בלילה שבין שישי לשבת ייפתח בבואנוס איירס טורניר הקופה אמריקה וכמו בכל פעם שתי הנבחרות הפייבוריטיות לזכייה הן כמובן ברזיל וארגנטינה שיתחרו על השליטה באמריקה הדרומית. אבל, בשונה משנים קודמות בהן האלביסלסטה והסלסאו היו האופציות היחידות של סוכנויות ההימורים לזכייה, הפעם צפוי לנו טורניר מותח ומסקרן שבו גם לנבחרות הקטנות של היבשת יש את הסיכוי להפתיע.
אורוגוואי שהדהימה את כולנו במונדיאל האחרון מגיעה עם שלישיית החוד הקטלנית הכוללת את דייגו פורלאן, אדיסון קאבאני ולואיס סוארס. הצ'יליאנים שיציגו את המלפפון החם ביבשת - אלכסיס סאנצ'ס, ואפילו הקולומביאנים שיציגו חוליית הגנה תוצרת הסרייה A, מגיעות לארגנטינה במטרה אחת ברורה והיא לחזור לארצם עם הגביע הנכסף.
קולומביה: מתלתלי הזהב של ולדראמה לתלתלי הזהב של שאקירה
אומנם רבים לא זוכרים אך אי שם בשנות ה-90 נבחרת "יצרני הקפה" הציגה את אחת הנבחרות הטובות והמעניינות ביותר שנראו בדרום אמריקה אי פעם. קולומביה שבשנת 1989 הדיחה במשחקי הפלייאוף את נבחרת ישראל של יצחק שניאור ויענקלה גרונדמן ז"ל כללה אז בשורותיה מרקם שחקנים צבעוני שלא היה מבייש שום להקת רגאטון דרום אמריקאית.
בשערם של הקולומביאנים עמד אז אחד השוערים המשוגעים שידע המשחק - רנה היגיטה. השוער האגדי שהציג לעולם את בעיטת העקרב במשחק האימון מול אנגליה ב-2002 לא היה המשוגע היחיד. בחוד של אותה נבחרת שיתפו פעולה פאוסטינו אספרייה ופרדי רינקון, הצמד הקטלני ששילב את הטכניקה האבסולוטית ואת המהירות והכח של "הקטר השחור", פירק כל הגנה בדרום אמריקה ומחוצה לה.
מלבד היגיטה, אספרייה ורינקון עיטר את שורות אותה נבחרת שיאן ההופעות של קולומביה והאיש עם תלתלי הזהב קרלוס ולדראמה שעד היום נחשב לאחד מגדולי המוסרים בתולדות המשחק.
נבחרתו של ולדרמה הביאה את קולומביה לרגעי שיא לא מעטים אך גם להרבה מאוד רגעי שפל. אחרי ה-5:0 המדהים על ארגנטינה במוקדמות מונדיאל 1994, הגיעה הירידה. מרבית שחקני הנבחרת נהגו להתרועע עם ברון הסמים - פאבלו אסקובאר ובכך יצרו לעצמם תדמית שלילית. הכתם השחור הגדול ביותר בתולדות הנבחרת היה עם רציחתו האכזרית של הבלם, אנדרס אסקובאר שכבש שער עצמי נגד ארה"ב באותו מונדיאל.
עלילות הנבחרת הקולומביאנית המשיכו לספק כותרות גם מחוץ למגרש. אספרייה נעצר לאחר שירה על מאבטחיו של שכנו מכיוון שלא הרשו לשלוש בחורות להיכנס לביתו, רינקון היה מבוקש על ידי האינטרפול עקב קשירת קשרים עם סוחרי סמים, היגיטה ניסה את מזלו דווקא בפוליטיקה כשרץ לתפקיד ראש במועצה בעיר גוארן שבקולומביה, ורק ולדראמה עדיין תופס שמש קיצית בעיר הולדתו, סנטה מרתה.
הקולומביאנים עוד הספיקו לעלות למונדיאל 1998 בצרפת ולזכות בטורניר הקופה אמריקה ב-2001 שנערך בביתה (טורניר אותו נבחרות ארגנטינה החרימה ונבחרות רבות הגיעו עם סגלים חסרים עקב בעיות אבטחה) אך הנבחרת הקולומביאנית, בדיוק כמו כוכביה בשנות ה-90 נכנסה לתקופה אפורה ארוכת שנים.
למעלה מעשור כשלה נבחרת קולומביה פעם אחר פעם בכל טורניר בו שיחקה, אך הפעם יש למאמנה, הרנן דריו גומז, הרבה סיבות לאופטימיות. סגל השחקנים שלו כולל חוליית הגנה מופלאה שבראשה עומד השוער הצעיר, דוד אוספינה מניס הצרפתית. חמישיית "האיטלקים" הכוללת את הבלמים - מריו יפס ממילאן, כריסטיאן זאפאטה, פאבלו ארמרו וחואן קואדרדו מאודינזה וכמובן את המגן הנאפוליטני - חואן זוניגה.
צרפו להגנה האימתנית את חוליית ההתקפה שבראשה עומד "אל טיגרה" - ראדאמל פלקאו מפורטו ואת הוגו רודייגה מוויגאן, ואולי נקבל את אותה יכולת אדירה של הנבחרת האימתנית משנות ה-90.
הנמר שנתן השנה את עונת חייו בפורטו עימה גם זכה בטרבל מפואר ושבר את שיאו של יורגן קלינסמן עם 17 כיבושים בליגה האירופית (גביע אופ"א בשמו הקודם), חוזר לארגנטינה שם התחיל את הקריירה המקצוענית כשחתם בריבר פלייט בגיל 17. למרות שפלקאו קולומביאני וקרוי על שמו של אגדת העבר הברזילאית - פאולו רוברטו פלקאו, אוהדי המיליונרים אימצו אותו עמוק לליבם ויהיה מעניין כיצד יקבלו אותו עם שיבתו לארצם.
מי שהביעה השבוע את תמיכתה בפלקאו ובחניכיו של הרנן גומז, היא הכוכבת הקולומביאנית הגדולה שאקירה. כוכבת הפופ ידועה בחיבתה הרבה לספורט. לאחר שפיזזה לצד הטניסאי, רפאל נדאל באחד הקליפים שביצעה, שרה את ה"וואקה וואקה" ששימש כהמנון המונדיאל האחרון בדרום אפריקה וכמובן הפגינה זוגיות פורחת עם בלם ברצלונה ג'רארד פיקה, טענה שאקירה בכלי התקשורת המקומיים, כי הנבחרת הלאומית היא "אהבת חייה" וכמו תמיד היא מחזיקה לה אצבעות בקופה.
קולומביה הוגרלה לבית א' עם נבחרות בוליביה, קוסטה ריקה וכמובן עם המארחת ארגנטינה. למרות שהמקומיים צפויים לסיים ראשונים בבית זה, אף אחד לא יופתע אם דווקא הקולומביאנים ישחזרו את ההיסטוריה במפגש מול הארגנטינאים ויספקו לנו עוד הפתעה מרעישה שתשמח את שאקירה.
אורוגוואי, כי 'דייגו' זה שם מחייב לא רק בארגנטינה
סביר להניח שמי שהימר על כך שהנבחרת הדרום אמריקאית שתגיע הכי רחוק במונדיאל האחרון תהיה אורוגוואי, הכניס לכיסו סכום לא מבוטל של כסף. למרות ההישג האדיר של התכולים זאת לא הייתה הפעם הראשונה שבה נבחרת אורוגוואי התעלתה על השכנות הענקיות מברזיל וארגנטינה בטורניר בינלאומי. לא הרבה חובבי כדורגל בדורנו יוכלו להעיד על כך, אך ה"לה-סלסטה" היא הנבחרת הראשונה אי פעם שזכתה בגביע העולם בטורניר הראשון שנערך בביתה בשנת 1930.
כעבור עשרים שנה הוסיפה אורוגוואי עוד זכייה בגביע העולם לאחר שניצחה את נבחרת הסלסאו הביתית במשחק שייזכר לעד בתור "אסון המראקנה". הברזילאים שהגיעו לגמר בביתם כפייבוריטים ברורים, היו זקוקים לנקודה אחת בלבד כדי לזכות בגביע הז'יל רימה (גביע המונדיאל בצורתו הראשונית) אך החבר'ה מאורוגוואי השתיקו את 200 אלף הצופים כשהצליחו לנצח 1:2 ולזכות באליפות העולם השנייה שלהם.
מאז אותה זכייה עברו הרבה מים בנהרות דרום אמריקה, השוערים לפתע התחילו ללבוש כפפות, חוק הנבדל החל לתסכל את החלוצים, ולמרבה הפלא המשחק מתנהל בריצה ולא בהליכה (למרות ששחקני ליגת העל עדיין דוגלים בשיטה הישנה). בכל מקרה ההגמוניה של אורוגוואי בדרום אמריקה חלפה אי שם בשנות ה-50 ולמרות שהיא מחזיקה ביחד עם ארגנטינה את שיא הזכיות בטורניר הקופה אמריקה (14 זכיות), אף אוהד לא זוכר לה חסד נעורים.
האחרון שהניף את גביע הקופה אמריקה עבור התכולים, היה אחד משחקניה הגדולים ביותר - אנצו פרנצ'סקולי האגדי. פרנצ'סקו שזכה עם נבחרתו בטורניר הקופה שלוש פעמים היה אחד מהסמלים הגדולים של נבחרתו בכל הזמנים, ועד לדרום אפריקה הוא האחרון שהצליח לגבור על השכנות העצומות מארגנטינה וברזיל.
מי שהצליח לשחזר את הישגיו של אנצו, ולהוביל שוב את נבחרת אורוגוואי מעל אריות דרום אמריקה היה כמובן דייגו פורלאן שסיים כמלך השערים המשותף של המונדיאל האחרון וסחב את נבחרתו כמעט לבדו לעבר מעמד חצי הגמר. למרות שאף שחקן בנבחרת לא יכול לערער על מעמדו של החלוץ הוותיק בתור המנהיג הבלתי מעורער של אורוגוואי. צריך לזכור כי פורלאן כבר בן 33, ודי סביר להניח שזהו הטורניר האחרון שלו במדי נבחרתו.
על דייגו עברה עונה לא פשוטה בכלל במדי אתלטיקו מדריד. החלוץ הנפלא ראה את מרבית העונה מהספסל בעקבות סכסוך עם מאמנו המקסיקני קיקה סאנצ'ס פלורס. פורלאן שכבש רק שמונה שערים העונה, יקבל את העזרה בחוד מצמד החלוצים לואיס סוארס ואדינסון קבאני.
שני החלוצים אומנם רק בני 24 אך עשו העונה קפיצת מדרגה מרכזית בקריירה, ובטורניר הקופה תהיה להם הזדמנות מצויינת להוכיח לפורלאן שהוא יכול לפרוש בשקט ולהשאיר את מלאכת הכיבושים לצעירים. קבאני הציג את עונתו הטובה ביותר בקריירה כשכבש 26 שערים שסייעו לנאפולי להעפיל לליגת האלופות ואילו סוארס עבר בינואר האחרון מאייאקס לליברפול והחזיר לאוהדים באנפילד שוב את החיוך לפנים.
צ'ילה: ויקום המלפפון ויכה את הקופה אמריקה
במשך כבר די הרבה זמן, חלקה הדרומי של אמריקה לא הציע שלל כל כך רחב של מלפפונים טריים לעבר יבשת אירופה. "הירקנים" או ליתר דיוק בעלי הקבוצות השונות, מוכנים לפתוח את הארנק ולשלם כל סכום עבור המלפפונים הדרום אמריקאים. חאבייר פסטורה ואזקייל לאבאצי הארגנטינאים, ניימאר, גאנסו ולוקאס מברזיל, רמאדל פלקאו מקולומביה וכמובן אדינסון קבאני מאורוגוואי הם רק קמצוץ מרשימת השחקנים הדרום אמריקאים עליהם יילחמו מועדוני הפאר של אירופה בפגרת הקיץ.
אך עם כל הכבוד לרשימת המלפפונים היוקרתית, המלפפון החם וכנראה היקר ביותר הוא הצ'יליאני, אלכסיס סאנצ'ס, שהציג עונה פנטסטית באודינזה האיטלקית, וביחד עם אנטוניו די נטאלה העלה אותה למוקדמות הצ'מפיונס. הסילון הצ'יליאני אומנם רק בן 22 אך כבר מועדונים מפוארים כמו ברצלונה, צ'לסי ושתי הנציגות של העיר מנצ'סטר חושקות בכישרון הצעיר ומוכנות לפתוח את הענק עבורו. כרגע ראשי אודינזה דורשים עבור 44 מיליון יורו ותג המחיר רק עולה ותופח.
נבחרתו של סאנצ'ס מעולם לא זכתה בקופה אמריקה ולאורך השנים נחשבה לנבחרת די בינונית ביבשת הדרומית. בדומה לנבחרת הקולומביאנית שהפכה לשם דבר בשנות ה-90, גם הצ'יליאנים התברכו בחוד קטלני שכלל את מרסלו סאלאס ואיבן זמוראנו שהוליכו את נבחרתם להופעה מכובדת במונדיאל 98 שנערך בצרפת.
סאלס וזאמוראנו כבשו ביחד 71 שערים במדי נבחרתם, וספק אם צמד נוסף יוכל להגיע להישג זה. אך להבדיל מנבחרתם של השניים שהתבססה אך ורק על הצמד האימתני, צ'ילה הנוכחית היא נבחרת מלוכדת שכל אחד במרגש תורם את מנת חלקו.
השחקנים הבולטים בנבחרת הם השוער הוותיק והקפטן קלאודיו בראבו שהשאיר כמעט לבדו את ריאל סוסיאד בליגה הבכירה. בהגנה נוכל למצוא את מאוריסיו איסלה מאודינזה ואת הבולדוג הקשוח מסביליה גאריי מדל. בחוליית הקישור נמצא את מתיאס פרננדס מספורטינג ליסבון, מארק גונזאלס מצסק"א מוסקבה, לואיס חימנס מצ'נזה ואת ארתורו וידאל מלברקוזן. עם כל הכבוד לכל סגל זה האיש שאמור לתת את הטון הוא כמובן סאנצ'ס הצעיר ויהיה מעניין לראות כיצד טורניר הקופה ישפיע על מחירו שהולך וגודל.
אין צל של ספק שארגנטינה וברזיל הן הפייבוריטיות הגדולות לזכות בטורניר היוקרתי, אך אל תופתעו אם דווקא אהבת חייה של שאקירה, חוד הזהב של אורגוואי או המלפפון האדום הם אלו שיזכו בכל הקופה.
