולם שיכולה להכיל את כל חמש היבשות.
אז ככה, מבחינה גיאוגרפית אנחנו ממוקמים באסיה, בספורט אנחנו באירופה לכל דבר, את אוסטרליה כבר כבשנו מזמן, הרוקי המוביל בכדורסל בארצות הברית הוא משלנו ועכשיו כל העיניים נשואות לאליפות אפריקה, כי איפה יש לנו הכי הרבה ישראלים/לא ישראלים בטורניר גדול?
לא פחות משישה "ישראלים" נטשו אותנו בחודש האחרון לטובת משחקי הנבחרות שלנו ופתאום כל אוהד הפועל מתעמק במשחקים של ניגריה ואוהדי מכבי ישמחו אם החלוץ של זמביה יבקיע. לרגל אליפות אפריקה, ONE מנסה לעשות סדר בין אלה שהם עדיין רצים על הדשא בליגת העל (ויש אפילו נציג מהלאומית), לבין אלה שרצו כאן פעם, הבקיעו ושימחו לבבות ובין אלה שיש להם קשר ישראלי כלשהו.
הישראלים
מכבי נתניה, הפועל תל אביב ובני יהודה נפרדו מהשוער שלהם, שלושתם נמצאים בנבחרת אחת. הבכיר ביותר הוא כמובן וינסנט אניימה ויעמוד בשערה של ניגריה ואין אוהד אדום אחד שלא מתפלל בסתר ליבו שהנבחרת הזאת אפילו לא תעלה שלב כי עם כל הכבוד לניגרים הנחמדים, המשחקים בליגת העל הרבה יותר חשובים.
שני האחרים שיישבו על הספסל הם דלה איינוגבה של הזהובים ואוסטין ג'ידה מהפועל פתח תקוה שמצידם ימתינו להזדמנות שלהם.
לכל הקבוצות ששלחו את הנציגים, השחקנים האלה ייחסרו, מי ליותר זמן ומי לפחות. ניל אברבנל, צליל חתוכה ורן קדוש למשל אולי היחידים בארץ שרוצים לראות את ניגריה הולכת הכי רחוק שאפשר. עד הגמר, ואם אפשר יותר אז מה טוב...
בחוף השנהב נחכה לראות את השערים של דרוגבה אבל מי ימנע את העובדה שהשערים של חלוץ צ'לסי יספיקו? מכבי נתניה שלחה את זוגבו לאנגולה כדי להיות התחנה האחרונה. גם לחוף השנהב, כמו לניגריה, יש נציגים נוספים שאנחנו מכירים מצוין ולא רק מהטלוויזיה, אבל עוד נגיע לזה.
איליה יבוריאן ויובל אבידור יצטרכו לקחת את החלק ההתקפי של מכבי תל אביב על הכתפיים אחרי שעמנואל מאיוקה יצא למילואים עם זמביה. מי שאמור לעזור לו ולספק לו כדורים באותו זמן שהוא הורס התקפות יריב הוא הנציג היחיד מהליגה הלאומית, ויליאם נג'ובו המשחק אצל רן בן שמעון בקרית שמונה.
ישראלים לשעבר
כמו שניקולה ווצ'יציץ', אנתוני פארקר ושאראס נשארו "ישראלים" גם אחרי שהחתימה בדרכון שלהם "שלום ולא להתראות", גם לישראל יש כאלה שתמיד נזכור אותם, אם לא ממש משלנו, אז לפחות חלקית.
חלוץ אברטון, איגביני יעקובו הוא אחד כזה. האיש שיחק עם מכבי חיפה בליגת האלופות בקמפיין שהם גם הבקיעו בו, ינסה לעשות את העבודה עבור ניגריה וישלים נבחרת אחת באליפות שיש לה הכי הרבה אוהדים בארץ. יעקובו גם בישל וכבש לא פחות ממסירות של אייל ברקוביץ' בפומפי, אז מבחינתנו נשאר לו רק לעשות ברית וטירונות מקוצרת.
לצד דרוגבה בחוף השנהב נראה עוד פנים מוכרות. האיש עם השם הארוך והקל לשינון, ז'אן ז'ק גוסו גוסו שמכיר כל פינה במגרש באשדוד יהיה שם. נכון שלגוסו גוסו יש ברזומה רק שנה וחצי בישראל, אבל אם הוא יבקיע או יבשל או יירכש על ידי מנצ'סטר יונייטד בסיום האליפות, מותר לנו להתגאות בזה, אפילו יותר מאשר לאוהדים של מונאקו הצרפתית שם הוא משחק כיום.
עם קשר ישראלי
הישראלי שקיבל את "המכה" הכי קשה הוא אברהם גרנט. מאמן פומפי אמר שלום לארבעה שחקנים ובמצב הקבוצה שלו בטבלה, אין ספק שמדובר במכה. זה יכול להישמע כמו התחלה של בדיחה. שני אלג'יראים, ניגרי ואחד מחוף השנהב נפגשו באנגולה...
נאדיר בלהאג' וחסן יאבדה ינסו לקדם במשהו את הכדורגל האלג'יראי ולחזור לאנגליה שהם צוחקים על ארונה דינדאן מנבחרת הפילים ועל קאנו הבלתי נגמר מניגריה שהנבחרת שלהם הצליחה יותר.
ויש גם אוסיי ראנספורד מטוונטה ההולנדית שכרטיס השחקן שלו שייך למכבי חיפה ואמור ללבוש את מדי גאנה. הוא ינסה לחפות על חסרונו של ג'ון פנטסיל הפצוע מפולהאם שיש לו בקורות חיים הופעות בדרבי התל אביבי משני הצדדים. אגב, אם כבר ישראלים רק פנטסיל ייזכר לדורות כמי שהניף את דגל ישראל במונדיאל אחרי שהנבחרת שלו ניצחה.
עוד גנאי אחד ששיחק בישראל הוא לריאה קינגסטון שעבר במתחם חודורוב ולא השאיר חותם, אבל גם הוא פצוע ולא יתרום מיכולתו.
האחרון, אחד שבארץ, ובעיקר בבית"ר מתגעגעים אליו הוא דרק בואטנג. אחד הקשרים היותר טובים שנחתו כאן לא יופיע באליפות בגלל בעיות ניירת ו-ויזה. גאנה, צריכה ויכולה להסתדר בלעדיו. בטח הרבה יותר מבית"ר ירושלים.
