אלסנדרו דל פיירו נחשב לאחד מהכדורגלנים האהובים ביותר שאי פעם דרכו על מגרש כדורגל. רבים ייזכרו בשער שהכריע את חצי גמר גביע העולם 2006 בדקה ה-120, אחרים יתרפקו על הרגע שבו היתל בפרננדו היירו בחצי גמר ליגת האלופות, כשכבש את השני לשערה של ריאל מדריד כל הדרך לגמר 2003. חובבי הסטטיסטיקה יציינו שהוא שיאן ההופעות של מועדון הפאר האיטלקי יובנטוס (705), מלך שעריה (290) וכובש הבעיטות החופשיות המצטיין בתולדות הכדורגל האיטלקית, עם 52 שערים ממצבים נייחים.
החלוץ התזזיתי היה בזמנו מהשחקנים הטובים בעולם, ואילולא אותה פציעת ברך מול אודינזה ב-1998 - פציעה שהשביתה אותו לתקופה של קרוב לשנתיים - "הנסיך", באמתחתו זכיות בגביע העולם, ליגת האלופות ו-6 אליפויות איטליה, יכול היה אפילו להפוך כטוב מכולם.
אך הרומנטיקנים לא ישכחו לו בעיקר את הנאמנות ל"גברת הזקנה" – בה שיחק 19 שנים, גם ברגעיה הקשים ביותר - כשהיה הראשון להודיע שהוא לא נוטש את יובה שהורדה לליגה השניה עקב פרשת השחיתות, ה"קאלצ'ופולי". הוא הודיע ש"ג'נטלמן אינו נוטש את גבירתו הזקנה", והוביל אותה בחזרה לליגה הראשונה, כשברקע הוא מתעלם מהחיזורים של הגדולות ביבשת.
דל-פיירו היה בן אדם עוד לפני שהיה כוכב. יכולות הכדרור, הזריזות וההבקעה לא התנגשו עם אופיו האדיב, הצנוע והביישן. לכן, כשאמר בראיון לSky Sports ש"שאימון הופך ונעשה אטרקטיבי עבורי", המוני אוהדי הכדורגל התרגשו לשמוע ולדמיין את היעד הבא של אלכס בעולם הכדורגל. הגעגועים לנסיך הם עזים, אך האם אופיו הנעים והרקורד המרשים כשחקן ישליכו גם על יכולותיו העתידיות כמאמן?
נהנה מפנסיה מוקדמת
בשלהי הקריירה, לאחר ששיחק בסידני האוסטרלית, החלו שמועות שהאיטלקי הבינלאומי יפרוש מכדורגל פעיל ויזכה במשרת המאמן בקבוצתו האחרונה. אדגר דוידס, ששיתף פעולה עם דל פיירו ביובנטוס, פחד שחברו יכשל עקב חוסר נסיונו במשרה - בדיוק כפי שסיידרוף בעצמו, עוד כוכב עבר, נכשל באותה תקופה כמאמן מילאן.
"אני חושב שאלסנדרו יכול להיות נכס בכל תפקיד, עבור כל קבוצה, אך לא כעת", חווה דוידס את דעתו, "אתה לא יכול לפרוש יום אחד, וביום השני לאמן או לנהל. אתה חייב לצבור נסיון קודם לכן". בסופו של דבר דל פיירו בחר לחתום בדלהי דינמו ההודית, ובאוקטובר 2015 הודיע על פרישה ממשחק פעיל. מאז, הנסיך בעיקר נהנה מהחיים. הוא חי עם משפחתו בלוס אנג'לס, פירשן עבור "Sky Sports Italy", עבד כשגריר אופ"א ואפילו השיק מותג אופנה בלונדון בשם "Air Dp".
אך הכדורגל המשיך לבעור בעצמותיו, ומספר התבטאויות בנושא האימון הציתו את הדמיון בארץ המגף. "אני מודה, אני מרגיש מוכן לאמן", העיד הנסיך בראיון ל-Corriere dello Sport, "אם היית שואל אותי לפני 3 שנים, היית אומר שלא. אבל דברים השתנו".
האם הוא יצליח כמאמן?
עוד באותו הראיון סיפר כוכב העבר שהוא רואה בתפקיד המאמן משרה מורכבת שתאפשר לו לחוות את הכדורגל על פי החזון שלו, והעיד שהושפע רבות מליפי, קאפלו ואנצ'לוטי שאימנו אותו. וכשבוחנים את האמירה הזו עולה סוגייה מעניינת – איזה סוג מאמן יהיה דל-פיירו? מצד אחד הוא שיחק כחלוץ, כך שהנטייה היא לחשוב שיאמן כפי ששיחק - התקפה, התקפה, התקפה. מצד שני, המאמנים מהם הושפע הנהיגו כדורגל יותר מבוקר וטקטי, בדומה לכל הכדורגל האיטלקי באותם שנים.
ובכלל, אפשר להבין את הכמיהה לראות את הנסיך חוזר לכדורגל, אולם עצם העובדה שהיה כוכב גדול אינה מבטיחה לו הצלחה כמאמן. אולי להיפך. מחקרים מראים שעקב חוסר היכולת של כוכבי העבר להבין שכמאמנים הם כבר לא מרכז העניינים, או הקיבעון שנובע מהאמונה שמה שהצליח להם בעבר יעבוד גם בהווה, מולידה לא מעט מאמנים לא מוצלחים.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל הם אינם מעידים על הכלל. כי על כל גווראדיולה יש רוי קין, על כל בקנבאוואר יש מתיאוס ועל כל קרויף יש מראדונה. עוד הוכח במחקרים שסטטיסטית, שחקני עבר שהופכים למאמנים מוצלחים משחקים לרוב בעמדות הקישור - שם נדרשו לקרוא היטב את המשחק ולראות את המגרש באופן רוחבי, זאת בניגוד לחלוצים שרוב המשחק מתרחש מאחורי גבם. פפ, סימאונה, לואיס אנריקה, דשאן וקונטה הם דוגמאות חיות לכך.
זיזו כמודל
אבל אנחנו, שכל כך מתגעגעים לנסיך, רוצים להאמין שאיתו זה יהיה אחרת. החריצות שאיפיינה אותו כשחקן והיכולת לראות כמה צעדים קדימה - הן כחלוץ שני שנע ללא כדור והן כשלמד לשחק כפליימיקר - נותנות בסיס לאופטימיות. הן גורמות לנו להאמין שאותן תכונות יהיו מרכיב מרכזי ביכולות האימון שלו.
אלא שלפני כן הוא יצטרך לבחור את היעד הבא שלו, בחירה שעלולה להשפיע על כלל הקריירה שלו. הוא יהיה חייב לקחת את הבחירה המושכלת, כמו שלקח חברו זינדין זידאן, עוד חבר לקבוצה לשעבר שהתאמן תחת אותם מאמנים, וגם הוא כוכב התקפי בעברו. זידאן ידע לבחור את המקום המושלם עבורו, בסיטואציה שמתאימה לו.
הצרפתי ידע להקשיב לרחשי ליבם של שחקניו והם כיבדו אותו, הרבה בזכות עברו ואופיו הכריזמטי.
דל-פיירו יזכה לכבוד דומה בכל חדר הלבשה], אך כדי להוכיח את יכולותיו כמאמן, ולפני שנדע באיזו שיטה או דרך ישחק - הנסיך יצטרך לדעת לבחור את הסיטואציה המתאימה. בדומה לזידאן, או אפילו ללמפארד וג'רארד, ובשונה מהנרי או גארי נוויל. יש לו את הפטנציאל להצליח ובגדול, אך מקרי עבר מוכיחים שלא כדאי לצאת בהצהרות. מי יודע, אולי כפי שירש כשחקן את באג'יו בעבר, הוא ירש את אלגרי כמאמן בעתיד.
