מעטים האנשים שמצליחים להיכנס ללב של קבוצה בצורה כל-כך אבסולוטית כפי שהצליח אברהם גרנט בפורטסמות'. המאמן הישראלי שהודיע רק בחמישי על עזיבתו את המועדון שירד לליגת המשנה ואתמול (שישי) כבר סיכם בווסטהאם, כפי שפורסם לראשונה ב-ONE, ללא ספק קיבע את מעמדו כאחד המאמנים הנחשבים בממלכה.
לא מעט גבות הורמו כאשר גרנט חסר הניסיון בזירה הבינלאומית החל את דרכו כמאמן צ'לסי אי שם ב-2007, אך מאז עברו המון מים מתחת לגשר לונדון ומי שאת הצלחתו בנבחרת ישראל זקפו למושג לא ברור ולא מחמיא ה-"תחת", הוכיח שהוא ללא ספק מאמן לגיטימי לחלוטין בפרמייר ליג. מאותו גרנט שלא הצליח עם מכבי מ-1997 נולד מאמן אחר לחלוטין.
סמכותי, חכם, טקטיקן בחסד, אוהב, כזה שמתחבר לקהל (דבר שלא קרה לו במכבי ת"א מעולם, גם לא בחיפה וגם לא בנבחרת). כזה שיודע לנצל חומר גלם גם לא מהטובים שיש ולהוביל אותו לגמר הגביע האנגלי.
המינוי לווסטהאם ממש לא מפתיע. אברהם מפתח תקווה עשה דרך עצומה בשלוש השנים האחרונות וביסס את עצמו כשם הכי חם בממלכה. החזרה ללונדון היא לא סתמית, היא החותמת הסופית להצלחתו.
השנה בה גם התקשורת התגייסה
כשגרנט קיבל את צ'לסי מהדורות החדשות בבריטניה נפתחו עם הכותרות הציניות AVRAM WHO? אף אחד לא באמת חשב שלישראלי שהחליף את מוריניו יש את הכלים לקחת את אחד המועדונים הגדולים בעולם תחת כנפיו.
מהר מאוד הוא הוכיח אחרת לגמרי. גמר ליגת האלופות, מאבק האליפות. לצערו הרב, הוא סיים אז בלי תואר, אך זכה בהכרה. העונה הסיפור כבר היה אחר. אותה תקשורת צינית שהתגייסה אז כנגדו, נעמדה מאחוריו.
אולי זה בגלל שהוא הראה לאנגלים, רומנטיקנים חסרי תקנה וכאלו שאוהבים פייר-פליי, כמה הוא כזה. גרנט הפך להיות סוג של "לוחם חופש". המלחמה שלו נגד הסנקציות שהופלו בזו אחר זו נגד קבוצתו גרמה לכך שגם חדי העט והמקלדת בתקשורת האנגלית יורידו בפניו את הכובע.
בעונה האחרונה גרנט לא רק ביסס את מעמדו כמאמן לגיטימי בקרב בעלי הקבוצות והשחקנים, הוא גם קנה לעצמו מקום של כבוד אצל העיתונאים הארסיים ביותר של הממלכה. מעטים מאוד המאמנים באנגליה שמצליחים להשתחל אל תוך המעמד הזה.
הגמר שלמעשה היה רק ההתחלה
ביום שבת האחרון צ'לסי ניצחה 0:1 את פורטסמות' וזכתה בגביע האנגלי, השלימה דאבל באחת העונות הגדולות שלה אך מי שגנב את ההצגה פעם נוספת היה גרנט. כן, הוא נותר בלי תואר, אך עם ההוקרה וההכרה.
היכולת האדירה שפומפי שלו הציגה באותו המשחק, העובדה שלמרות שהיא כבר בליגת המשנה ועם שחקנים שלא מקבלים שכר, עם בעלים שהוא בעצם מפרק וכשהעתיד נראה שחור משחור – פורסטמות' נלחמה. בדיוק כפי שהאנגלים אוהבים.
עונה שלמה פורטסמות' היוותה כשק החבטות של הליגה אנגלית. עונה שלמה צ'לסי היתה מאלו שרמסו כל דבר שזז. אך בגמר הגביע הכל השתנה. סוף סוף נמצאה הקבוצה שיכולה לעצור את צ'לסי, להביך אותה, להיות רחוקה פנדל אחד מוחמץ מלקיחת התואר.
העובדה שהוא הצליח לקבץ את החבורה הזאת סביבו היא בלתי נתפסת. בעידן המודרני, בו הכסף הוא הכל והשחקנים האלו יודעים שזה בדיוק מה שאין לפורטסמות' לספק להם – הם נעמדו מאחורי המאמן שלהם ונלחמו עד הסוף. כן, זה נגמר בלי תואר. אבל טובי המאמנים והבעלים חזו במשחק. חלקם סימנו את השחקנים, חלקם סימנו את אברהם.
החזרה ללונדון – איך זה ייגמר?
אברהם גרנט מגיע לקבוצה שכשלה העונה אך ניצלה מירידה. ווסטהאם מועדון מפואר עם היסטוריה, גם של ישראלים. יוסי בניון, יניב קטן וכמובן אייל ברקוביץ' עברו שם. בניון ו"הקוסם" השאירו את החותם שלהם וכבשו את הקהל שם. לגרנט יש ללא ספק בית חם כעת.
יש לו גם סגל לא הכי נוצץ. קירון דאייר, סקוט פארקר, קארלטון קול, בני מקארתי ולואיס בואה מורטה הם השמות הבולטים בהרכב הפטישים. עליהם גרנט יצטרך לבנות. הוא יהיה חייב לעומת זאת לחזק את הקישור האחורי, להתחמש בעוד שני קיצוניים ולחזק את ההגנה משמעותית.
פשוט זה לא יהיה אך אם גרנט לימד אותנו משהו העונה – זה שהוא לא באמת צריך שמות. אם יצליח להתחבר לשחקנים שלו כפי שהתחבר עם אלו בפורטסמות', גם בלי חיזוק גדול מדי, הוא יוכל להביא את הפטישים רחוק.
הם אומנם המועדון הרביעי בגודלו בלונדון ואחרי ההצלחה של פולהאם אולי כבר החמישי – בעצם, זה רק לטובת אברם. כשהוא אנדרדוג הוא מצליח יותר מכולם ועכשיו זה הזמן שלו לקחת את הסגולים-כחולים בחזרה למקום בו לא היו מאז 1999 – לצמרת.
